סרגיוס השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרגיוס השלישי
(; רומא - 14 באפריל 911; רומא)
SergiusIII.jpg

סרגיוס השלישי
שם בשפת המקור Sergius III
האפיפיור ה-119
תקופת כהונה 29 בינואר 904 - 14 באפריל 911 (7 שנים ו-10 שבועות)
הקודם בתפקיד לאו החמישי
הבא בתפקיד אנסטסיוס השלישי

סרגיוס השלישי היה אפיפיור מ-29 בינואר 904 עד ליום מותו ב-14 באפריל 911. הוא נולד למשפחת אצולה רומאית ואביו נקרא בנדיקטוס. כהונתו הייתה בתקופת אי סדר במרכז איטליה, בה הייתה האפיפיורות כלי משחק בידיהן של משפחות אצולה יריבות. עם זאת, כל המסמכים הרשמיים אודותיו אבדו ומרבית המידע עליו מגיע מיריביו ומתנגדיו.
הוא היה דיאקון לפני שפורמוסוס מינה אותו לבישוף של צ'רווטרי, כדי להרחיקו מרומא. מאוחר יותר, ב-898 סרגיוס הוכרז על ידי תומכיו ובראשם הפטרון שלו, תאופילאקטוס הראשון (Theophylactus), רוזן טוסקולום (עיר עתיקה בלאטיום) כאפיפיור החדש. אולם יריביו שתמכו ביוחנן התשיעי הצליחו להכתיר אותו ולגרום לנידוי של גרגוריוס שנאלץ לנטוש את כס הבישוף ולהימלט לתקופה מסוימת. לאחר שיוחנן התשיעי ויורשו מתו, תפס האנטי-אפיפיור כריסטופר את הכס למשך שנה והדיח את לאו החמישי. אז התמרדו תומכיו של סרגיוס, גירשו את כריסטופר והזמינו את סרגיוס לשוב מגלותו. יום שובו נחשב ליום תחילת כהונתו. מעשיו הראשונים היו לבטל את כל הצווים של יריבו המת מזה כבר, פורמוסוס ולקבוע שכל הסמכוֹת הבישופים שנעשו על ידו, אינן בתוקף - החלטה שבוטלה שוב לאחר מותו של סרגיוס. כמו כן, הוא שיבח וטבע סימן כבוד על מצבתו של האפיפיור סטפנוס השביעי שהוציא מהקבר, שפט והעניש את גופתו של פורמוסוס. לפי דיווחים מסוימים, הוא אף הוציא שוב את גופתו של פורמוסוס מהקבר, שפט ומצא אותו אשם וערף את ראשו[1]. מקורות היסטוריים אחרים[2][3] לעומת זאת, אינם מזכירים סיפור זה, עובדה שמטילה בספק את אמיתותו.
על פי מקורות מסוימים, הוא כלא את האנטי-אפיפיור כריסטופר ואת האפיפיור הקודם, לאו החמישי ולאחר זמן ציווה להוציאם להורג בחניקה. האנציקלופדיה הקתולית מכחישה את הסיפור ומכנה אותו "מפוקפק ביותר". עם זאת, בגלל היותו האפיפיור היחיד שידוע עליו שציווה על רצח של אפיפיור אחר והיותו האפיפיור היחיד שבנו הלא חוקי התמנה גם הוא לאפיפיור (יוחנן האחד עשר), נקראת הכהונה שלו "העגומה והבזויה"[4].
כהונתו תוארה על ידי ההיסטוריון האיטלקי מהמאה ה-10, ליוטפראנד[5] כתחילתה של "התקופה האפלה" (בלטינית: Saeculum obscurum) בתולדות הוותיקן שכונתה גם "שלטון הפרוצות", תקופה בה התנהל השלטון מאחורי הקלעים על ידי נשים חזקות, כדוגמת תאודורה שהייתה חברת הסנאט ברומא והייתה כמשוער פילגשו של סרגיוס ה-3. גם בתה של תאודורה, מרוזיה, הייתה פלגשו של סרגיוס והיא אמו של יוחנן האחד עשר, מידע שהגיע בעיקר מכתביו של ליוטפראנד[6].
במהלך כהונתו שיפץ סרגיוס את בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו שנהרסה ברעידת אדמה ב-897. סרגיוס השלישי הוא האפיפיור הראשון שמתואר כשהוא חבוש בכתר אפיפיורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרגיוס השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
לאו החמישי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
אנסטסיוס השלישי