עריקות בצה"ל

מסרון ששלח צה"ל לאלפי עריקיו במהלך שנת 2015

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

במדינת ישראל נוהג גיוס חובה, שאינו נעוץ רק בצורך ביטחוני אלא גם באתוס של צבא הגנה לישראל כצבא העם. על-פי אידיאל זה, תפקיד השירות הצבאי להוות בין היתר "כור היתוך", במסגרתו מגויסים נערים מכל שכבות האוכלוסייה ומשתלבים בחברה ובצבא. התפיסה הנוהגת היא אפוא שאידיאל זה, מצריך את העמדתם לדין של חיילים שאינם מתייצבים לשירות ולא קיבלו פטור חוקי, בין אם באמצעות השתמטות או באמצעות עזיבת הצבא במהלך שירות פעיל. לצורך הגשמת אידיאל זה, מעמיד צה"ל מדי שנה כ-1,300 נעדרים מן השירות לדין פלילי, מה שמביא אותם להשתחרר מן הצבא עם רישום פלילי. החל מ-2019, חלקם ישתחררו מהצבא עם רישום פלילי מופחת, המקביל בהשלכותיו לתוצאת אי-הרשעה בבית משפט אזרחי.

שלב מקדים – נפקדות

ערך מורחב – נפקדות
במהלך 21 הימים הראשונים להיעדרות יהיה החייל באחריות יחידתו. במהלך תקופה זו תזין היחידה את דבר הנפקדות במערכות, תבצע ביקורי בית בניסיון לשכנע את הנפקד לשוב לשירות ותתעד את הביקורים כדי שפרקליטות עריקים תוכל בבוא העת בעתיד להוכיח את אישום העריקות שאפשר שייוחס לחייל ותעשה כל שביכולתה להשיב את החייל ליחידה. לאחר 21 ימים, אם החייל לא הופיע ביחידה, ידווח כעריק.

סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי קובע: "חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו - מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך". מכאן, שמבחינה משפטית, ההתייחסות לעבירת ההיעדרות ולחומרתה היא אך ורק מבחינת מניין ימי ההיעדרות ללא הבחנה האם מדובר בחייל נפקד, או בחייל עריק.

לאור זאת, ועל בסיס חוק השיפוט הצבאי, נכתבו שתי פקודות מטכ"ל המתייחסות לעבירת היעדר מן השירות שלא ברשות; פ"מ 31.0513: "היעדרות משירות סדיר" ופ"מ 31.0521: "היעדרות משירות מילואים". פקודות אלו מגדירות מהו נפקד, מהו עריק ומהו אופן הטיפול בכל אחד מן המקרים הללו.

דיווח עריקות והטיפול בעריק לאחר סיום שלב הנפקדות

המשטרה הצבאית, היא הגוף האמון על לכידת העריקים בצבא.

לאחר תום 21 ימים החייל ידווח כעריק ויוצב ביחידה וירטואלית בשם "רמ 6ב עריק בארץ". מרגע זה העריק עובר לאחריות מדור עריקים במקמש״ר שעתיד להוסיף אותו לרשימה המרוכזת של עריקי צה"ל, רשימה שכל החיילים המופיעים בה עוברים לאחריות לוכדי העריקים בחיל המשטרה הצבאית. בנוסף מוצאת כנגד חיילים המופיעים ברשימה זו פקודת מעצר וצו עיכוב יציאה מהארץ. מרגע זה, מופעלות פעילויות בילוש מצד חיל המשטרה הצבאית לאיתור ולכידת העריק, בין היתר על ידי ביקורי פתע בבית בשעות לילה מאוחרות או בשעות בוקר מוקדמות, מעקב בפייסבוק של העריק, מעקב אחר חשבון הבנק של העריק וכל פעולה אחרת שיכולה להביא לאיתורו ולכידתו. בנוסף, גם משטרת ישראל מקבלת בשלב זה דיווח מצה"ל על דבר העריקות ובכל בדיקת רישיונות שגרתית בעתיד על ידי שוטר אזרחי, העריק ייעצר ויועבר לטיפול המשטרה הצבאית.

העמדה לדין

פרקליטות עריקים, הזרוע הביצועית של הפרקליטות הצבאית לענייני עריקים, היא זו שאמונה על הגשת כתבי אישום כנגד עריקים. לאור אופייה הצבאי של העברה, פרקליט צבאי רשאי להורות להעמיד לדין חייל בדין משמעתי ולא להגיש כנגדו כתב אישום. לרוב, כנגד עריקים מוגש כתב אישום על פי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי.

פרקליטות עריקים נוהגת גם להגיש כתב אישום כנגד משתמטים על-פי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי וזאת על-פי סעיף 35(א) לחוק שירות ביטחון אשר מגדיר כי לעניין חוק השיפוט הצבאי, מועמד לשירות ביטחון החייב להתייצב לשירות סדיר רואים אותו כמי שנמנה עם הכוחות הסדירים של צבא ההגנה לישראל החל מן הזמן שנקבע בהתייצבות. לאור זאת, תחולת חוק השיפוט הצבאי חלה גם על משתמטים וניתן להעמידם לדין בבית הדין הצבאי. התיקון לסעיף 35 אשר התיר את העמדת המשתמטים לדין בפני בית דין צבאי התקבל בכנסת בשנת 1988, לפני מועד זה כתבי אישום כנגד משתמטים היו מוגשים לבית משפט השלום.

במקרים של היעדרות ארוכה שניתן להסיק ממנה כוונה שלא לשוב לשירות, מוגש כתב האישום על-פי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, הנחשב חמור יותר והעונש המוגדר בצידו קשה יותר.

חומרת העבירה

ניתן להדגים את חומרת העברה בפני המחוקק על ידי השוואה לעברות אחרות. למשל, סעיף 94 לחוק העונשין, שעניינו גרימת מוות ברשלנות, מגדיר כי המורשע בעברה זו דינו מאסר שלוש שנים, בדומה לעבירת היעדר מן השירות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי. לעומת זאת עברת עריקה לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי דינה מאסר חמש עשרה שנה. בדומה לחוק העונשין, מדובר בעונשי מקסימום, ורמות הענישה בפועל נמוכות בהרבה ומשתנות על פי הנסיבות.

בתי הדין הצבאיים מפרשים את עבירות הנפקדות והעריקה כך שככל שתקופת ההיעדרות ארוכה יותר, כך העבירה חמורה יותר. פרשנות זו אינה מחויבת המציאות, ואינה נוהגת בכל שיטות המשפט. כך, למשל, בשיטת המשפט האמריקאית, מתייחסים לגורמים אחרים, ובתוכם התפקיד של העורק, האם עזב עם נשק, הצטרף לכוח זר, עזב במהלך פעילות מבצעית ועוד. אף בדין הישראלי תהיה השפעה לגורמים אלה, אך הואיל ובדרך כלל העריקה אינה כוללת רכיבים אלה – הדיפרנציאציה בחומרה נעשית על-פי משך ההיעדרות.

בשל עבירת העדר מן השירות, בתי הדין הצבאיים נוהגים לתת עונשי מאסר בפועל, הנעים בדרך כלל סביב חודשים ספורים. עריק שנשפט בבית דין צבאי (מעל 100 ימי היעדרות בסך הכל), יקבל רישום פלילי במשטרת ישראל. לרישום פלילי זה השלכות רבות על החיים האזרחיים והוא עשוי למנוע קבלת העריק לעבודות אזרחיות רבות. בגין עבירת העריקה לפי סעיף 92, נוטים בתי הדין להשית עונש של למעלה משנת מאסר.

היקף התופעה והסיבות לביצוע עריקות

כיום^{[דרושה הבהרה]}, ישנם בצה"ל כ-4,000 עריקים, וכמו כן נשפטים אלפי חיילים בשנה בגין היעדר מהשירות שלא ברשות. הסיבות לביצוע העריקות מגוונות. הנפוצות שבהן:

• קושי כלכלי – עריקים רבים בוחרים לברוח מהצבא על מנת לעזור למשפחתם בנושא הכלכלי. לעריקים רבים משפחות עם קושי כלכלי וחובות גדולים ולעיתים קרובות הקושי מחייב את העריקים, שלא מצליחים לעזור למשפחה עם משכורת מינימלית ביותר שהם מקבלים מהצבא, לערוק במטרה לעבוד, להרוויח כסף ולפרנס את משפחתם.
• קושי אישי ונפשי – עריקים רבים בוחרים לערוק מהצבא בעקבות קושי אישי ונפשי שחוו ביחידתם כתוצאה מתנאים מחמירים, יחס רע ולא מתחשב, מרחק רב מהבית וכדומה. רבים מהעריקים הללו אינם מאמינים כי יוכלו להשתלב בצבא, ואילו חלק מאותם עריקים מאמינים שלאחר תקופת עריקות ממושכת, יוכלו לשנות את שיבוצם ולקבל הקלות, בין אם דרך קב"ן או דרך מערך הגחל"ת בכלא בעת ריצוי העונש על העריקות.
• אידאולוגיה אנטי צבאית – עריקים רבים לא רוצים לשרת עוד בצבא ולכן בוחרים לערוק כדי לצאת מאוחר יותר על אי התאמה בגין התנהגות רעה וחמורה או לחלופין להגיע למערך בריאות הנפש ולצאת לאחר תקופת עריקות ארוכה דרך פטור נפשי.

היבטים משפטיים

הפרשנות של צה"ל לעבירת ההיעדר מן השירות מטשטשת את ההבדל בינה ובין עבירת סירוב הפקודה. נכון להיום, ניתן להרשיע חייל בדין משמעתי בגין היעדר מן השירות גם אם סירב לבצע את תפקידו או שלא נכח בדיוק במקום שהיה אמור להיות בו, גם אם עדיין נכח בבסיס.

בפסיקת בתי הדין נקבעו הלכות רבות בעניין היעדר מן השירות:

• ראשית נקבע כי אין דינו של יום הגיוס בצרפת כדין שירות חובה במדינה זרה הפוטר מחובת שירות. בפסק הדין, טען הנאשם כי משבאופן פורמלי מדובר בגיוס, הרי שהוא פטור משירות נוכח האמנות הבינלאומיות עליהן ישראל חתומה. באותו העניין בו נקבעה ההלכה, זוכה בסופו של יום החייל עת ערער לבית המשפט העליון, אך זאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי ההלכה בנושא. בין היתר, התביעה ביטלה את כתב האישום נוכח הערות השופט חנן מלצר, והחייל זכה לפטור משירות מנסיבות אישיות. על-פי הודעת דובר צה"ל, "לא ניתן ללמוד מתוצאות מקרה זה על מדיניות הצבא ביחס לחובת השירות בצה"ל של אזרחים בעלי אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית".
• עוד נקבע כי משמגיע הנער לגיל 17, הרי שהגירתו מן הארץ, הגם שפעמים רבות יחד עם הוריו, הופכת אותו למי שהשתמט מגיוס.
• בעבור מי שלאחר התייצבותו היגר עם הוריו מחוץ לישראל, הרי שההיעדרות הארוכה נתפסת כגורם המחמיר את הפגיעה בערך המוגן, ולא כניתוק הזיקה לארץ. כך, למשל, בע/3,8/14 התובע הצבאי הראשי נ' יצחק אבו (2014) דובר על מי שלאחר התייצבותו חי באמריקה מגיל 18 בהשפעת אימו. הלה הורשע בעריקה לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, הגם שהיה גרוש עם ילדים ובא ארצה בעקבות גרושתו כדי לבקר את ילדיהם המשותפים. הנאשם נשפט ל-15 חודשי מאסר, הגם שבת זוגו בארצות הברית הייתה בהיריון מתקדם ושלרשותו חובות כבדים ורקעו דל. בין היתר, נטען כי לנאשם תפיסה שלילית לגבי חובת הגיוס. מתחם הענישה במקרים אלו הועמד על 12–18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
• בפסק הדין בעניין מאיר בלוי, קבע בית הדין לערעורים כי דרך המלך להמצאת צו הגיוס היא בדואר רשום ולא בטלפון. עוד נקבע כי חרף פסילת צו הפוקד האישי, הרי שהנאשם הורשע בעבירה מכוח "צו הפוקד הכללי", לפיו כל יוצא-צבא (מונח בחוק שירות ביטחון המתייחס למי שהגיע לגיל הגיוס) מחויב בגיוס עם הגיעו לגיל המתאים.
• בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה על הסף את טענתו של מי שנעדר מהשירות כי יש לבטל את כתב האישום בשל העובדה שהוא אב, נוכח אפליה במדיניות ההעמדה לדין ביחס לנשים, להן נוהגת התביעה הצבאית לבטל את כתבי האישום באם ילדוּ.
• בעניין ע"מ/11/19 טור' ארז עזרן נ' התובע הצבאי הראשי (2019), נדחתה טענת הנאשם כי יש להותירו במעצר בפיקוח אלקטרוני. הנאשם טען כי לבית הדין הצבאי סמכות טבועה להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, ובית הדין קבע כי הוא מותיר סוגיה זו בצריך עיון, שכן במקרה הקונקרטי ממילא אין הצדקה לכך. הקושי בהחלת הסדר מעצר מעין זה נעוץ בהיעדרו של הסדר זה בחוק השיפוט הצבאי מחד, ולשונו של חוק המעצרים מאידך. חוק המעצרים מגדיר את המעצר בפיקוח האלקטרוני כחלק מתוכנית, המוגבלת במשאבים, ומצויה באחריות שירות בתי הסהר והמשרד לביטחון פנים, כהוראת שעה. ההגנה ביקשה מנגד להיבנות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן מסעיף 460 לחוק השיפוט הצבאי, שלפיו "בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות שהותקנו לפיו, ינהג בית דין צבאי בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".
• בע/111/07 טור' דניס סמורגונסקי נ' התובע הצבאי הראשי (2007), עמד בית הדין על היחס בין סעיף 12(א) לבין סעיף 20 לחוק שירות ביטחון. נקבע כי במניין התקופה הנקובה בסעיף 12(א), שבמהלכה יש לקבוע את הכושר לשירות, יבואו גם הימים שבהם נתון המגויס במשמורת הצבא, כעציר או כאסיר. בית הדין הוסיף וקבע כי אם חלפה תקופת שלושים הימים לקביעת הכושר ולא הוארכה על ידי הגורם המוסמך יש לשחרר את האדם משירות (והוא אינו רשאי לעשות בהקשר זה דין לעצמו) והרשויות יכולות לשוב ולנקוט הליכים לגייסו בדרך המלך, ולא בנתיבו של סעיף 12(א).
• התאמת פרופיל 21 נפשי אינה מביאה לביטול כתב אישום או זיכוי מן העבירה, אלא רק משפיעה על מידת העונש. כמו כן, באופן שכיח בתום תקופת המאסר מותאם לחיילים פרופיל הפוטר אותם משירות. כן נקבע כי התאמת פרופיל זה לא מאיינת את עילות המעצר, משעילת המעצר של חשש מהימלטות מהדין טבועה בעבירה מניה וביה.
• באופן כללי, טעמים כלכליים, סוציאליים והסתגלותיים אינם פוטרים מחובת השירות. עם זאת, ההנמקה לכך אינה במונחי פגיעה בביטחון אלא מטעמי פגיעה בשוויון. כך, למשל, בת 25 שהוריה גרושים, אין לה קשר עם אביה ואמה, שקועה ברוסיה בחובות כבדים, נכלאה לארבעה חודשים במעמד של חיילת בודדה. היא הוחזקה בבידוד ותחת השגחה עקב מצב נפשי קשה ובתום מאסרה נקבע לה פרופיל 21. במשפטי הסרבנים (ישראל, 2003), התביעה הצבאית אף ביקשה להשוות בין הסרבנים לבין אנשים בעלי מצוקות הסתגלותיות או חומריות, על-מנת להקהות את עוקץ טענתם.

ישנן שאלות משפטיות נוספות בנושא שטרם נידונו. כך, מעמדה של עבירת ההיעדר מן השירות כעבירה מחדלית והנובע מכך טרם נידון, וכן נמנעו עד היום מלהעלות טענה לפיה מערך השוויון דווקא נובע כי אין לגייס אדם, שכן השירות מכביד עליו יותר באופן איכותי שונה מאחרים.

הליכי שילוב של עריקים ומשתמטים

תוכנית הליכי שילוב היא מיזם של צה"ל בשיתוף משרד הרווחה, בו מתמודד צה"ל עם בעיית ההיעדרות מן השירות של חיילים בעלי קשיים כלכליים באמצעות סיוע כלכלי, ולא באמצעות מאסרם בפועל ופיטוריהם מן השירות. הצבא מכנה את ההליכים הללו "הליכים שיקומיים", שכן הטיפול בבעיות העומדות בבסיס היעדרות החיילים מן השירות נתפס על-ידו כ"שיקומי", משההיעדרות מן השירות היא עבירה פלילית. במסגרת המיזם, הושקעו תקציבים ממשרד הרווחה לטיפול בבעיות השורש המונעות מחיילים להשלים שירות תקין.

חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, מדובר בהליך המתבצע בצל המשפט הפלילי, ובמסמך בו הציג הצבא את התוכנית נוקטים בכפל לשון, כאשר לעיתים מכונה ההליך "הליך שילוב", מונח המדגיש את אופיו הסוציאלי, ולעיתים "הסדר שילוב", מונח המדגיש את אופיו המשפטי-פלילי. החיילים בתוכנית השילוב נדרשים להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב".

קבלת ההחלטה על פתיחת בית הדין המשלב

בין השנים 2018–2020, בוצעה בצה"ל תוכנית הרצה (פיילוט) במסגרתה יושמו מנגנונים לשילוב עריקים ומשתמטים בשירות תקין באמצעים שאינם עונשיים, תוך מתן סיוע כלכלי. הצבא הגדיר את התוכנית כמוצלחת, כאשר מתוך כ-200 חיילים ששולבו בתוכניות השונות, כ-70 השלימו שירות מלא והשתחררו מבלי לרצות עונש מאסר ממושך וללא רישום פלילי (כ-80 חיילים אחרים עדיין נמצאים בשירות תחת פיקוח במסגרת תוכנית ההרצה). היות שהתוכנית נמצאה מוצלחת, ב-20 ביולי 2020 צה"ל מצא לנכון להרחיב את המיזם כך שיכלול חיילים המתאימים לכך מכלל הזרועות והגופים במערכת הצבאית.

אופי הליכי השילוב

במסגרת הליכי השילוב, עריק או משתמט שנעצר או הסגיר את עצמו, ותקופת היעדרותו מצדיקה ככלל העמדה לדין פלילי – יוכל לבקש להשתלב ב"הליך שילוב". התוכנית מותנית במוטיבציה לשירות, ובית הדין הצבאי יפנה את החייל לבחינת התאמתו להליך על ידי מערך גחל"ת.

חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, הפרוצדורה ההליכית עודנה מתרחשת בצל המשפט הפלילי. כך, בכל שלבי ההליך, החייל זכאי לייצוג מטעם הסנגוריה הצבאית או של עורך דין פרטי, וכן תנאי להתחלה של הליך השיקום הוא ישיבה במעצר ראשוני במתקן כליאה, שיכול להגיע עד ל-48 שעות. עוד עולה כי התחייבות החייל נושאת אופי של הסדר הקפאה, כנהוג במשפט הפלילי, שכן החייל מתחייב להימנע מביצוע עבירות פליליות וכן נדרש להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב". תוצאת ההליך, אף היא, נושאת אופי משמעתי-פלילי, כאשר חייל העומד בהסדר ומשלים את הליך השילוב בהצלחה, מורשע בבית הדין בעבירה שאינה נושאת רישום פלילי, ומושת עליו מאסר על תנאי.

חייל שנמצא מתאים להליך שילוב, חותם על הסדר שילוב ומקבל על עצמו את התנאים הקבועים בו, ומשוחרר ממעצרו לצורך התחלת שירותו ביחידה בה הוא משתלב. עם שובו ליחידתו, ממונה לחייל מפקד מלווה, שהוא קצין או נגד בדרגת רס"ל ומעלה. ככלל, הליך השילוב נמשך כשנה, ובמקרים המורכבים, מכונסת ביחידה ועדה בהשתתפות גורמים שונים הבוחנת את הדרך הראויה לשילובו של חייל בשירות צבאי.

ראו גם

• מחמוד עבאס חילמי
• בסאם עאדל
• מוניר רדפא

לקריאה נוספת

• הדר אבירם, העדר מן השירות שלא ברשות: פתרונות מדומים לבעיה אמיתית משפט וצבא 15 התשס"א
• לעיון בפסקי דין של בית הדין לערעורים מהשנים האחרונות ניתן להיכנס למקום המתאים באתר יבד"ץ.
• אמיר שגב סרוסי, הגנה על השוויון בנטל, פגיעה במוחלשי החברה, באתר הקונגרס הישראלי, 2022
• חזית - לוחמים למעם צבא התנדבותי מקצועי | כנס החירות ה-8

קישורים חיצוניים

• אמיר בוחבוט, צה"ל מציג: "לוכדי העריקים", באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2005
• פ"מ 31.05.13 - היעדרות משירות סדיר, הורדת הפקודה(הקישור אינו פעיל)