עריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עריקה היא נטישה או נסיגה של אדם מגוף או מדינה כלשהי שיש לו חוב אמונים או אחריות אליהם.

ביחידות צבא, זוהי הפעולה של עזיבת היחידה מתוך כוונה שלא לחזור.

עריקות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, קובע סדרת עבירות צבאיות. לעבירות אלה יש קשר חזק לצבא והן מאופיינות כעבירות אשר כל הנסיבות להן קורות בעיקר בצבא או רק בו. עבירת עריקה מוגדרת בסעיף 92 לחוק. החוק קובע כי חייל שנעדר משירותו בצבא מתוך כוונה שלא לחזור דינו - מאסר חמש עשרה שנה. לעניין זה מגדיר החוק חזקה (סעיף 93) וקובע כי חייל אשר נעדר מן השירות ללא היתר למשך 21 ימים רצופים, רואים בו כמי שערק מתוך כוונה שלא לחזור אלא אם יוכח היפוכו של דבר.

בחודש יוני 2011 עודכנה פ"מ (פקודת מטכ"ל) 31.0513 "היעדרות משירות סדיר, והק"א (הוראת קבע אכ"א) 31.05.13 "היעדרות משירות סדיר". הפקודות הגדירו מחדש את מניין הימים לעברת העריקות ונקבע כי חייל בשירות סדיר יוכרז על ידי רשויות הצבא כעריק לאחר 21 ימים ולא 45 ימים כפי שהיה נהוג בעדכון האחרון של הפקודות בשנת 2006.

עברות דומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעדרות מן השירות ללא היתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נפקדות

סעיף 94 מגדיר עברת היעדרות מן השירות ללא היתר. בקרב החיילים בצבא עברה זו קרויה נפקדות, למונח נפקדות אין שום משמעות משפטית ומדובר במושג שלישותי גרידא. החוק מגדיר כי העונש המרבי לאדם אשר יורשע בעברת היעדרות מן השירות שלא ברשות הינו עד שלוש שנות מאסר.

חייל הנעדר מצה"ל נחשב נעדר מן השירות שלא ברשות אם:

  • לא חזר מחופשה ליחידתו.
  • לא התייצב על-פי צו או על פי פקודת מפקדו במקום ובשעה שנאמר לו להתייצב.
  • שוהה בחו"ל ללא היתר או עזב את גבולות המדינה ללא היתר.
  • שוהה ביחידתו אך לא במקום שבו אמור להמצא - נפקדות לו"ז (למשל: חייל אשר מגיע בקביעות כל יום ליחידה אך נמצא בשק"ם ולא היכן שמפקדו הורה לו להיות).

ניתוק קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 94א מגדיר עברת ניתוק קשר, זוהי עברה ייחודית לחיילי מילואים אשר מגדירה כי חייל מילואים שלא יצור קשר עם יחידתו בהתאם להוראות שקבע שר הביטחון לפי סעיף 33 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, דינו – מאסר שישה חודשים.

כיום, אין ומרשיעים כמעט חיילי מילואים על עבירה זו.

העמדה לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקליטות עריקים, הזרוע הביצועית של הפרקליטות הצבאית לענייני עריקים, היא זו שאמונה על הגשת כתבי אישום כנגד עריקים. לאור אופיה הצבאי של העברה, פרקליט צבאי רשאי להורות להעמיד לדין חייל בדין משמעתי ולא להגיש כנגדו כתב אישום. לרוב, כנגד עריקים מוגש כתב אישום על פי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי. נוהג זה נובע מכך שעברת היעדרות משירות שלא ברשות הינה עברה חמורה ורק במקרים חריגים ועל פי שיקול דעתו של פרקליט עריקים, לא יוגש כתב אישום בגין סעיף זה.

פרקליטות עריקים נוהגת גם להגיש כתב אישום כנגד משתמטים על-פי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי וזאת על-פי סעיף 35(א) לחוק שירות ביטחון אשר מגדיר כי לעניין חוק השיפוט הצבאי, מועמד לשירות ביטחון החייב להתייצב לשירות סדיר רואים אותו כמי שנמנה עם הכוחות הסדירים של צבא ההגנה לישראל החל מן הזמן שנקבע בהתייצבות. לאור זאת, תחולת חוק השיפוט הצבאי חלה גם על משתמטים וניתן להעמידם לדין בבית הדין הצבאי. התיקון לסעיף 35 אשר התיר את העמדת המשתמטים לדין בפני בית דין צבאי התקבל בכנסת בשנת 1988, לפני מועד זה כתבי אישום כנגד משתמטים היו מוגשים לבית משפט השלום.

חומרת העברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להדגים את חומרת העברה בפני המחוקק על ידי השוואה לעברות אחרות. למשל: חוק העונשין, תשל"ז-1977 סעיף 94 שעניינו גרימת מוות ברשלנות, מגדיר כי המורשע בעברה זו דינו מאסר שלוש שנים, לעומת עברת עריקה שדינה מאסר חמש עשרה שנה. בתי הדין הצבאים אף הם אינם מקלים בעונשים של חיילים המורשעים בעברה. בחלק ניכר מהמקרים עלול העריק לקבל עונשי מאסר ארוכים ובמידה ויישפט לתקופת מאסר העולה על שלושה חודשים - יקבל העריק רישום פלילי במשטרת ישראל. לרישום פלילי זה השלכות רבות על החיים האזרחיים והוא עשוי למנוע קבלת העריק לעבודות אזרחיות עד שיימחק לחלוטין מרישומי המשטרה הכחולה. ‏[1][2].

מעמדו של עריק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל הנעדר מן השירות שלא ברשות אינו זכאי לטיפול ת"ש (תנאי שירות) מיחידתו. זכאויות הת"ש שהחייל מקבל באופן קבע יופסקו ולא תקודמנה בקשות אשר טרם אושרו. כמו כן, החייל אינו זכאי לקבלת משכורת צבאית בגין הימים בהם נעדר מן השירות שלא ברשות. כל יום של היעדרות ייספר במניין התב"ן השלילי (תקופה בלתי נמנת), את תקופה זו ייצטרך החייל להחזיר לצבא ועל כן לאחר חזרת חייל מנפקדות תאריך השחרור שלו מתעדכן באופן אוטומטי קדימה כמספר הימים שבהם החייל היה במצב שירות לא תקין. לעתים, אם החייל משפר התנהגותו, לקראת השחרור ניתן להגיש בקשה לקיצור התב"ן השלילי. כנגד עריק מופעלת פקודת מעצר ומוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. העריק עתיד להעצר על ידי רשויות החוק השונות בנוסף למשטרה הצבאית כמו כן, עריק השוהה בחו"ל אינו זכאי לשירות קונסולרי המגיע לכל אזרח על-פי חוק הדרכונים.

מעמדו הרפואי של עריק בכל הנוגע לקבלת טיפול רפואי מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פ"מ (פקודת מטכ"ל) 31.0513 "היעדרות משירות סדיר ופ"מ 31.10.21 שעניינה "היעדרות משירות מילואים" מסדירות את נהלי הטיפול הרפואי בחיילים, אשר הוכרזו כעריקים. ככלל, לא יוכל עריק לקבל טיפול רפואי מטעם צה"ל לאחר שנעדר משירות שלא ברשות מעל 60 ימים רצוף. עריק זה, דינו לעניין חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה-1994, כחייל בתקופת שירות ללא תשלום. משום כך, על העריק יהיה להירשם כחבר באחת מקופות החולים ולשלם דמי ביטוח לאומי בכל חודש כאילו היה אזרח המשוחרר מצה"ל.

אף על פי כן, אין הפקודות מונעות הענקת טיפול רפואי מטעם גורמי הרפואה הצבאיים במקרה שמדובר במקרה דחוף, או במקרה חירום. יש להדגיש כי פניית עריק לקבלת טיפול רפואי מטעם צה"ל, בין אם קיבל ובין אם לא, לא תיחשב כהתייצבות לצורך סיום עריקותו.

עריקות בצבא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצבא ארצות הברית, אדם מוגדר עריק כאשר הוא נעדר מעמדתו ללא אישור מתאים. אותו אדם יגרע מרשימת השמות של אותה יחידה לאחר 30 יום וירשם כעריק.

אולם לפי חוק הצבא האמריקאי, עריקה אינה נמדדת לפי הזמן שהעריק נמצא מחוץ ליחידתו אלא לפי הקריטריונים הבאים:

  • עזיבת היחידה או העמדה מתוך כוונה שלא לחזור לעולם.
  • הימנעות מביצוע משימה מסוכנת או השתמטות מחובה חשובה.
  • התגייסות או קבלת מינוי באותו חיל או בחיל אחר מבלי לגלות שלא עזבת את יחידתך הקודמת בצורה מסודרת.
  • הצטרפות לכוח לוחם זר שלא ברשות המדינה.

אדם שנעדר מיחידתו למשך יותר מ-30 יום אך חוזר מרצונו או מביע כוונה כנה לחזור עלול עדיין להחשב לעריק, בזמן שאדם שנעדר פחות מ-30 יום, שניתן להראות באופן אמין שאין בכוונתו לחזור (למשל, אם הצטרף לכוחות המזוינים של מדינה אחרת), עלול גם הוא להישפט על עריקות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אתר צבא, [1], פסק דין בתיק מט/1248/08
  2. ^ ‏אתר צבא, [2], פסק דין בתיק מט/122/09