עיר שינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיר שינה (ידועה גם כ"פרוור" או "עיר יוממות"), היא עיר המשמשת באופן מובהק למגורים ואין בה תעשייה או משרדים בהיקף משמעותי.

מרבית העובדים המתגוררים בעיר השינה נוסעים לערים השכנות כדי לעבוד בהן, ועל כן מכונים יוֹ‏ממים.

ההבחנה בין פרוור לבין עיר שינה מטושטשת לעתים. ככלל, פרוורים מתפתחים באזורים הסמוכים למרכזי תעסוקה, בעוד שבערי שינה כלל אין עסקים גדולים, ורוב תושביהן נוסעים למרכזי תעסוקה הממוקמים במרחק מה, כשלעתים אין רצף אורבני בינן לבין עיר התעסוקה. ערי שינה עשויות לשכון באזורים כפריים או כפריים-למחצה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערי שינה עשויות להיווסד כתוצאה ממספר גורמים שונים.

לעתים עיר מאבדת את מקור תעסוקתם העיקרי של תושביה, ובכך מאלצת אותם למצוא מקורות פרנסה חלופיים מחוץ לה. במקרים אחרים, ערים קטנות מושכות תושבים (החפצים באיכות חיים) אולם לא עסקים גדולים. גורם נוסף, הרלוונטי בעיקר בדרום ומערב ארצות הברית, הוא גידולן המהיר של ערים קטנות-לשעבר.

ערי שינה נוסדות גם כאשר אין ביכולתם של עובדי אזור מסוים לממן מגורים בעיר שבה הם עובדים, ועל כן הם נאלצים להשתקע במקומות חלופיים, שבהם עלויות המחיה נמוכות יותר. תופעה זו רווחת והולכת במערב ארצות הברית, שם ערי קיט ונופש מצריכות כוח עבודה גדול, אך מפתחות בעיקר מיזמי שיכון יקרים מאוד. עיר הקיט ג'קסון שבוויומינג, לדוגמה, פיתחה ערי שינה אחדות סביבה, כגון ויקטור, דריגס ואלפין. ערי שינה אלו הן ביתם של מרבית העובדים בג'קסון.

בארצות הברית, אוכלוסייה "לבנה" עוזבת את הערים כדי להימנע מהגידול בקרב המיעוטים. בימים שקדמו לחקיקתו של חוק זכויות האזרח בארצות הברית, רבות מערי השינה אסרו את שהייתם של בני מיעוטים בתחומן לאחר רדת החשיכה. מדיניות זו הביאה לצמצום המגוון התרבותי בערים אלו, ועל כן ערי שינה מזוהות לרוב כהומוגניות.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות ש"יוממים" נוטים להיות עשירים יותר, ושוקי הנדל"ן בערים הקטנות חלשים מאלו שבערים הגדולות, התפתחותן של ערי השינה גורמת להעלאת מחירי הנדל"ן בהן.

ערי שינה נוטות להאיץ את פיתוחן של דרכי תחבורה ומערכות תחבורה ציבורית - אלו באות לידי ביטוי בעיקר בצורתם של קווי רכבת קלה המחברים בין מרכז העיר לבין עיר-השינה.

מאז שנות ה-60, גדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית ובבריטניה, לנוכח המגמה של תושבים לעזוב את הערים לטובת אזורים סמוכים בעלי אופי כפרי יותר.

ערי השינה בארצות הברית נוטות לגבות מסי עירייה גבוהים יותר מתושביהן, היות שרוב ההכנסות מקורן במשקי בית פרטיים ולא בעסקים. לעתים עובדה זו מדרבנת את העיריות לעודד פעילות מסחרית בתחומן, ואז מוכרת תופעה זו כפירבור המסחר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]