משבר הסאבפריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לקוחות מודאגים צובאים ב-15 בספטמבר 2007 על דלתות הבנק הבריטי נורת'רן רוק - אחד מהבנקים הגדולים הראשונים שקרסו עקב המשבר. הבנק הולאם על ידי ממשלת בריטניה בפברואר 2008

משבר הסאבפריים (באנגלית Subprime crisis) הוא משבר פיננסי-נדל"ני, שפרץ בארצות הברית ביולי-אוגוסט 2007, והתגלגל החל מספטמבר 2008 לידי משבר כלל עולמי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000, לאחר סיום משבר בועת ההיי-טק, החל שוק הדיור האמריקני לשגשג. המניע העיקרי לצמיחת השוק היו ההלוואות הזולות שניתנו כמעט לכל דורש, בשיעורי הריבית נמוכים יחסית, שהתאפשרו על ידי הפחתה דרסטית של הריבית לטווח קצר‏[1] על ידי הבנק הפדרלי. בעקבות הורדת הריבית צנחו שיעורי הריבית על משכנתאות, וגופים כמו פאני מיי החלו להעניק הלוואות בריבית נמוכה מאוד‏[2].

המשכנתאות ניתנו באחוזים גבוהים מאוד משווי הנכס עליו ניתן לקבל משכנתה, וגם לרוכשי בתים שיכולתם הכלכלית הייתה מוטלת בספק, ועל הלוואות אלה, שזכו לשם "משכנתאות סאבפריים" נגבתה ריבית גבוהה יותר. לווי הסאב-פריים, כלומר לווים שמוערכים פחות מ"פריים", היו לווים שיכולת ההחזר שלהם הייתה ברמת סיכון גבוהה מהמקובל (למשל מחוסרי עבודה או עובדים שהמשכורת החודשית שלהם נמוכה מהמקובל לחישוב החזרי משכנתא).

רוב הלווים נטלו הלוואות מסוג זה מתוך הנחה כי בהיעדר הצורך לשלם מקדמה, תשלומי המשכנתה שלהם יהיו דומים בגובהם לתשלומי שכירות ואם לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה יסתכם נזקם באובדן הבית עבורו לא שילמו מקדמה ממילא. הבנקים למשכנתאות העריכו כי מרבית הלווים יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה, בגלל הירידה היחסית בריבית בשוק הסאבפריים, ובמקרה של חדלות פירעון, יוכלו למכור את הבית ברווח. הגאות בשוק הנדל"ן הבטיחה, שאם הלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, יוכל הבנק למכור בקלות את הנכס הממושכן.

הפריחה בשוק הסאבפריים הועצמה על ידי עידוד שניתן על ידי הסנאט ובית הנבחרים האמריקניים לגופים בתמיכה ובפיקוח ממשלתיים כמו פאני מיי ופרדי מאק להעניק הלוואות גם ללווים שכושר ההחזר שלהם אינו ברור. עידוד מיוחד העניקו חוקים כמו חוק "מקדמת החלום האמריקני" מ-2003, שכוון להקל על תנאי ההלוואה ללווים עניים או בעלי כושר החזר מוגבל‏[3] ואחריו חוק "מקדמת אפס" מ-2004[4], שקבע כי לווים יוכלו לקבל הלוואות גם ללא תשלום מקדמה כלשהי. מבקרים רבים טוענים שמדיניות הקצאת המשכנתאות הייתה בלתי סבירה, ששיעורי הריבית היו גבוהים מדי, ושהלקוחות פותו להלוואות שהיו מעבר לכוח ההחזר שלהם. גם הלווים מואשמים בכניסה להסדרי משכנתה שלא יכלו לעמוד בהם. המשקיעים שהשקיעו בבנקים למשכנתאות, מואשמים שלא שקלו כראוי את יציבותם.

בעקבות הגידול ברכישת הבתים והדירות נרשמה עלייה מתמדת במחיריהם. כאשר הציבור ראה שמחירי הדיור עולים, במקביל למשכנתאות זולות, נוצר מניע לרכישה גם כהשקעה ואנשים החלו לקנות נדל"ן כהשקעה מתוך מטרה למכור אותו ברווח כעבור זמן, להחזיר את ההלוואה, ברווחים לשלם את הריבית על המשכנתא שלקחו ולהישאר ברווח בסוף התהליך. במקביל לגידול ההלוואות, ועקב הריבית הנמוכה שניתנה על פקדונות, ירד שיעור החיסכון של משקי הבית והפירמות בארצות הברית עד לרמה שלילית. משקי בית נטלו הלוואות גם לצורך מימון רכישת נכסים בני-קיימא כמכוניות וסירות, והצריכה הפרטית גאתה.

מימון המשכנתאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמתווכים פיננסיים, כאשר בנקים נותנים הלוואות ללקוחות, הם מממנים את ההלוואות מכספים שמופקדים בהם על ידי לקוחות אחרים. בפרט, הבנקים למשכנתאות בארצות הברית מימנו את ההלוואות בשוק הסאבפריים בהפקדות של גורמים פרטיים ושל קרנות; הם נתנו למפקידים ריביות גבוהות יותר מאשר אלו שיכלו לקבל במקומות אחרים.

הגידול בשוק ההלוואות הוביל לגיוס נרחב של כספים, במיוחד על ידי גופים כפאני מיי ופרדי מק באמצעות אגרות חוב, שהתבססו על ערך הבתים שעבורם העניקו הלוואות, כלומר ניירות ערך מגובי משכנתא (MBS). קוני אגרות החוב היו גופים פיננסיים בארצות הברית ומחוצה לה. אלו הסתמכו, בין השאר, על הבטחה מרומזת לערבות ממשלתית לאגרות החוב של פאני מיי ופרדי מק. גם גופים אחרים הנפיקו איגרות חוב על ידי איגוח תיקי משכנתאות.

ניצני המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנת 2006, לאחר מספר שנות פריחה, נכנס ענף משכנתאות הסאבפריים בארצות הברית למשבר. עלייה חדה במספר הלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה גרמה לפשיטת רגל של עשרות חברות שהלוו בשוק הסאבפריים. פשיטות רגל הביאו לקריסה בשוק המניות הקשורות למשכנתאות, לאיום על שוק הנדל"ן האמריקאי בפרט, ועל הכלכלה האמריקאית בכלל. משכנתאות הסאבפריים הגיעו בשיאן, בראשית 2007, להיקף המוערך בכ-1.3 טריליון דולר ‏[5].

למשבר בשוק משכנתאות הסאבפריים היו מספר סיבות. ראשית, שער הריבית בארצות הברית עלה, וייקר את המשכנתאות. שנית, רבים מהלווים עברו לשלב שבו ההחזרים גבוהים יותר ותלויים בשער הריבית. שלישית, ההאטה בשוק הנדל"ן בארצות הברית החל מ-2005 גרמה לכך, שלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומים, לא יכלו למכור את נכסיהם כדי להחזיר את ההלוואה. נכסים רבים עברו לידי המלווים, אבל גם אלה לא יכלו למכור אותם מאותה סיבה. הניסיון למכור נכסים רבים כל כך העמיק את המשבר בשוק הנדל"ן, ובכך העמיק יותר את משבר המשכנתאות.

פרוץ המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליה חדה בשיעור הלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא‏[6] גרמה לעליה בריבית שבה היו חברות אחרות נכונות להלוות לגופים מעניקי משכנתאות. החמרת התנאים הזו עבור מעניקי המשכנתאות יצרה אצלם "מחנק אשראי" ומתחילת 2007 ניכרה עליה משמעותית בשיעור פשיטות הרגל של גופים המעניקים הלוואות. פשיטות הרגל הובילו לירידה במניותיהם של גופים הקשורים בנדל"ן ולהיעלמות הגאות בשוק זה.

הנפגעים הראשונים והישירים מקריסת הבנקים למשכנתאות היו הגופים האמריקאים, האירופיים והאסייתיים שהשקיעו בהם. החשש הוא מפני פגיעה כללית בכלכלה האמריקאית, ובעקבותיה בכלכלות אחרות בעולם. המשבר אינו מתמקד בשוק הדיור האמריקני, משום שרוב המשכנתאות עברו תהליך של איגוח, משמע, הגופים המלווים גייסו כסף על ידי הנפקות של איגרות חוב שגובו במשכנתאות אלו (אג"ח המכונות MBS - Mortgage-Backed Security). אג"ח אלה עברו גלגול נוסף על ידי בנקי ההשקעות למכשירים פיננסיים מורכבים המכונים CDO - Collateralized debt obligation. מכשירים פיננסיים אלה הונפקו על ידי בנקי ההשקעות לכל דורש, כשהם מגובים בחלקם על ידי דירוג. הם נרכשו בהיקפים עצומים על ידי בנקים ומוסדות פיננסיים ברחבי העולם. צניחת שווי האג"ח המקורי שהונפק על ידי הבנקים למשכנתאות גרמה במקרים רבים לצניחת ערכם של מכשירים אלה, למחיקות של מאות מיליארדי דולרים במאזני החברות הפיננסיות ולמחנק אשראי חמור.

ביולי 2007 קרסו שתי קרנות גידור של בנק ההשקעות בר סטרנס אשר השקיעו ב-CDO מדורג גבוה במינוף של פי 10 ואף יותר.‏[7] בתגובה צנחו שערי איגרות החוב המגובות. גם מדדי המניות בארצות הברית ירדו בלמעלה מ-10% במשך מספר שבועות, אולם בחודשיים שלאחר מכן התאוששו ואף הגיעו לשיאים חדשים.

ב-9 באוקטובר 2007 הגיע מדד דאו ג'ונס של הבורסה האמריקנית לשיא של כל הזמנים (14,164.53 נקודות) ומאותה עת החלה ירידה מתמדת בשערי המניות בארצות הברית. ירידות מתמשכות אלו שיקפו את הירידה שהחלה ניכרת בשוק הנדל"ן בארצות הברית, ואת העלייה החדה בשיעורי חדלות הפרעון אצל לווים, והן חלחלו לשוקי המניות במדינות רבות ברחבי העולם, כמו גם בישראל.

הנפילה בשוק הנדל"ן הובילה לצניחה בשעריהן של אגרות החוב, שכן מחזיקיהן סברו כי מידת הביטחון בפרעונן קטנה. במקביל, האמירה במידה ניכרת הריבית שנתבעה על ידי בנקים תמורת הלוואות לגופים שהיו קשורים לשוק המשכנתאות. במצב זה, הצטמצמה מאוד יכולתם של גופים פיננסיים לגייס כספים לצורך פעולתם השוטפת, כשבמקביל הם נדרשים לפרוע את אגרות החוב שלהם. מצב זה של "מחנק אשראי" היה אחת הסיבות שהובילו את הבנק הפדרלי של ארצות הברית להוריד את גובה הריבית מ-5.25% ב-13 באוגוסט 2007 ל-2% בסוף מרץ 2008.‏[8] כאשר הריבית צונחת, אמור מחנק האשראי להיעלם, שכן הבנקים וגופים פיננסיים אחרים מבססים את שיעורי הריבית שהם גובים ומעניקים על הריבית הפדרלית.

במקרה זה, הורדת הריבית לא הניבה את התוצאות המקוות. במרץ 2008 נקלע בנק ההשקעות בר סטרנס לקשיים חמורים, וזכה לסיוע חרום מהבנק הפדרלי של ניו יורק. במאי 2008 נקנה בנק ההשקעות על ידי חברת ג'יי. פי. מורגן צ'ייס, ופסק מלהתקיים כישות עצמאית. בנק המשכנתאות קאנטריווייד, שנקלע לקשיים עוד קודם לכן, נרכש על ידי בנק אוף אמריקה ביולי 2008. מאז פרוץ המשבר ועד ספטמבר 2008 נסגרו 12 בנקים מסחריים, שבעה מהם בתקופה שמיולי עד ספטמבר 2008.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סאב פריים, מחקר על משבר הסאב-פריים והקפיטליזם המשברי, הוצאת דרור לנפש, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]