פגיעה בעבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תאונת עבודה במכרה

פגיעה בעבודה כמונח משפטי היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע, הפוגעים ביכולתו של עובד לעבוד. תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. מחלת מקצוע היא מחלה הנגרמת עקב העבודה, כתוצאה מתנאי העבודה או מנסיבות אחרות הכרוכות בעבודה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, כל עובד במדינת ישראל מבוטח בענף נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי, ובמקרה שנפגע בתאונת עבודה או במחלת מקצוע, הוא זכאי להנות מן הזכויות המוקנות שמקנה החוק לנפגעי עבודה, ובהן: דמי פגיעה לתקופת ההיעדרות מן העבודה (עד 90 יום), פיצוי או קצבת נכות בגין נכות שנגרמה לעובד, קצבת תלויים לשאיריו של עובד שמת עקב פגיעה בעבודה.

תאונת עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו, ובעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. החוק מכיר גם בתאונה שאירעה למבוטח בדרך מביתו לעבודה, בדרך מן העבודה לביתו, ובדרך בין מקומות עבודה, למי שעובד ביותר ממקום עבודה אחד.

בדרך כלל, תאונת עבודה היא אירוע פתאומי שניתן לשייכו לגורם מוגדר וחיצוני לגוף האדם, הפוגע בגוף וכתוצאה ממנו נגרם לאדם נזק. כך למשל, עובד המחליק על שלולית שמן במקום עבודתו, תוך כדי עבודה, וכתוצאה מכך שובר את רגלו, יוכר כנפגע בתאונת עבודה‏[1].

מיקרוטראומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק, ניתן להכיר גם בפגיעות בעבודה אשר התפתחו לאורך זמן ולא באירוע בודד. ליקויים בריאותיים כאלה הן תוצאה של חשיפה מתמשכת לפגיעות זעירות, שרק בהצטרפן, גרמו לנזק. כך ניתן למעשה להעניק זכויות ביטוחיות המוקנות לנפגעי עבודה, אף לעובד אשר חלה במחלה, כתוצאה מתנאי עבודה, אף שהמחלה אינה מופיעה ברשימת המחלות המוגדרות כ"מחלות מקצוע". כך לדוגמה, קלדנית אשר חלתה בפרקי ידיה לאחר עבודה רבת שנים במקצועה. במידה שעבודת ההקלדה גורמת לפגיעות זעירות לפרקי היד המצטברות לכדי המחלה רק לאחר שנים של עבודה וזהו הגורם למחלתה, הרי שתוכר כנפגעת עבודה.

מחלת מקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת מקצוע היא אחת מרשימה מוגבלת של מחלות הנקובות בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954. רבות ממחלות המקצוע הן הרעלות הנגרמות מחשיפה לחומרים כימיים (למשל, הרעלת עופרת, הרעלת תחמוצת הפחמן, וכדומה). מחלות מקצוע אחרות הן מחלות המיוחדות לעובדים במקצועות מסוימים, או בתנאי עבודה מיוחדים (כך למשל, "מחלת צוללים" הייחודית רק לעובדים בתחום זה, אזבסטוזיס הייחודית לעובדים החשופים לאבק סיבי אזבסט). חוק הביטוח הלאומי אינו מכיר במחלות מקצוע אשר התקנות אינן נוקבות בשמן. אולם, ניתן להכיר במי שנפגע במחלה שנגרמה עקב העבודה אף שאינה נמצאת ברשימת מחלות מקצוע, וזאת בדרך של מיקרוטראומה.

מקרים מיוחדים של פגיעה בעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי סוגי פגיעות חוק הביטוח הלאומי מציב תנאים מיוחדים לצורך הכרה כפגיעה בעבודה: בקע מפשעתי (בסעיף 84 לחוק) וליקוי שמיעה (בסעיף 84א לחוק).

לצורך הכרה בבקע מפשעתי על העובד לעמוד בשלושה תנאים:

  • הבקע צריך להתרחש תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או כתוצאה מפגיעה ישירה בדופן הבטן.
  • צריכה להיות הפסקת עבודה בגלל הופעת הבקע וקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות.
  • על העובד להודיע למעבידו, או למוסד לביטוח לאומי, על כאביו עקב הבקע בתוך 72 שעות.

כדי להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה דורש החוק חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה. לירידה מינימלית מסוימת בכושר השמיעה ולהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי בתוך שנה מעת הפניה לטיפול רפואי, או מעת שהחלה הירידה בשמיעה. כך גם קובע החוק תנאים מיוחדים להכרה ברעש תמידי באזניים (טינטון) כפגיעה בעבודה.

חזקת תאונת עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הביטוח הלאומי מכיר אף בתאונות שאירעו לעובד, בנסיבות מסוימות, כתאונות עבודה, אף אם אינן מתאימות להגדרת תאונת עבודה. נסיבות אלה מפורטות בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי:

  • תאונה שאירעה לעובד תוך כדי נסיעה או הליכה ממקום מגוריו אל מקום עבודתו, או בדרכו מעבודתו בחזרה אל מקום מגוריו.
  • תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה ובמקום העבודה או בסמוך אליו, אלא שלא נגרמה עקב העבודה, אלא בנסיבות חירום: בעת שעסק בהצלת חיים או רכוש, או כדי למנוע סכנת חיים או סכנה לרכוש.
  • תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה, כאשר נפגע מכלי עבודה, או מחפץ, שהיה בידי אדם אחר, בתנאי שהחפץ נמצא במקום העבודה באופן קבוע.
  • תאונה שאירעה לעובד בזמן הפסקת אוכל, בזמן העבודה, בין אם בעת הארוחה עצמה ובין אם בדרך למקום הארוחה או בדרך מן הארוחה בחזרה למקום העבודה.
  • תאונה שאירעה לעובד במקום שבו קבע המעביד לצורך תשלום שכר העבודה ובדרך לאותו מקום. נסיבות תאונה זו נדירות יותר לאור העובדה כי רוב המעבידים במשק משלמים את שכר העבודה ישירות לחשבון הבנק של העובד ורק מיעוטם, קובע מקום לחלוקת השכר.
  • תאונה שאירעה לעובד שהוא חבר ועד עובדים, בעת שמילא את תפקידו. כן בדרך למילוי התפקיד ובדרך חזרה ממילוי התפקיד. כל זאת בשעות העבודה הרגילות, או בשעות שעוקבות אחר שעות העבודה באופן רצוף. כמו כן תוכר כתאונת עבודה אף תאונה שאירעה לחבר ועד עובדים בעת השתתפות בישיבות ועד עובדים, או האיגוד המקצועי, במקום העבודה או מחוצה לו.
  • עובד הנמצא בדרכו ממקום מגוריו, או מעבודתו, לבחינה של שירות התעסוקה, או בדרכו חזרה מן הבחינה למגוריו או עבודתו.

החוק קובע במפורש כי תאונה שאירעה לעובד שהיה בדרך, ולא בשעת העבודה, תוכר כתאונת עבודה אך ורק במידה שהעובד לא עשה הפסקה בדרכו, והלך במסלול מתקבל על הדעת, בין נקודת המוצא לנקודת היעד. כך למשל, עובד הנוסע ממקום עבודתו לביתו ובדרך עוצר לעריכת קניות, לא תוכר תאונה שאירעה לו בדרך, כתאונת עבודה. אולם, אף לסייג זה קיימים סייגים בחוק. כך, הבאת ילד לגן הילדים בדרך לעבודה וכן סטייה מן הדרך לצורך תפילת שחרית במניין שבו העובד נוהג להתפלל, לא יחשבו כסטייה מן הדרך לעבודה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם גולדברג, עוקדן הביטחון הסוציאלי, הוצאת סדן.
  • שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, הוצל"א של לשכת עוה"ד.
  • ליאור טומשין, גלעד מרקמן וניר גנאינסקי, תאונות עבודה ומחלות מקצוע, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]