מניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מניין
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'
מניין תפילת מעריב בחנות בשוק הפשפשים ביפו

בהלכה, מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה[1] יהודים ‏‏בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים – החל מגיל שלוש עשרה.

מקור המניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך במניין הוא בשל דרשת התורה "ונקדשתי בתוך בני ישראל"‏[2], ומקורות נוספים מבהירים שב"בני ישראל" הכוונה היא לעשרה אנשים.

מצוות המצריכות מניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, כל תפילה בציבור חייבת להתקיים עם מניין. תפילות ספציפיות המצריכות מניין הן:

אם קיים מניין בארוחה, מוסיפים את שם ה' לנוסח הזימון.

ישנן מצוות בהם המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. למשל : ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים ולווית המת.

דרישות המניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה לא יכולה אישה להיות מצורפת למניין גברים ממספר טעמים: א. מטעמי צניעות. ב. משום כבוד הציבור‏[3]. בזרם היהדות הרפורמית וחלקים של היהדות הקונסרבטיבית, גם נשים מהוות חלק ממניין.

בספירת מניין לצורך זימון בעשרה ישנה סיבה נוספת לכך שנשים לא מצטרפות, והוא הכלל ההלכתי שעל מנת להוציא מישהו ידי חובה יש צורך שהמוציא יהיה מחויב באותה רמת חיוב. כיוון שגברים מחויבים בברכת המזון מדאורייתא, ונשים מדרבנן אז הנשים לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם בברכת המזון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אצל קהילת ביתא ישראל באתיופיה מניין מנה תריסר איש, כמספר שבטי ישראל.‏
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
  3. ^ מור וקציעה (או"ח סימן נה)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.