סיכון מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיכון מוסריאנגלית: Moral hazard) הוא מצב בו פרט או ארגון אשר איננו נושא באחריות לסיכון אליו הוא חשוף, עלול להגביר את מידת חשיפתו לאותו סיכון, במידה וכתוצאה מכך הוא נהנה מרווחה או תועלת גבוהים יותר. קיומו של סיכון מוסרי מביא לעיוות בהקצאת משאבים ולתימחור יתר של שירותים, כתוצאה ממידע א-סימטרי.

תחומים בהם קיים סיכון מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדוגמאות הבולטות לתחום שרווח בו סיכון מוסרי היא ביטוח. אדם שרכושו מבוטח ייטה להשקיע מעט ככל האפשר במיגון, ולא ישמור על רכושו באותה מידה בה היה שומר עליו אלמלא בוטח. בכך הוא מגביר את חשיפתו לסיכון, מאחר שהוא אינו נושא בעלות נוספת. חברת הביטוח מצידה, שאינה יודעת מהי רמת השמירה על הרכוש, עלולה לנקוב בפרמיות ביטוח גבוהות יותר.

תחום נוסף בו קיים סיכון מוסרי הוא התחום הפיננסי. לווה שמקבל הלוואה ואינו נושא בנזק כתוצאה מחדלות פרעון, עלול לנהוג בפזיזות בכספי ההלוואה. מלווה, שחשוף לסיכונים אלה, נוטה להעלות את הרבית על ההלוואות שהוא מלווה.

בניהול, סיכון מוסרי מתבטא בין היתר בבעיית המנהל-סוכן, שבה אדם הפועל למען אחר מנצל את מעמדו לנקיטת צעדים שיפעלו לטובתו הוא, על חשבון טובת שולחו. מקרה פרטי הוא של מנהל בחברה, שאינו בעל השליטה בה, אך מתוגמל לפי רווחיה. לאותו מנהל יש תמריץ לקחת סיכונים מיותרים, מאחר שכמעט ואינו נושא בתוצאה במקרה של כישלון.

במהלך משבר הסאבפריים שפרץ בארצות הברית בשנת 2007, הועלו טענות נגד התערבות הבנק המרכזי - הבנק הפדרלי - במשבר, בנימוק שמתן סיוע לבנקי השקעות שכשלו בהשקעותיהם מעודד התנהגות לא אחראית בעתיד, על ידי כך שהוא מגונן על מי שלקחו סיכונים מהשלכותיהם.

אמצעים למזעור הסיכון המוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השיטות המקובלות להקטנת הסיכון המוסרי בביטוח היא ההשתתפות העצמית. אמצעים נוספים הם דרישה מהמבוטח להתקנת מיגון מתאים, לשמירה על מפתחות מכונית וכדומה. חברות העוסקות בביטוחי בריאות מתנות את הביטוח בבדיקה רפואית ומעלות את הפרמייה למי שמשתייכים לקבוצות סיכון, כגון מעשנים.

בתחום המימון, נוהגות פירמות שמלוות כספים לדרוש בטוחות מתאימות, כמו שיעבוד הבית, ערֵבים וכדומה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]