סימפוניות פריז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימפוניות פריז הן הכינוי שניתן למספר סימפוניות של המלחין פרנץ יוזף היידן, אשר נכתבו בין השנים 1785-1786.

בשנת 1780 היה היידן כבר מלחין פופולרי מאוד, ומצליח. בעקבות הצלחתו, ביקש ממנו בשנת 1785 המוסד הפריזאי "האגודה של התא האולימפי" לכתוב סדרה של שש סימפוניות. היידן נעתר לבקשתם וכתב את הסימפוניות, אשר ממוספרות בסימפוניות 82-87 ברשימת הסימפוניות לפי הובוקן. סימפוניות אלו נכתבו בין השנים 1785-1786. סימפוניות פריז נודעו באיכותן הגבוהה וברף הגבוהה שהיידן הציב להן. סדרת סימפוניות זו היא מן הסימפוניות הראשונות אשר לא הוזמנו מן החצר אשר העסיקה את היידן, אלא יצירות אשר נכתבו לפי הזמנה, ופתחו צוהר לקראת הזמנות רבות אשר יקבל היידן בעתיד. אחת מן הסימפוניות הללו היא הסימפוניה מס' 85 בסי-במול מז'ור, שנודעת בכינויה "המלכה". המלכה מרי אנטואנט שמעה את הסימפוניה הזו ומאוד התלהבה ממנה, ולכן ניתן לסימפוניה הזו הכינוי הזה.

סימפוניה מספר 82 בדו מז'ור ("הדב") 1786[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוי הסימפוניה "הדב" ניתן לה שנים רבות מאוחר יותר. הפרק האחרון, הכולל צלילי דרון אשר מזכירים מוזיקה לחמת חלילים, עובד יחד עם כל הסימפוניה לפסנתר, ולחוברת אשר יצאה לאור קראו "ריקוד הדב". עיבוד זה נועד ללוות ריקוד דובים - בידור חוצות אשר היה פופולארי באותה עת.

הסימפוניה כתובה להרכב הכולל חליל, שני אבובים, שני בסונים שתי קרנות\חצוצרות, טימפני וכלי קשת. בשני כתבי יד שקיימים לסימפוניה, הזתמור כולל קרנות באחד, וחצוצרות באחר. לרוב נהוג לבצע אותה עם קרנות וחצוצרות גם יחד. למרות מספורה של הסימפוניה, היא האחרונה אשר נכתבה בסדרת סימפוניות זו.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ויואצ'ה אסאי
2. אלגרטו - צורת הפרק היא וריאציות כפולות.
3. מנואט וטריו
4. פינאלה - ויואצ'ה

סימפוניה מספר 83 בסול מינור ("התרנגול") 1785[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויה של סימפוניה זו דבק בה, משום שהמוטיב של הנושא השני בפרק הראשון, הזכיר למאזינים בני התקופה את תנועות הראש של תרנגול.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אלגרו ספיריטואוזו
2. אנדנטה, הסולם משתנה למי במול מז'ור
3. מנואט - אלגרטו וטריו
4. פינאלה - ויואצ'ה, בסולם סול מז'ור

סימפוניה מספר 84 במי-במול מז'ור 1786[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה נכתבה ב- 1786 באחוזת אסתרהאזי וביצוע הבכורה היה ב- 1787 בפריס. הרכב הסימפוניה הוא: חליל, שני אבובים, שני בסונים, שתי קרנות, טימפני וכלי קשת.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. לארגו-אלגרו
2. אנדאנטה- פרק בצורת ווריאציות
3. מנואט וטריו
4. פינאלה - ויואצ'ה

סימפוניה מספר 85 בסי-במול מז'ור ("המלכה") 1785[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה כונתה בשמה כבר סמוך לזמן ביצועה, והוא ניתן לה משום שהיא הייתה החביבה ביותר על המלכה מרי אנטואנט. לעתים ניתן לסימפוניה הכינוי הארוך יותר "מלכת צרפת". הרכב הסימפוניה הזו הוא שני חלילים, שני אבובים, שני בסונים, שתי קרנות וכלי קשת.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אדג'יו-ויואצ'ה
2. רומנסה-אלגרטו - הפרק בנוי בצורת וריאציות. המוזיקולוג רובינס-לנדון טוען שהן כתובות על שיר עם צרפתי ישן.
3. מינואט-אלגרטו - וטריו
4. פינאלה-פרסטו

סימפוניה מספר 86 ברה מז'ור 1786[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הסימפוניה הוא: חליל, שני אבובים, שני בסונים, שתי קרנות, שתי חצוצרות, טימפני וכלי קשת.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אדג'יו-אלגרו ספיריטו
2. קרפצ'יו-לרגו.
3. מנואט וטריו
4. פינאלה-אלגרו קון ספיריטו.


סימפוניה מספר 87 בלה מז'ור 1785[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הסימפוניה הוא: חליל, שני אבובים, שני בסונים, שתי קרנות, טימפני וכלי קשת.

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ויואצ'ה
2. אדג'יו
3. מנואט וטריו
4. פינאלה-ויואצ'ה