עירור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפיזיקה, עירוּ‏ר הוא תהליך של עלייה של חלק במערכת ממצב היסוד (כלומר מצב האנרגיה המינימלית האפשרית) למצב מעורר( כלומר מצב בעל אנרגיה גבוהה יותר). בדרך כלל, המונח משמש לתיאור מצב אטומים, מולקולות, יונים, גרעיני אטום ועוד.

לעירור תפקידים חשובים בתהליכים פיזיקליים רבים מספור. בין היתר, הוא ממלא תפקיד מרכזי ביצירת קרני לייזר ובאפקט הפוטואלקטרי.

עירור אלקטרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ספיגת אנרגיה, אלקטרון יכול לקפוץ לרמת עירור גבוהה יותר.

עירור אלקטרון הוא הגדלת האנרגיה שיש לאלקטרון קשור לאטום מעל לרמה הבסיסית שלו, כלומר לאחד מרמות העירור הקבועות שלו.

המונח עירור מתייחס בפיזיקה לאנרגיה של כל חלקיק אשר נמצא מעל למינימום הקבוע שלו בטבע. דרגת החום (הטמפרטורה) של חומר עשויה להורות על רמת העירור שלו.

"אורך החיים" של אלקטרון במצב מעורר הוא בדרך כלל קצר, כאשר עם חזרתו למצב הבסיסי משתחררת אנרגיה: בצורה של פוטון אור במקרה של אטום סתמי (נייטרלי ללא מטען חשמלי), או על ידי עירור ואף שחרור אלקטרונים נוספים מרמות עירור אחרות באותו אטום במקרה של יונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עירור בוויקישיתוף
P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.