תפילה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בתפילה באופן כללי. אם התכוונתם לתפילות בדתות השונות, ראו תפילה (פירושונים).
תפילה היא פניה אל כוח עליון (אל או רוח), שנעשית בדרך כלל בדרך של הבעת משאלה, או כתפילה רגילה סדירה שאנו מתפללים,הבעת תודה או אף באמצעות שיח כלשהו, שבו האדם שופך את ליבו בפני הישות העליונה. בין המטרות של התפילה ניתן למצוא בקשת הדרכה וסיוע, וידוי על מעשים ובקשת סליחה, וכן ביטוי רגשות והודיה כלפי מעלה. בעברית קיימים הביטויים "שפיכת הנפש" וכן "עבודה שבלב" כדי לבטא את מהות התפילה. מילות התפילה עשויות להיות בצורת מזמור, מנטרה, כישוף, ואף אמירה ספונטנית של האדם. ניתן לבצע את התפילה בקבוצה או באופן פרטי. ברוב הדתות הגדולות בעולם קיימת התפילה בצורה כזו אחרת. יעילות התפילה בקשר להחלמתו של מושא המתפלל אינן ברורות ונעשו מחקרים שונים שמציגים נתונים סותרים בקשר לדבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] אטימולוגיה ומהות התפילה
בעברית נגזרת המילה "תפילה" מהשורש פלל שמשמעותו לקוות ולייחל. כמו "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ." (בראשית מ"ח י"א). על פי המהר"ל מפראג, התפילה קשורה למחשבה, כמו "הביאו עצה עשו פלילה" וכמו שהדיינים נקראים פלילים, מפני שהם שופטים במחשבתם, "כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא תפילה, שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש"[1].
על פי האמונה הדתית הרווחת, יש בכוחה של התפילה לשנות את מצבו וגורלו של האדם לטובה, כפי שהדבר נאמר בתפילת ראש השנה, "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוגי דעות ותאולוגים שונים ניסו לפתור את הפרדוקס של אפשרות שינוי הרצון האלוהי הנצחי בידי תפילת אדם.
הטענה הרווחת היא שאין שינוי ברצון האלוהים הנצחי ששואף להטיב, ושבעקבות פעולת התפילה, האדם משתנה נפשית, רצונו מתעלה ומתעצם, נשמתו מיטהרת, כך שהוא כבר איננו אותו האדם, שהיה לפני התפילה, ולכן או שהגזרה מתבטלת, או שנפתחים לפניו שערי תבונה לכלכל את צעדיו, או שהוא מקבל מוטיבציה והניע פנימיים, להגשים את בקשותיו ומשאלותיו. (הרב קוק)
בדומה לכך קיימת תפיסה לפיה תפילה אינה כלי לשינוי רצון אלוהי ולא משפיע עליו באופן ישיר. אלא אמצעי לחינוך עצמי העוזר למתפלל לרכוש תודעת תלות בבורא. כתוצאה חוזרת, אומנם, ייתכן שהשגחה אלוהית על הרוכש תודעה ראויה תיגבר.
[עריכה] התפילה בתרבויות האליליות
התפילה כבר מופיעה בתרבויות אליליות. כך למשל בתרבות האוגריתית ניתן למצוא התייחסויות לתפילה כבר ממחצית האלף השני לפני הספירה. באגדת אקהת שופט הצדק דנאל מבורך בבן לאחר שהוא מתחנן ומתפלל על כך אל האל בעל ובאגדת כרת כרת מלך חובור שכל צאצאיו מתים בנסיבות שונות והוא נותר ערירי מקבל הדרכה מאת אל כיצד להחלץ מגורלו הקשה לאחר שהוא בוכה בשנתו.
[עריכה] התפילה בדתות השונות
[עריכה] בתנ"ך
בתנ"ך אנחנו מוצאים אישים רבים שמתפללים בין על עצמם ובין על אחרים. לרוב התפילות נובעות מצרה וקריאה אל האל להתערב ולהושיע, ומיעוטן הן תפילות הודיה. אברהם מתפלל על אבימלך מלך גרר בהדרכת האל וגורם לריפויו[2], אליעזר עבד אברהם מבקש הדרכה בבחירת הזיווג ליצחק, יצחק מתפלל על בן[3]. יעקב אבינו מתפלל על הצלה מידי עשו שהולך לקראתו במערך צבאי[4], משה רבנו מתפלל על העם מספר פעמים[5] וכן על מרים אחותו שנצטרעה[6] ועל אהרון אחיו שלא יענש על שיצר את עגל הזהב[7], מנוח אב שמשון שהתפלל לקבל הדרכה לגבי בנו[8], שמשון מתפלל שה' יחזיר לו את כוחו שיוכל לנקום בפלשתים[9], חנה העקרה מתפללת על בן[10], שמואל מתפלל על העם[11], דוד המלך מתפלל במקרים רבים ומגוונים, שלמה המלך התפלל תפילת הודיה על ההצלחה בבניין בית המקדש[12], חזקיהו כדי שלא ימות ממחלתו[13], חזקיהו וישעיהו מתפללים להצלה בזמן מצור סנחריב על ירושלים[14], מנשה שהתפלל לחזור למלכותו[15], ירמיהו שהתפלל בעד ירושלים[16], דניאל מתפלל על גאולת ישראל, שה' ישיב את חמתו מעל ירושלים ויאיר פניו אל מקדשו השמם[17]. עזרא מתפלל לתיקון מצבו הרוחני הירוד של העם[18], נחמיה כאשר שמע בשורות רעות על מצב ירושלים והוא התפלל לתקומתה[19] ואף יונה הנביא שמתפלל ממעי הדגה להצלתו האישית[20], איוב שמתפלל על רעיו לבל יוענשו[21], והנביא שמתפלל על ירובעם שיתרפא מהשיתוק שאחז בו[22].
נראה שהתפילות היו ספונטניות בהתאם למצב ולמעמד ולהלך רוחו של המתפלל. התפילות כוונו כנגד מטרות רבות, לעתים אישיות, לעתים כלפי הזולת, לעתים כלפי מטרות לאומיות ולעתים אף אוניברסליות כלליות. בתפילות המוזכרות בתנ"ך תכני התפילות לעתים סתומים, ולעתים הם מפורשים. נוסחי תפילות המפורשים, הקצרה שבהם היא תפילתו של משה "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר י"ב י"ג), אחריו תפילת חזקיהו: "אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי"[23]. ואחריו תפילת שמשון: "אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים"[24]. נוסחי תפילות ארוכים יותר נמצאים בתפילתם של חנה, שלמה, נחמיה, חזקיהו על סנחריב, עזרא, דניאל, יונה ועוד. בתנ"ך התפילה גם מופיעה כ"צעקה", "תחינה", "קריאה", ו"עתירה"[25]. עוד נראה כי יש אנשים מסוימים שתפילתם בעלת השפעה חזקה, ועל כן אנשים אחרים מקבלים הדרכה משמים לפנות דווקא אליהם שיתפללו עבורם כמו במקרים של אברהם ואיוב[26]. בחלק מהתפילות מופיעה מילת מפתח "נא" שקשורה לבקשה ותחינה. כמו כן, בחלק מהתפילות אנו מוצאים בכי של המתפלל כמו אצל חנה, חזקיהו ועזרא, ובחלק אחר ישנה פריסת כפיים כלפי מעלה כמו אצל משה[27], שלמה ועזרא[28]. יתר על כן, בתפילת שלמה ניתן לראות כי הדבר נחשב למאפיין עיקרי של התפילה[29].
[עריכה] יהדות
 |
ערך מורחב – תפילה (יהדות) |
בזמן הקדום עיקר עבודת האל הייתה בקורבנות, והתפילות היו כנראה של יחידים באופן ספונטני. במשך הזמן התפילה התמסדה ונעשתה לריטואל ציבורי, שיש לו זמנים קבועים ונוסחים קבועים, הוקמו בתי תפילה מיוחדים לשם כך, ומונו אנשים שאחראים לניהול התפילה. המספר המינימלי של תפילות ביום ביהדות הוא שלוש. תפילת הבוקר שנקראת תפילת שחרית. וזמנה מעלות השחר ועד שליש היום. תפילת הצהריים שנקראת 'תפילת מנחה וזמנה מאחרי חצות היום ועד שקיעת השמש, ותפילת הערב שנקראת תפילת ערבית וזמנה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. בשבתות, בחגים ובראשי חודשים ישנה תפילה נוספת אחרי תפילת שחרית שנקראת תפילת מוסף, שבאה במקום קרבן מוסף שהיה מוקרב בבית המקדש בימים אלו. בכל התפילות, גרעין התפילה המרכזי שחוזרים עליו בגרסאות שונות, היא תפילת שמונה עשרה או בשמה האחר תפילת עמידה שנקראת על כך שחייבים לבצעה בעמידה.
מקום התפילה נקרא בית כנסת על שם ההתכנסות של האנשים בו, ונהוג שהוא מרוהט ויש בו ארון קודש, בימה ואף מעמד לחזן. יש בתי כנסת שיש בהם תמונות, ויש שמצמצמים בהם. בבתי כנסת בתקופה הרומית נמצאו רצפות פסיפס בסגנון הרומאי, עם גלגל המזלות ותיאורים של סיפורים תנ"כים. אף שישנה אפשרות לבצע תפילת יחיד, לתפילה בציבור יש מעמד מיוחד והיא רצויה ועדיפה על תפילת יחיד. ישנם גם חלקים חשובים בתפילות (כמו קדיש, קדושה וקריאה בתורה) שיחיד או קבוצה שפחותה מעשרה אינם יכולים לבצעם.
התפילות המקובלות ביהדות חוברו החל מתקופת התנאים ועיקרן סודר על ידי גאוני בבל. תפילות חוברו גם במועדים מאוחרים יותר. תפילה שחוברה במאה ה-20 היא תפילה לשלום המדינה. ניתן לפגוש בתלמוד ברכות ונסחי תפילות שאחר כך סודרו לכלל מערך אחד בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, כנראה על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.
[עריכה] נצרות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בנצרות מעשה הפולחן תופס מקום מרכזי מאוד. תאולוגים נוצרים הגדירו את האנושות כ"אדם הסוגד". ולכן מעשה הפולחן הוא הוא הליבה של היות האדם אנושי. לתפיסתם התשוקה לאל כתובה בליבם של בני האדם מפני שנוצרו על ידי האל ובשביל האל. אף שניתן להתפלל באופן ספונטני, בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית קיימים טקסטים מקודשים ומושרשים שאותם מתפללים. והם מכוננים את הליטורגיה. תפילה פופולרית מאוד היא תפילת האדון. טקסטים אחרים לקוחים מספר תהילים. בכנסייה האנגליקנית בעיקר קיים ספר התפילות המשותף שהוא מעין מקבילה של הסידור היהודי.
כלל עתיק יומין בנצרות קבע בלטינית כי "Lex orandi, Lex credendi" כלומר חוק התפילה הוא חוק האמונה. כלומר שהאמונה צריכה להשתקף בתפילה ולכן כל זרם שינה את תפילותיו כדי שישקפו את אמונותיו.
מקום התפילה נקרא כנסייה. נהוג להסיר את הכובע בכניסה, בנצרות המערבית רובה של התפילה נעשית בישיבה. אך בכנסייה האורתודוקסית הרוסית הישיבה אסורה. הכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות מרוהטות בהידור ובפאר גדול, ויש הם גם תמונות וגם פסלים. הגברים והנשים יושבים במעורב. (אם כי בכנסיות מסוימות נהוגה הפרדה). נהוג שבתפילה משולבים זמירות, מוזיקה וכלי נגינה, בהם בולט בעיקר העוגב. בחלק מהכנסיות האורתודוקסיות הנגינה אסורה.
[עריכה] אסלאם
הצלאה (الصلاة, בעברית: תפילה) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם. באסלאם יש חמש תפילות ביום. התפילה אמנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות) אך נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי וכל מתאסלם לקבל על עצמו. מקום התפילה נקרא מסגד. המסגד מרוהט בסגפנות גדולה ומלבד שטיחים אין בו ריהוט. הקירות חשופים ללא כל תמונות. ישנה הפרדה בין הנשים לגברים. על פי מצוות האסלאם יכול מוסלמי להתפלל גם בבתי תפילה של דתות אחרות (בית כנסת או כנסייה), אך במקרה כזה הוא מחויב להתפלל בנוסח המקום.
נהוג לחלוץ את הנעלים בכניסה, ובזמן התפילה נהוג לכרוע על הברכיים. חלק חשוב בתפילה הוא הסוג'וד - סגידה, ירידה לברכיים ונגיעת המצח ברצפה. סרוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את ענשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן - על פי הפרשנים.
[עריכה] בודהיזם
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] בהאים
|
|
ערך מורחב – תפילה (בהאים) |
בדת הבהאית התפילה נחשבת לאחת המצוות המרכזיות בהן מצווים המאמינים. מטרות התפילה הן לקרב את המאמין אל האל ואל הבהאא אוללה, מייסד הדת, לשפר את התנהלותו של היחיד ולבקש הנחייה וסיוע שמימיים. הבהאא אוללה ומנהיגי התנועה הבאית שירשו אותו, כתבו אלפי תפילות לצד הנחיות בעניין, וחלק מהן נוסחו במסגרת מכתבים שכתבו מנהיגי התנועה אל המאמינים. רוב התפילות נכתבו בערבית ובפרסית ומיעוטן בטורקית, והן תורגמו למאות שפות. התפילות הבהאיות שונות זו מזו בסדרן ובצורתן, אך רובן נפתחות בתחינה שלאחריה שבחים לאל ולאחריהן בקשה להנחייה או לסיוע. בסופה של התפילה בדרך כלל מונה המתפלל את מעלותיו של האל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מהי התפילה, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך אתר ערוץ מאיר.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- התפתחות התפילה : מתפילה ספונטאנית לתפילה ממוסדת (ביהדות, בנצרות ובאסלאם), באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- מחקר על השפעת התפילה באתר ynet
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מהר"ל, באר הגולה - הבאר הרביעי
- ^ "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:" (ספר בראשית כ' י"ז)
- ^ בראשית כ"ה כ"א
- ^ בראשית ל"ב ט'-י"ב
- ^ במדבר יא ב'; במדבר כ"א ז'
- ^ במדבר י"ב י"ג
- ^ דברים ט' כ'
- ^ שופטים י"ג ח'
- ^ שופטים ט"ז כ"ח
- ^ אצל חנה מוזכר שהיא היא מתפללת שתי תפילות אחת תפילה בבכי ואחת תפילת הודיה של שמחה. שמואל א', א' י'; שמואל א', ב' א'
- ^ שמואל א', ז' ה'
- ^ מלכים א', פרק ח'
- ^ מלכים ב', י"ט ט"ו; ישעיה ל"ח ב'
- ^ דברי הימים ב', ל"ב כ'
- ^ דברי הימים ב פרק לג י"ג
- ^ ירמיה ל"ב ט"ז
- ^ דניאל ט' כ'
- ^ עזרא, פרקים ט' י'
- ^ נחמיה א' ד'
- ^ יונה ב' ב'
- ^ איוב מב ח'-י'
- ^ מלכים א', י"ג ו'
- ^ מלכים ב', כ' ג'
- ^ שופטים ט"ז כ"ח
- ^ בראשית כ"ה כ"א, שמות ח' ד'
- ^ אצל אברהם קיים הנימוק שהוא נביא
- ^ שמות ט' כ"ט
- ^ עזרא ט' ה'
- ^ "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: - מלכים א', ח' ל"ח
