סנקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוס סנקאי, שושלת טאנג, המאה השביעית - המאה השמינית.

סנקאי או סאנקאיסינית: 三彩 - מילולית "שלושה צבעים") הוא סגנון פיסול ויצירת כלי חרסינה המאפיין בציפוי הכלים בשלושה צבעי זיגוג.

כלים אלה עשויים חמר לבן, המצופה זיגוג, והנאפה בתנור בחום של 800 מעלות צלזיוס. הזיגוג עשוי חד תחמוצת העופרת המעורב בגבישי קוורץ ביחס של 3:1.

שלושת הגוונים השונים בכלי החרס הושג באמצעות הוספת נחושת (אשר נתנה צבע ירוק), ברזל (אשר יצר צבע חום- צהוב) ומנגן או קובלט (אשר נתנו צבע כחול).

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצור כלי חרס תוך צביעתם בזיגוג צבעוני החל בתקופת שושלת האן (25 - 220 לספירה), עת החל השימוש בזיגוג ירוק. כלים רבים בסגנון זה התגלו בקברים מתקופת שושלת קי הצפונית (550 - 577 לספירה).

סגנון שלושת הצבעים עצמו התפתח בתקופת שושלת טאנג, אולם באותה עת לא נקרא הסגנון בשם זה, ולעתים כלל שני צבעים בלבד - ירוק וצהוב (ובהתאם נקראו הכלים בכינוי "ביצים ותרד").

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלים בסגנון סנקאי נשלחו לאורך דרך המשי מערבה, וזכו לפופולריות רבה, ואף השפיעו על סגנונות ייצור כלי חרס מקומיים בסוריה, קפריסין, ובין המאה ה-13 למאה ה-15 הגיע סגנון זה לאיטליה וזכה להשפעה רבה. סגנון זה אף השפיע רבות על ייצור החרס ביפן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]