בריחתו של זיגפריד לדרר מאושוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בליל 5 באפריל 1944 ברח זיגפריד ויטסלב לדרר (Siegfried Vítězslav Lederer), יהודי צ'כי, ממחנה הריכוז אושוויץ כשהוא לבוש במדי יחידות גולגולת המת שסיפק רוטנפיהרר אס אס ויקטור פשטק (Viktor Pestek). פשטק היה קתולי אדוק והיה מאוהב ברנה נוימן, אסירה יהודייה. הוא ליווה את לדרר אל מחוץ למחנה, ושני הגברים נסעו יחד לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה כדי להשיג מסמכים מזויפים עבור נוימן ואמה.

לדרר, קצין לשעבר בצבא צ'כוסלובקיה וחבר במחתרת הצ'כית, ניסה ללא הצלחה להזהיר את היהודים בגטו טרזינשטט מפני הרציחות ההמוניות באושוויץ. הוא ופשטק חזרו לאושוויץ בניסיון לחלץ את נוימן ואמה. פשטק נעצר והוצא להורג. לדרר חזר לצ'כיה הכבושה, הצטרף לתנועת ההתנגדות וניסה להבריח דו"ח על אושוויץ לוועד הבינלאומי של הצלב האדום בשווייץ. לאחר המלחמה נשאר בצ'כוסלובקיה. את סיפור הבריחה סיפרו לדרר ואחרים, בהם ההיסטוריון אריך קולקה.

זיגפריד לדרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר במבצר הקטן

לדרר נולד ב-6 במרץ 1904 ומת ב-5 באפריל 1972. הוא היה בן למשפחה יהודית מפיסארובה (Písařova Vesce) שבחבל הסודטים, החלק דובר הגרמנית בצ'כוסלובקיה. [1] [2] לאחר שחבל הסודטים סופח לגרמניה ב-1938, הוא עבר לפלזן ועבד בעבודות כפיים, כולל עבודה חקלאית ובמפעל קאוליניט. [3] הוא הצטרף לאגודת ידידי ברית המועצות, הושפע מהמנהיגה הקומוניסטית מארי סקרדובה (Marie Škardová),[5] עזר למסתתרים והפיץ פרסומים בלתי חוקיים. לדרר טען שהיה חבר בקבוצת ההתנגדות על שם לוטננט קולונל ירוסלב ויידמן. מאוחר יותר הצטרף לפלזנק 28 (Plzeňák 28), קבוצת התנגדות צ'כית בזבראסלב שנקראה כך כי היו בה 28 חברים, כולל יוזף פוקורני, מפקד הז'נדרמריה של זבראסלב. [6]

בנובמבר 1939 ובנובמבר 1940 נעצר לדרר על ידי הגסטפו בשל פעילות מחתרת. הוא שוחרר עקב חוסר ראיות. [6] [7] בפעם השלישית נכלא עם אסירים פוליטיים נוספים במבצר הקטן של טרזינשטט. ב-18 בינואר 1942 הועבר לגטו טרזינשטט והיה אמור להיות מגורש בטרנספורט הבא. [8] ליאו הולצר, מנהיג מכבי האש של הגטו - מוקד התנגדות[10] - שמע על פעילות ההתנגדות של לדרר ודחה את גירושו על ידי גיוסו למכבי האש. [8] מאוחר יותר טען לדרר כי שמר על קשר עם קבוצת המחתרת פלזנק 28 בזמן שהותו בטרזינשטט, אך ניצולים מאותה קבוצה העידו כי לא שמעו ממנו עד בריחתו. [11] הוא הודח ממכבי האש ואיבד את הגנתו מפני גירוש משום שנתפס מעשן. [12]

לדרר גורש לאושוויץ ב-18 בדצמבר 1943, ונאלץ ללבוש משולשים צהובים ואדומים כאחד, מה שסימן אותו כיהודי וכאסיר פוליטי. [2] אין ראיות לכך שהיה מעורב בתנועת ההתנגדות באושוויץ. [12]

ויקטור פשטק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור פשטק (18 באפריל 1924 – 8 באוקטובר 1944) נולד בצ'רנוביץ, בוקובינה, אז חלק מרומניה, למשפחה גרמנית אתנית קתולית אדוקה. [12] [13] סטפן ברצקי, שהיה שומר באושוויץ, גדל באותה עיירה. הוא ופשטק הכירו בילדותם. אביו של פשטק היה נפח ואיכר. פשטק למד מקצועות אלה בצעירותו. [13] הוא הצטרף לוואפן אס אס, [12] בגלל הרפתקנות [14] או בגלל אמו ששכנעה אותו. [13] הוא היה מעורב בלוחמה אנטי-פרטיזנית ליד מינסק, בלארוס. יחידתו קיבלה הוראה לתקוף כפר שנחשד בכך שנתן מחסה לפרטיזנים, ולהרוג את התושבים. פרטיזנים סובייטים פתחו באש לעבר הגרמנים. פשטק נפצע בזרועו וברגלו. הוא הופרד מיחידתו והסתתר ברפת יחד עם איש אס אס פצוע נוסף, ורנר. [12] [13]

לאחר מותו של ורנר מפצעיו, התגלה פשטק על ידי פרטיזנים. אלה חסו על חייו למרות רציחות האס אס בכפר. אנושיותם עוררה כנראה את אמונתו הקתולית והביאה אותו לביקורתיות כלפי רצח העם שביצעה גרמניה. [15] לפי לדרר, פשטק אמר שהוא "רוצח, ופרטיזן סובייטי חס על חיי".[17] עד חזרתו לאזור שבשליטת גרמניה, איבד פשטק את השימוש בידו. [16] נמצא שאינו כשיר לשירות בחזית, והוא הוצב כשומר באושוויץ. פשטק היה רוטנפיהרר, דרגת מש"ק באס אס. [13]

אושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנה BIId (ורוד) ומחנה BIIb (כתום) מודגשים בתצלום אוויר של בירקנאו.

יהודים שהועברו מטרזינשטט לאושוויץ בין ספטמבר 1943 למאי 1944 שוכנו בבלוק נפרד באושוויץ-בירקנאו, מחנה המשפחות מטרזינשטט. הם לא היו נתונים לסלקציה עם הגעתם, הורשו לשמור על בגדיהם ולא נאלצו לגלח את ראשם. משפחות הורשו להישאר יחד ולכתוב לחברים ולקרובי משפחה בניסיון להטעות את העולם לגבי הפתרון הסופי. הנאצים תכננו להרוג כל קבוצת אסירים שישה חודשים לאחר ההגעה, כולל את יהודי טרזינשטט. [18] [19]

פשטק מונה למפקח על מחנה BIId של בירקנאו. הוא פיתח מוניטין של סוחר בסחורות, [14] אך סלד מההרג ההמוני באושוויץ ומהבוז של חברי אס אס גרמנים כלפי הפולקסדויטשה, [13] שהיוו את רוב שומרי אושוויץ. [20] חלק מאנשי האס אס נקשרו לנשים יהודיות במחנה המשפחות, שבניגוד לאסירים אחרים, הורשו לשמור על שיערן. [19] פשטק התאהב ברנה נוימן, אסירה יהודייה צ'כית במחנה המשפחות, אם כי זו לא השיבה לו חיבה. הוא דאג שתקבל עבודה כפקידת בלוק והציע לעזור לה להימלט על ידי הסוואתה לאשת אס אס. הוא נכשל, בין השאר משום שנוימן לא הייתה מוכנה לעזוב את אמה. [13] לפי ההיסטוריון הצ'כי מירוסלב קרני, פשטק החליט לא לברוח עם נוימן ואמה בגלל היעדר קשרים עם המחתרת הצ'כית שיכלו לסייע להתחמק עד תום המלחמה. [16]

ב-8 במרץ 1944, שישה חודשים לאחר הגעתם, הומתו בגז, ללא סלקציה, היהודים ממחנה המשפחות שהגיעו בספטמבר. [12] [21] פשטק חילץ את נוימן ואמה על ידי העברתן הזמנית לבלוק אחר. [14] לדרר מונה לקאפו של בלוק 14 במחנה המשפחות. אלפרד צירר (Cierer), תעשיין יהודי צ'כי, ובנו יעקב צור עברו לגור שם בזכות היכרותם עם לדרר. [22] משהבין שיצטרך לפעול במהירות כדי להציל את חייה של נוימן, החל פשטק לפנות לבעלי תפקידים אסירים אחרים ולהציע להם עזרה בבריחה. [2] [14] ביניהם היו רודולף ורבה ואלפרד וצלר, שסירבו להצעה כי האמינו שמדובר בתחבולה, ויעצו לאסירים אחרים לא לסמוך על פשטק. לפני כן, איש האס אס דוברובולני - גרמני אתני מסלובקיה - פגש חבר ילדות יהודי באושוויץ, הציע לעזור לו להימלט אך הסגיר אותו, מה שהביא להוצאתו להורג ולבונוס עבור איש האס אס. תקריות דומות שכנעו את ורבה, וצלר ואסירים נוספים שלא ניתן לסמוך על סוהרים. [2] [23] [24] על פי וצלר, פשטק אמר לו, "אני שונא את עצמי על שהייתי צריך לראות נשים וילדים נרצחים. אני רוצה לעשות משהו כדי לשכוח את ריח בשר האדם הבוער ולהרגיש קצת יותר נקי."[26] פשטק פנה לצ'כי יוסף נוימן (לא קרוב משפחה של רנה נוימן), [14] קאפו שהיה אחראי על סילוק גופות. נוימן סירב להיות עמו בקשר באשר לתוכנית בריחה. [16]

בריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי יעקב צור, פשטק ליווה את צירר לחקירה בגסטפו והציע לו הצעה. מאוחר יותר טען צירר שההצעה הייתה העברה לחלק אחר של המחנה, לא בריחה. צירר, ששלושת ילדיו היו איתו במחנה המשפחתי, סירב אך הציע לפשטק לפנות ללדרר. [27] [28] צירר ופשטק דיברו בצרפתית כדי שלא יבינו אותם. [14] [16] מאוחר יותר שיתף צירר את קשריו עם לדרר בתקווה שהברחתו תצליח, ושני הגברים תכננו כיצד לבשר לעולם חדשות על אושוויץ - תוכנית שהסתירו מפשטק עד לאחר הבריחה. [29] מקורות אחרים מציינים שפשטק ליווה את לדרר לגסטפו. [16] [30]

לדרר היה במחנה המשפחתי והיה עצור בשל פעילות ההתנגדות שלו, ולכן האמין שאין לו מה להפסיד. הוא אמר לפשטק שהוא עשיר ושאנשי הקשר שלו במחתרת יעזרו לפשטק ולנוימן. [30] פשטק ולדרר תכננו את בריחתם ואת חזרתם המיועדת לשם חילוץ נוימן. לדרר תכנן לעזוב מחופש לאיש אס אס. הם תכננו שלאחר שישיגו מסמכים מזויפים בפרוטקטורט, יחזרו, יתחזו לקציני אס אס ויציגו צו גסטפו מזויף למעצרם של רנה נוימן ואמה. צוות אושוויץ יספק מכונית ונהג, שיהרגו בדרך לתחנת הגסטפו. לאחר סילוק הגופות, תכננו הנמלטים לנסוע לפרוטקטורט. התוכנית התבססה על ניסיונו של פשטק עם נוהלי התחבורה. [2]

מכיוון שהיה חייל פצוע, היה פשטק זכאי לחופשה ארוכה וביקש זאת ל-6 באפריל 1944. [30] ב-3 באפריל גנב מדי אס אס, אקדח ופנקס שכר עבור לדרר, והחביא אותם בקיר כפול. לפני שהתייצב למשמר בשער מחנה המשפחות בליל 5 באפריל, השאיר פשטק אופניים ליד הצריף של לדרר כאות לצאת החוצה. פשטק אמר לו את הסיסמאות, ואמר לשאר השומרים שלדרר בתפקיד מיוחד. שני האנשים יצאו על אופניים מהשער הקדמי. [31] הם נסעו לתחנת הרכבת מחוץ לאושוויץ ועלו על רכבת לפראג. הם נמנעו מביקורת גבולות על ידי התחזות לבודקי מזוודות. [30] היעדרותו של לדרר התגלתה בבוקר 6 במאי על ידי איש אס אס שבדק את מחנה המשפחה וראה אישה יוצאת מהבלוק של לדרר. הוא נכנס לחקור וגילה שלדרר נעדר. [32] בשעה 11:30 שלח איש האס אס שטורמבאנפיהרר פרידריך הרטיינשטיין (Hartjenstein), מפקד בירקנאו, מברק למשטרה הגרמנית[33] והודיע כי לדרר נמלט, כנראה מחופש לרוטנפיהרר אס אס. ארבע שעות לאחר מכן דיווח כי איש אס אס - ככל הנראה פשטק - חשוד בסיוע לבריחה. [1] צירר ואחרים החשודים כמקורבים לפשטק או לדרר נחקרו. [34]

לאחר הבריחה וההתרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגת מסמכים מזויפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפראג מכרו פשטק ולדרר תכשיטים שלדרר השיג בשוק השחור של אושוויץ וקנו בגדים אזרחיים. הם החליפו מדים כדי להידמות לחיילי ואפן אס אס במקום לשומרי מחנות הריכוז. [35] מפראג נסעו לפלזן, שם הסתתרו עם יוסף צ'רניק, קצין לשעבר בצבא צ'כוסלובקיה, שעזר קודם לכן ללדרר למצוא עבודה. המשטרה הפיצה תמונה של לדרר אך לא הציעה פרס עבור לכידתו. [36] בריגיטה שטיינר, בת חברו של לדרר, סיפקה לו מסמכים אזרחיים מזויפים. היא הייתה מישלינג שמוצאה הגרמני החלקי מנע את גירושה. [37] היא סיפרה להם על פלטיס (Faltys), יהודי שהסתתר בפראג ויכול היה לסדר את שאר המסמכים, כולל מסמכי זיהוי של קצין אס אס עבור פשטק ולדרר, מסמכים שייתנו להם סמכות "לעצור" את רנה נוימן ואת אמה וכך להצילן. פלטיס דרש תשלום מופקע אך הציע הנחה אם יוכלו להבריח אישה נוספת מאושוויץ. [30] [38]

כמה אנשים עזרו להסתיר את לדרר בקיץ 1944. במאי 1944 לדרר הסתתר בפראג עם בדז'יך ובוז'נה דונדר (Bedřich and Božena Dundr), בווינוראדי, ברחוב מנסובה 16. מאוחר יותר, לדרר הסתתר עם אחיה של גברת דונדר, אדולף קופז'יבה (Kopřiva), בנה זאווישטי (Na Závisti) שבזברסלב (Zbraslav), פרבר של פראג. [39] משפחות צ'רניק, דונדר וקופז'יבה שיתפו פעולה וסיפקו צרכים בסיסיים ללדרר. צ'רניק ואשתו נחקרו על ידי הקריפו. יוסף פלזק (Plzák), שהכיר את לדרר במחתרת, נעצר ביוני 1944 בחשד שעזר להסתירו. פלזק סיפק סיוע למסתיריו של לדרר ולא בגד בו. [40] נגד שטיינר, פקיד בנק גרמני בשם לודוויג ולנר, שגיסתו היהודייה גורשה לאושוויץ, ושלושה אחרים הוגשו כתבי אישום על ידי השלטונות הנאצים על הסתרת פשטק ולדרר, ועל אספקת מסמכים מזויפים לשניים. [37]

פריצה לטרזינשטט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באפריל 1944 ערך לדרר את הראשון מבין ארבעה או חמישה ביקורים בגטו טרזינשטט. [35] [41] ללא ידיעתו, לדרר לא היה הנמלט הראשון מאושוויץ שהביא ידיעות על הוצאות להורג המוניות בגז. הרב ליאו בק, מראשי הניהול העצמי היהודי בטרזינשטט, יצר קשר עם נמלט אנונימי באוגוסט 1943.[46] לדרר נסע לכפר הסמוך טראבצ'יצה (Travčice), שם נפגש עם ואצלב וסלי, ספר שבקביעות נכנס לגטו לגלח את השומרים הצ'כים. הוא הכיר את לדרר ועזר ליהודים בעבר. וסלי סיפר ללדרר כיצד להימנע מהזקיפים תוך ניצול אבטחה לקויה סביב בית חולים שנמצא מחוץ לתחום הגטו. לדרר חצה את המתחם מחוץ לגטו בעוד הזקיף מסתכל לצד השני ועבר דרך גדר. [35]

ביצורים בטרזינשטט (1910)

לדרר סיפר לליאו הולצר על מה שראה באושוויץ, ולפי עדותו המאוחרת הודיע ליירקה פטשאואר (Jirka Petschauer), בכיר בשירות הסדר היהודי בתוך הגטו, ולאוטו שליסר, חבר היודנרט. [47] הולצר הודיע לבק ולפאול אפשטיין, ראש המינהל העצמי. אפשטיין, בק והולצר הסכימו שהאמת על אושוויץ חייבת להישמר בסוד מוחלט, שמא אסון יבוא על 35,000 האסירים שהיו בטרזינשטט באותה תקופה. [48] אף על פי ששמועות על הגורל המצפה להם באושוויץ כבר נפוצו ברחבי הגטו, אנשים רבים סירבו להאמין להן. [49] כמעט כל היהודים שגורשו למחנה המשפחות במאי 1944 לא ידעו על ביקורו הקודם של לדרר בטרזינשטט, והמעטים שהייתה להם גישה לדיווחים של לדרר לא התאמצו להימנע מגירוש. [50] אפילו אנשי המחתרת במכבי האש התנגדו להתנגדות מזוינת, תוך אמון בכך שביקור הצלב האדום ביוני 1944 יבטיח את הישרדותם של יהודי טרזינשטט. [47]

בהסבירו את התגובה לאפשרות של מוות קרוב, ההיסטוריון והניצול יעקב צור הצהיר שאיש לא היה מסוגל להבין את אושוויץ עד שהגיע ועבר סלקציה. [51] מירוסלב קרני אמר שהוא וחבריו ידעו לפני גירושם ב-28 בספטמבר 1944 שיש תאי גזים באושוויץ, אבל עקב מחסום פסיכולוגי "אף בן אדם לא יכול לקבל עובדות אלו כאמת".[53] לדרר ערך שתיים או שלוש נסיעות לגטו בחודש מאי, והבריח נשק וחלקי משדר רדיו שקיבל מיוזף פוקורני. [54]

חזרה לאושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשטק ולדרר חזרו לאושוויץ בין סוף אפריל ליוני,[57] ותכננו להציל את רנה נוימן, אמה וקרוב משפחתו של פלטיס. לא ברור מה קרה אחר כך. האס אס עצרו את פשטק ולדרר נמלט מלכידה. [30] לטענת קרני, פשטק האריך את חופשתו ונחשד בכך שעזר לדרר להימלט. לדרר אמר שפשטק השאיר חפצי ערך עם חברה פולנייה במיסלוביצה וזו דיווחה עליו כשניסה לחלץ אותם. קרני חולק על כך שלדרר יכול היה לדעת שהיא בגדה בו משום שלדברי לדרר, הוא נשאר בתחנת הרכבת של אושוויץ בזמן שפשטק המשיך למיסלוביצה. קרני מסיק שהדיווחים הסותרים לא מאפשרים לדעת מה קרה, והוא משוכנע שהדיווח של לדרר אינו מדויק. [55]

נוימן אמר כי איש אס אס אלמוני פנה אליו - כנראה פשטק - עם הצעת מילוט. לפני שהספיקו להוציא לפועל את תוכניותיהם, הושמעה האזעקה ושומרי האס אס הגיעו. נוימן ופשטק נתפסו, נאזקו יחד, נחקרו ועונו בבלוק 11. [56] [58] שומר האס אס סטפן ברצקי, שהכיר את פשטק, העיד כי פשטק נעצר בבירקנאו. ברצקי סיפר שראה שומרים אחרים של האס אס מכים את פשטק. [56] רישרד הנריק קורדק, אסיר, אמר שברצקי היה אחד הסוהרים שהכו את פשטק. [55] איש האס אס פרי ברוד אמר ששמע קאפו מתרברב על רדיפה ותפיסה של פשטק ביערות מסביב למחנה. [56] קרני משער שפשטק, כשהבין שזוהה, ויתר על תוכניותיו להציל את רנה נוימן ואת אמה. [55]

פשטק נידון למוות על ידי כיתת יורים בקטוביץ על הברחת אסירים ועריקות. הוא הוצא להורג במידזיברודזי ביאלסקי (Międzybrodzie Bialskie) ב-8 באוקטובר 1944 בשעה 7:04. [56] חברי היחידה של פשטק דיווחו כי הצטוו לצפות בירי. [59] במהלך החיסול של החלק השני של מחנה המשפחות ביולי 1944, שולחו נוימן ואמה לעבודות כפייה באזור המבורג. שתיהן שרדו את המלחמה. [60]

הברחת דו"ח לשווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יוני ניסה לדרר להבריח דו"ח על אושוויץ לוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) בשווייץ הנייטרלית. בפלזן פגש את העיתונאי הצ'כי אדוארד קוטורה, לו העביר את תוכניותיו. קוטורה ליווה את לדרר לתחנת קרימיצה, שם עלה האחרון על רכבת. תוך שימוש בניירות מזויפים שסיפק שטיינר ובאישור עבודה כוזב שסיפקה תנועת ההתנגדות בזבראסלב, המשיך לדרר לתחנת סקודובאק (Škodovák), ששימשה צ'כים רבים שחצו את הגבול לעבודה במפעלי סקודה שבחבל הסודטים. לדברי לדרר, הוא נלקח לאחר מכן לקונסטנץ, לבוש לסירוגין כאזרח וכקצין אס אס. הוא פגש את אלמנתו של ורנר, עמיתו לאס אס של פשטק שנהרג בפעולה בבלארוס, ונתן לה חלק מרכושו של ורנר שהגיע לידיו של פשטק. גברת. ורנר הכיר ללדרר את קפטן הסירה בימת קונסטנץ, וזה הסכים להבריח את הדו"ח מעבר לגבול, אל שווייץ ולשלוח אותו לוועד הבינלאומי של הצלב האדום. [61]

אין ראיות שהדו"ח הגיע ליעדו, או שלדרר שלח אותו כפי שתיאר. קרני כותב שהפרשנות הסבירה ביותר היא שהשייט השמיד את הדו"ח כדי למנוע קשיים בביקורת הגבולות. [61] לפי ההיסטוריון הצ'כי אריך קולקה, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כנראה לא קיבל את הדו"ח. [62] לדרר אמר ב-1967 כי הייתה לו הזדמנות לברוח לשווייץ אך החליט שלא לעשות זאת מכיוון שמשפחתו כבר נהרגה על ידי הגרמנים והוא חש חובה להמשיך להילחם. לדברי קרני, לדרר התייחס לבריחה לשווייץ כפחדנות ועריקות, אף על פי שקרני מציין שעדותו על אושוויץ הייתה אמינה יותר אילו היה מוסר אותה באופן אישי. [63]

לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטיזנים סלובקים במהלך המרד

לדברי לדרר, הוא הצטרף לקבוצת הפרטיזנים קריוואן (Kriváň) וניסה לחצות את הגבול כדי להשתתף במרד הלאומי הסלובקי (אוגוסט–אוקטובר 1944), בו נפצע. [64] בנובמבר ערך את ביקורו האחרון בטרזינשטט, ושהה כשמונה ימים כדי לערוך דו"ח מפורט על המבצר הקטן, הגטו והצריפים הסודטים שאליהם העבירו הגרמנים את ארכיון המשרד הראשי לביטחון הרייך ב-1943. [54] הדו"ח של לדרר הכיל מידע שעבורו, לדברי קרני, "כל שירות חשאי של בעלות הברית היה נותן כל דבר".[66] אין ראיות שלדרר ניסה לשלוח אותו לבעלות הברית. [65]

בעקבות כך אמר לדרר שחזר לזבראסלב, הצטרף לקבוצת פרטיזנים על שם וזדנב (SP Vezděněv) והמשיך בפעילותו עם פלזנק 28. לדברי קרני, לא ברור תפקידו של לדרר בקבוצה, שבמהלך 1944 התמקדה בחבלה במפעל הקבלים של רודרשטיין ובחיל מצב מקומי של הוורמאכט. [64] קולקה חולק על כך וקובע כי הדיווח על פעילותו של לדרר בקבוצת פלזנק 28 מאשר את עדותו "עד לפרט הקטן ביותר". [62] לדרר נשאר בצ'כוסלובקיה לאחר ההשתלטות הקומוניסטית ב-1948 והתחתן. [4] [67] הוא מת בפראג ב-1972, בן 68. [49]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשטק היה אחד משומרים בודדים באושוויץ שסיכנו את חייהם כדי לעזור לאסירים להימלט. לפי ההיסטוריון האוסטרי וניצול אושוויץ הרמן לנגביין, מעשיו מצביעים על גבולות ההיררכיה הטוטליטרית שנכפתה על ידי מנהיגי האס אס. [68] לנגביין מעריך את מעשיו של פשטק בצורה חיובית יותר מאלו של השומרים שעזרו לאסירים להימלט במהלך פינוי המחנה בינואר 1945 בתקווה להימנע מעונש על פשעיהם. [59] אחד הניצולים תיאר את פשטק כ"אדם הגון שמעולם לא הכה אסירים" ויהודה בקון אמר שהוא היה "אנושי יותר" משומרי אס אס אחרים. האסירים הצ'כים במחנה המשפחות קראו לו "miláček", "יקירי" בצ'כית. [13] בקון אמר שפשטק שמר על קשר סודי עם פרדי הירש, מנהיג במחנה המשפחות עד מותו בחיסול ב-8 במרץ 1944. [69] על פי הפסיכולוגית רות לין, ייתכן שסיועו של פשטק ללדרר עזר לדימוי שלו כמרוחק מפשעי הנאצים, והדבר הועיל לו מכיוון שביתו בבוקובינה נכבש על ידי הצבא האדום המתקדם. [49] פשטק אינו מוכר כ"חסיד אומות העולם" על ידי יד ושם. [70]

אף על פי שתוארה כ"אחת מהבריחות המוזרות ביותר" של מלחמת העולם השנייה על ידי ההיסטוריון אלן ג'יי לוין, [71] הבריחה של לדרר הועמדה בצל בריחתם של רודולף ורבה ואלפרד וצלר יומיים לאחר מכן, [72] בעקבותיה הופק דו"ח ורבה-וצלר. [73] כמה מחברים, כולל לוין, [60] קישרו את הדיווח של לדרר לכך שהחיסול השני של מחנה המשפחות חס על בעלי יכולת לעבוד, אך מירוסלב קרני מדגיש כי ההחלטה התקבלה בשל המחסור הגובר בכוח אדם. [63] קרני, שחש שמעשיו של לדרר אינם זקוקים לייפוי, גילה שלדרר והעיתונאי הצ'כי אדוארד קוטורה, שפרסם את מעשיו, הגזימו. עיוותים אלה הועתקו ללא ביקורת על ידי כותבים אחרים. אחד התיאורים המשפיעים[75][77] על הבריחה היה ספרו הבדיוני למחצה של אריך קולקה משנת 1966, "בריחה מאושוויץ". [78] ההיסטוריון הישראלי יליד צ'כיה יהודה באואר כתב בהקדמת הספר כי "הסיפור שמספר אריך קולקה אינו בדיה". [79] קולקה טען שיצירתו מדויקת מבחינה היסטורית, אם כי שתיאר אותה כ"רומן היסטורי". [80]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Kárný 1997, p. 157.
  2. ^ 1 2 3 4 5 Levine 2000, p. 216.
  3. ^ Kárný 1997, pp. 160–161.
  4. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 178.
  5. ^ For her resistance activities, Škardová was sentenced to death and executed in 1943. The indictment does not mention Lederer.[4]
  6. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 160.
  7. ^ Czech, Długoborski & Piper 1995, p. 99.
  8. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 161.
  9. ^ Kárný 1997, p. 179.
  10. ^ After the war, Holzer estimated that half the men in the fire brigade were in the resistance.[9]
  11. ^ Kárný 1997, pp. 161–162.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 Kárný 1997, p. 162.
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Langbein 2005, p. 442.
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 Tsur 1994, p. 139.
  15. ^ Langbein 2005, pp. 442, 446.
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 Kárný 1997, p. 163.
  17. ^ Ich war ein Mörder, und mir, dem Mörder, hat ein sowjetischer Partisan das Leben geschenkt. [16]
  18. ^ Kulka 1965, p. 199.
  19. ^ 1 2 Tsur 1994, p. 137.
  20. ^ Langbein 2005, p. 280.
  21. ^ Levine 2000, p. 215.
  22. ^ Tsur 1994, p. 140.
  23. ^ Langbein 2005, pp. 442–443.
  24. ^ Linn 2004, pp. 15–16.
  25. ^ Cílek & Moulis 2018, 177.
  26. ^ Nenávidím sám sebe za to, že se musím dívat na to, jak jsou zabíjeny ženy a děti. Chtěl bych něco udělat, abych zapomněl na zápach pálícího lidského se masa a mohl se cítit trošku čistší. [25]
  27. ^ Kárný 1997, pp. 163, 179–180.
  28. ^ Tsur 1994, pp. 139–140.
  29. ^ Tsur 1994, pp. 139–141.
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 Langbein 2005, p. 445.
  31. ^ Levine 2000, pp. 216–217.
  32. ^ Tsur 1994, p. 141.
  33. ^ The telegram was sent to the Reich Security Main Office, the SS Main Economic and Administrative Office, the Kriminalpolizei, the Gestapo, and the border police.[1]
  34. ^ Tsur 1994, pp. 141, 143.
  35. ^ 1 2 3 Levine 2000, p. 217.
  36. ^ Kárný 1997, pp. 164–165.
  37. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 166.
  38. ^ Kárný 1997, p. 165.
  39. ^ Kárný 1997, p. 164.
  40. ^ Kárný 1997, pp. 165–166.
  41. ^ Kárný 1997, p. 167.
  42. ^ Kárný 1997, pp. 180–181.
  43. ^ Adler 2017, p. 127.
  44. ^ Adler 2017, p. 128.
  45. ^ 1 2 3 Housden 2013, p. 129.
  46. ^ According to Baeck's testimony after the war, an unknown Mischling had been deported directly to Auschwitz and later transferred to a work detail, from which he escaped. With the help of a Czech gendarme, he smuggled himself into the ghetto to warn an engineer who was a friend of his, probably Julius Grünberger. Baeck heard the report from Grünberger in August 1943.[42][43] Baeck did not tell anyone of this.[44][45] In his memoirs, he wrote: "Living in the expectation of death by gassing would only be the harder. And this death was not certain for all—there was selection for slave labor; perhaps not all transports went to Auschwitz. So came the grave decision to tell no one."[45] Grünberger's report spread as a rumor through Theresienstadt but many people refused to believe it.[45]
  47. ^ 1 2 3 Kulka 1965, p. 192.
  48. ^ Kárný 1997, p. 168.
  49. ^ 1 2 3 Linn 2004, p. 16.
  50. ^ Tsur 1994, pp. 144–145.
  51. ^ Tsur 1994, p. 145.
  52. ^ Kárný 1995, p. 16.
  53. ^ daß kein Mensch imstande wäre, diese Tatsachen als Wahrheit anzunehmen [52]
  54. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 169.
  55. ^ 1 2 3 4 Kárný 1997, p. 175.
  56. ^ 1 2 3 4 5 Langbein 2005, p. 446.
  57. ^ תבנית:Harvtxt gives the date as 23 May. תבנית:Harvtxt has 26 May. According to תבנית:Harvtxt, it could have been as early as late April (per Ryszard Henryk Kordek) or as late as June (per Lederer), who said that he had visited Constance first.[47] Josef Neumann gave conflicting testimony on when the return had occurred, saying it was 25 May and late April at different times.[55][56] According to תבנית:Harvtxt, the June date is too late to be plausible; the return probably happened in late May.
  58. ^ Kárný 1997, pp. 174–175.
  59. ^ 1 2 Langbein 2005, p. 447.
  60. ^ 1 2 Levine 2000, p. 219.
  61. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 171.
  62. ^ 1 2 Kulka 1965, p. 193.
  63. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 172.
  64. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 177.
  65. ^ 1 2 Kárný 1997, p. 170.
  66. ^ Für ein Dokument dieser Art hätte jeder alliierte Geheimdienst mehr als alles gegeben. [65]
  67. ^ Kulka 1986, p. 143.
  68. ^ Langbein 2005, pp. 63, 442, 448.
  69. ^ Langbein 2005, p. 444.
  70. ^ Yad Vashem 2018.
  71. ^ Levine 2000, p. 213.
  72. ^ Linn 2004, pp. 16–17.
  73. ^ Kárný 1998, pp. 558, 564, n. 5.
  74. ^ Publishers Weekly 1986.
  75. ^ Escape from Auschwitz was first published in 1966 in both Czech (as Útěk z tábora smrti, Prague) and English (Pergamon Press, United States). In 1986, it was republished and made a Jewish Book Council selection. Publishers Weekly described the book as "a searing delineation of the horrors of the Nazi regime".[74]
  76. ^ Kárný 1997, p. 181.
  77. ^ For example, Kulka's account of the trip to Switzerland was denied by all witnesses, and not supported by the documentary evidence.[76]
  78. ^ Kárný 1997, pp. 159, 167.
  79. ^ Kulka 1986, p. xvii.
  80. ^ Kulka 1986, pp. xi–xii.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adler, Hans Günther (2017) [1955]. Theresienstadt 1941–1945: The Face of a Coerced Community (באנגלית). תורגם ע"י Cooper, Belinda. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-88146-3.
  • Cílek, Roman; Moulis, Miloslav (2018). Zapomeňte, že jste byli lidmi… [Forget that you were Human Beings...] (בצ׳כית). Prague: Epocha. ISBN 978-80-7425-886-2.
  • Czech, Danuta; Długoborski, Wacław; Piper, Franciszek (1995). Auschwitz, 1940–1945: węzłowe zagadnienia z dziejów obozu [Auschwitz, 1940–1945: Important Issues from the History of the Camp] (בפולנית). Vol. IV. Oświęcim: Państwowe Muzeum Auschwitz-Birkenau. ISBN 978-83-85047-52-0. OCLC 34733879.
  • Housden, Martyn (2013) [1997]. Resistance and Conformity in the Third Reich (באנגלית). London and New York: Routledge. ISBN 978-1-134-80846-5.
  • Kárný, Miroslav (1995). Die Theresienstädter Herbsttransporte 1944 [The Transports from Theresienstadt in Autumn 1944]. Theresienstädter Studien und Dokumente (בגרמנית). pp. 7–37. ISBN 978-80-200-0593-9. OCLC 406298898.
  • Kárný, Miroslav (1997). Die Flucht des Auschwitzer Häftlings Vítězslav Lederer und der tschechische Widerstand [The Escape of Auschwitz Prisoner Vítězslav Lederer and the Czech Resistance]. Theresienstädter Studien und Dokumente (בגרמנית). pp. 157–183. ISBN 978-80-200-0614-1. OCLC 937213148.
  • Kárný, Miroslav (1998). "The Vrba and Wetzler report". In Gutman, Israel; Berenbaum, Michael (eds.). Anatomy of the Auschwitz Death Camp. Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press. pp. 558–564. ISBN 978-0-253-20884-2.
  • Kulka, Erich (1965). "Terezín, a Mask for Auschwitz". In Ehrmann, František; Heitlinger, Ota; Iltis, Rudolf (eds.). Terezín (באנגלית). Prague: Council of Jewish Communities in the Czech Lands. pp. 182–203. OCLC 12720535.
  • Kulka, Erich (1986) [1966]. Escape From Auschwitz (באנגלית). South Hadley: Bergin & Garvey Publishers. ISBN 978-0-89789-088-5.
  • Langbein, Hermann (2005) [First published in German in 1972]. People in Auschwitz (באנגלית). תורגם ע"י Zohn, Harry. Chapel Hill: University of North Carolina Press in connection with the United States Holocaust Memorial Museum. ISBN 978-0-8078-6363-3.
  • Levine, Alan J. (2000). Captivity, Flight, and Survival in World War II (באנגלית). Westport: Greenwood Publishing Group. pp. 213–219. ISBN 978-0-275-96955-4.
  • Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting (באנגלית). Ithaka: Cornell University Press. ISBN 978-0-8014-4130-1.
  • Tsur, Jakov (1994). "Lederův a Pestekův útěk" [Lederer and Pestek's Escape]. In Brod, Toman; Kárný, Miroslav; Kárná, Margita (eds.). Terezínský rodinný tábor v Osvětimi-Birkenau: sborník z mezinárodní konference, Praha 7.-8. brězna 1994 [Theresienstadt Family Camp at Auschwitz-Birkenau: Proceedings of the International Conference, Prague 7–8 March 1994] (בצ׳כית). Prague: Melantrich. pp. 135–148. ISBN 978-80-7023-193-7. OCLC 32002060Tsur (born Kurt Cierer) was the son of Alfred Cierer and a survivor of the family camp.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  • "Nonfiction Book Review: Escape from Auschwitz by Erich Kulka, Author J F Bergin & Garvey $28.95 (150p)" (באנגלית). Publishers Weekly. במרץ 1986. נבדק ב-9 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • "Names of Righteous by Country" (באנגלית). Yad Vashem. 2018. נבדק ב-9 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • "Report regarding the activities of Siegfried Lederer in the Czech underground, and a telegram sent by the Gestapo following Lederer's escape from Auschwitz camp, dated, 1944–1945". Yad Vashem. נבדק ב-19 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בריחתו_של_זיגפריד_לדרר_מאושוויץ&oldid=37589216"