סיעור מוחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיעור מוחות הוא במהותו תהליך של חשיבה קבוצתית, נוהל לגיוס משאביה היצירתיים של הקבוצה לפתרון בעיות ופיתוח רעיונות. קבוצות יכולות להיפגש, לבצע סיעור מוחות, ולהפיק במהירות רעיונות ופתרונות אפשריים לבעיות. את אלה ניתן להעריך, למחוק את הבלתי-שימושיים וללטש וליישם את הרעיונות המבריקים.

את המושג "סיעור מוחות" (Brainstorming) הגה בשנות ה-50 אלכס פ. אוסבורן (Alex F. Osborn) שותף במשרד הפרסום האמריקאי הגדול, "ברטון, דארסטין ואוסבורן", והוא פרסם אותו בשנת 1957 בספרו Applied Imagination.

ארגונים הגיבו בהתלהבות לגישה, בשל צורך גובר ברעיונות חדשניים לזירוז פיתוחם של מוצרים, תהליכים ושירותים חדשים. עבור רבים, גישתו של אוסבורן נראתה כמו מתת שמיים. לא היה עוד צורך להסתמך על ההשראה בחיפוש אחר תשובות. כמו אופנות אחרות בניהול, ההתלהבות מן הגישה מיצתה את עצמה והפופולריות שלה דעכה מעט.

ביצוע נכון של התהליך מחייב הכרה עם שלביו, וניהול נכון של הישיבה. אחרת, קיים סיכוי רב להתבדרות הישיבה ללא תוצאות.

השלבים בנוהל סיעור מוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. חלוקת הבעיה לבעיות משנה.
  2. כינוס ישיבה בהנחיית מנחה המתמצא בטכניקת סיעור המוחות, וקבוצת משתתפים המיומנים באופן פעילות זה. לרוב, כדאי להזמין משתתפים בעלי ידע וכישורים רלוונטיים לבעיה הנבחנת.
  3. שלב א': רישום של כל ההצעות העולות ללא סינון.
    מקובל להשתמש באמצעים המאפשרים לכל המשתתפים לצפות בהצעות (כגון נייר או לוח) וכן ניתן להשתמש ברשמקול כגיבוי להבהרת רישומים לא ברורים. על רושם הרעיונות לבטא את הרעיון העיקרי בצורה מתומצתת. שלב זה מסתיים כאשר המנחה סבור כי מעיין הרעיונות של הקבוצה יבש.
    הנחיות: בשלב זה מצופה ספונטאניות והעלאת רעיונות אסוציאטיביים ללא הגבלות, ללא צנזורה (בפרט לא צנזורה עצמית). העקרון המנחה בשלב זה הוא ניסיון להשתחרר מכבלי החשיבה הסטנדרטיים כדי להגיע לכיווני חשיבה חדשים. בשלב זה על המנחה לאסור על ביקורת, תגובות שליליות, לגלוג, התחכמויות, הערות מדכאות כגון, "את זה כבר שמענו", "זה לא יעבוד", וכו'. הנחייה אופיינית בשלב זה תהיה: "הרגישו חופשיים לומר כל מה שעולה בדעתכם, ללא צנזורה. אל תדאגו אם הרעיון מרוחק או פראי מדי".
    לכמות הרעיונות הנזרקים לאוויר בשלב זה, קיימת משמעות איכותית מבחינת התהליך. חזרה על רעיונות שהועלו בשינויים קלים, נחשבת לתהליך התפתחותי רצוי, שכן לעתים קרובות דווקא התיקון הקל עשוי להוליד את הרעיון המנצח.
  4. שלב ב': סינון והערכה.
    בשלב זה (ורק לאחר שהוכרז על סיום שלב א'), מבוצעים סינון הערכה וביקורת של הרעיונות. תפוקה ממוצעת טובה תיחשב לתפוקה של 5 עד 10 אחוזים רעיונות טובים מתוך כלל הרעיונות שעלו בשלב הראשון. בשלב ניתוח זה מלטשים את הרעיונות באמצעות ניסוח מחדש, הוספה, השמטה או צירוף של רעיונות. בסיכום השלב צפוי להיות רעיון אחד שעימו ממשיכים הלאה, או מספר רעיונות טובים אשר יעברו שלב נוסף של עיבוד ולבסוף בחירה.
    הנחיות: ההערכה מתבצעת באופן הטוב ביותר בקבוצה קטנה, אפילו של אדם אחד המסוגל לנפות את הרעיונות השימושיים מכלל הרעיונות שנאספו.
  5. משוב: דווח לקבוצה. הקבוצה צריכה לקבל משוב על תוצאות מאמציה. בפרט כאשר חברי הצוות צפויים לקחת חלק בישיבות דומות בעתיד.

בשנות האלפיים קיימות גישות נוספות לקיום סיעורי מוחות אפקטיביים. רבים מאמינים שהגישה שאינה מאפשרת בכלל ביקורת בעת העלאת הרעיונות מאד מאריכה את המפגש והופכת אותו להיות מייגע. לעתים דווקא המקום של ביקורת עניינית - לא ביקורת אישית ולא מאבקי כוח, יכולה לתרום מאד להעלאת היצירתיות וגם לקיצור הזמן. בנוסף, יש עקרון חשוב שמאפשר לסיעורי המוחות להצליח וזה עקרון התנועה. לקחת נושא מסוים, למצות אותו ולעבור מייד להנחה ההפוכה. התנועה בין ניגודים מעלה את היצירתייות ואת האפקטיביות של סיעורי המוחות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]