סיירת מערכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיירת המערכה אה"מ הוד, סיירת המערכה הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם

סיירת מערכה היא סוג של סיירת, שהייתה בשימוש במחצית הראשונה של המאה ה-20.

בתחילת המאה ה-20 הופיע סוג חדש של סיירת, סיירת מערכה. סיירת המערכה צמחה בצי הבריטי ומטרתה הייתה לשלב את מהירותה של הסיירת ויכולת התמרון שלה עם עוצמת האש של אוניית המערכה. אונייה זו נועדה למלא את החלל שבין הסיירת הקלאסית לאוניית המערכה. הוגה הרעיון היה אדמירל סר ג'קי פישר, לורד הים הראשון (תפקיד מקצועי בפיקוד על הצי הבריטי, שיש להבחינו מתפקיד הלורד הראשון של הימיה שהינו תפקיד פוליטי). פישר רצה לחסוך, מחד, בהוצאות העצומות של הצי, ומאידך לשמור על עליונותה הימית של בריטניה. כדי להשיג יעד זה הוציא פישר מהשירות את הצי העצום של אוניות מערכה מיושנות, ועמן סיירות משוריינות ומוגנות, שלהן קרא "ערב רב של גרוטאות חסרות ערך". את מקומן של אוניות אלה היו אמורות לתפוס סיירות המערכה. עד הופעתו של טיפוס אונייה זה, היה מקובל שכל אונייה חייבת להיות משוריינת ברמה כזו, שתוכל לעמוד בפני תותחיה שלה. בסיירות המערכה נזנח עיקרון זה; האוניות היו בעלות תותחים כבדים כשל אוניות מערכה, אך בעלות שריון קל יחסית. בזכות הקרבת השריון היו יכולות לשאת מנועים חזקים יותר, שהקנו להן מהירות רבה וטווח גדול. סיירות המערכה היו מסוגלות להשיג ולהטביע כל אונייה קטנה מהן, ולחמוק מכל אונייה כבדה מהן. הן לא היו אמורות להיכנס לקרב מול אוניות מערכה, אלא לזהות את האויב ולהטריד אותו, עד שיתערבו אוניות המערכה.

לאחר שעזב פישר את הצי נדחק הרעיון, ומעט אוניות מדגם זה נבנו. אולם כאשר התחילה מלחמת העולם הראשונה שב אדמירל פישר הסוער והכריזמטי לתפקידו, והיה ברור כי סוג זה של אוניות עומד לקבל דחיפה משמעותית.

סיירות המערכה היו אוניות קלות משמעותית מאוניות המערכה, אך היו כבדות ומסורבלות יותר מאשר סיירות רגילות (אפילו הכבדות שבהן), כדי שיוכלו לעמוד במשקל ובעוצמה של תותחים כבדים. הרעיון היה שאונייה מטיפוס זה תוכל להטביע כל כלי שיט אחר, למעט אוניות מערכה, שמהן תוכל לנתק מגע במהירות. גם הצי הגרמני השקיע בסיירות מערכה; ההבדל ביניהן היה במוקד הוויתור: הבריטים העדיפו לוותר על שריון לטובת המהירות, ואילו הגרמנים העדיפו שריון חזק יותר על פני המהירות. בקרב איי פוקלנד, ב-8 בדצמבר 1914, ביצעו סיירות המערכה את תפקידן המוגדר: במרחק גדול מבסיסי הבית שלהן, הצליחו שתי סיירות מערכה בריטיות, בסיוע חמש סיירות משוריינות וקלות, להטביע שייטת גרמנית שמנתה חמש סיירות. ואולם, בקרב הימי הגדול ביותר במלחמה, קרב יוטלנד, כאשר סיירות המערכה בשני הצדדים נלחמו זו בזו, הוכיחו עצמן סיירות המערכה הגרמניות כעדיפות על הבריטיות. שלוש סיירות מערכה בריטיות טובעו בקרב, ורק מעטים מאנשי צוותן נותרו בחיים.

לאור תוצאות הקרב, וללא חסותו של אדמירל פישר (פישר מונה לתפקיד לורד הים הראשון שוב, עם תחילת מלחמת העולם, ופרש מתפקידו ב-15 במאי 1915), בוטלו רוב ההזמנות לבניית אוניות מסוג זה. העדיפות חזרה לאוניות המערכה. התקדמות הטכנולוגיה אפשרה לבנות אוניות מערכה שהצליחו לשלב מהירות גבוהה עם שריון מתאים וחימוש כבד, ובכך למעשה היו יכולות ליטול על עצמן את תפקידה של סיירת המערכה.