תפילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בתפילה באופן כללי. אם התכוונתם לתפילה ביהדות, ראו תפילה (יהדות).

תפילה היא פניה אל כוח עליון, היא בדרך כלל נעשית בדרך של הבעת משאלה, הבעת תודה או אף באמצעות שיח כלשהו, שבו האדם שופך את ליבו בפני הישות העליונה.

[עריכה] מהות התפילה

בעברית נגזרת המילה "תפילה" מהשורש פלל שמשמעותו לקוות ולייחל. בכל הדתות התפילה היא חלק מהמעשה הדתי. נראה שבתקופה הקדומה התפילה הייתה מעשה ספונטני של היחיד ללא זמן או נוסח קבוע. נראו גם שאז מיעטו בתפילות ושבמקום תפילה הביאו קורבנות בבמות, במשכן ובבית המקדש. כך בתי הכנסת שנמצאים בחפירות ארכאולוגיות הם ברובם מתקופת בית שני).

על פי האמונה הדתית הרווחת, יש בכוחה של התפילה לשנות את מצבו וגורלו של האדם לטובה, כפי שהדבר נאמר בתפילת ראש השנה, "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוגי דעות ותאולוגים שונים ניסו לפתור את הפרדוקס של אפשרות שינוי הרצון האלוהי הנצחי בידי תפילת אדם. הטענה הרווחת היא שאין שינוי ברצון האלוהים הנצחי ששואף להטיב, ושבעקבות פעולת התפילה, האדם משתנה נפשית, רצונו מתעלה ומתעצם, נשמתו מיטהרת, כך שהוא כבר איננו אותו האדם, שהיה לפני התפילה, ולכן או שהגזרה מתבטלת, או שנפתחים לפניו שערי תבונה לכלכל את צעדיו, או שהוא מקבל מוטיבציה והניע פנימיים, להגשים את בקשותיו ומשאלותיו.

לעומת זה קיימת תפיסה לפיה תפילה אינה כלי לשינוי רצון אלוהי ולא משפיע עליו באופן ישיר. אלא אמצעי לחינוך עצמי העוזר למתפלל לרכוש תודעת תלות בבורא. כתוצאה חוזרת, אומנם, ייתכן שהשגחה אלוהית על הרוכש תודעה ראויה תיגבר.

במשך הזמן התפילה התמסדה ונעשתה לאקט ציבורי, שיש לו זמנים קבועים ונוסחים קבועים, ואף הוקמו בתי תפילה מיוחדים לשם כך. בתנ"ך אנחנו מוצאים כמה אישים שמתפללים, כמו אליעזר עבד אברהם, יעקב אבינו, משה רבנו, חנה ושלמה המלך.