פובליציסטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פובליציסטיקה היא ז'אנר עיתונאי. פובליציסט מביע את דעותיו האישיות על הנושא ולא מתיימר לסקר אותו מנקודת מבט נייטרלית.

ז'אנר זה חופשי מאוד ומאפשר נימה אישית, צינית או הומוריסטית, בהתאם לרצונו של הכותב. מאמרים פובליציסטיים הם לרוב ארוכים יחסית ומנומקים. בדרך כלל הם עוסקים בפוליטיקה או בנושא אחר שעל סדר היום הציבורי. כיוון שהפובליציסטיקה עוסקת בענייני דיומא, היא מתפרסמת בעיקר בעיתונים היומיים ובשבועונים.

מאמרים פובליציסטיים נכתבים בעיקר על ידי עיתונאים שמקצועם בכך, חברי מערכת העיתון, אך גם על ידי אישים שונים, הכותבים בעיקר בנושאים הקשורים לתחומי התמחותם. בין הפובליציסטים יש העוסקים רק בכך, ויש העושים זאת בנוסף לכתיבת דיווחי חדשות. בעיתון "הארץ", למשל, יואל מרקוס וגיא רולניק עוסקים רק בכתיבה פובליציסטית, ואילו עמירה הס עושה זאת בנוסף לעבודתה ככתבת. בין הפובליציסטים, רבים הם בעלי טור קבוע, ויש המפרסמים את מאמריהם באופן פחות סדיר, בעמודי הדעות של העיתון.

מאמר פובליציסטי מיוחד הוא זה הקרוי "מאמר המערכת", ועוסק בנושא העיקרי שעל סדר היום (כפי שהמערכת או העורך רואים זאת). פעמים רבות כותב העורך הראשי את מאמר המערכת. בעיתון "ידיעות אחרונות", למשל, עסק בכך במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, שהיה העורך הראשי. בעיתונים מסוימים, כדוגמת "הארץ", מאמר המערכת אינו חתום.

[עריכה] פובליציסטים נודעים בישראל

ד"ר עזריאל קרליבך - עורך "ידיעות אחרונות" ולאחר מכן מייסדו ועורכו של "מעריב". נודע במאמריו הפובליציסטיים ונחשב לאחד מגדולי העיתונאים בתקופתו.

ד"ר הרצל רוזנבלום - עורך "ידיעות אחרונות" במשך 38 שנה. כתב מדי יום את מאמר המערכת והביע בו דעות ימניות וניציות, בצורה תמציתית ומסוגננת.

ד"ר ישראל אלדד - כתב מאמרים פובליציסטיים בעיתונים "הבוקר", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" עד יומו האחרון.

אורי אבנרי - איש שמאל רדיקלי, עיתונאי, סופר, חבר כנסת וראש "גוש שלום". במשך שנים כתב מאמרים פובליציסטיים בשבועון "העולם הזה" שבבעלותו, ולאחר מכן ב"מעריב". בשנת 2004 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות על מפעל חיים. אבנרי קנה לעצמו יחס עוין מצד רוב הציבור הישראלי, בשל היחסים הקרובים שניהל עם יאסר ערפאת.

שמואל שניצר - כתב במשך שנים רבות מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב" ואף התמנה לעורך הראשי של העיתון. מועמדותו לפרס ישראל על עבודתו זו נפסלה עקב מאמר בשם "ייבוא של מוות" ובו תקף את העלאתם של בני הפלאשמורה לישראל. במאמר מעורר סערה נוסף הציע להגביל בחקיקה את הילודה המותרת לערביי ישראל.

אורי אליצור - איש הציונות הדתית, בעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות" ובערוץ 10, עורך "נקודה", חבר בגוש אמונים ובמועצת יש"ע. אליצור מציג במאמריו גישה לפיה הסכסוך הישראלי פלסטיני לא ייפתר, שכן הפלסטינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה, דהיינו, על השמדת ישראל. לפיכך, טוען אליצור, כי ישראל אינה צריכה לשאוף לשלום- שאיפה שלדעתו לא תתממש לעולם אלא רק תעלה במחיר מיותר של איבוד נכסים אסטרטגיים ועקירת יישובים - אלא לשמור את הסכסוך "על אש קטנה" - מצב שלדעתו מהווה את הרע במיעוטו.

בן דרור ימיני - פובליציסט ועורך הדעות של מעריב, בשנים האחרונותיו טוריו מוקדשים למלחמה בפוסט ציונות, בשמאל הרדיקלי מחד ובימין הקיצוני התומך בארץ ישראל השלמה בכל מחיר מאידך.

מאיר שלו - סופר ידוע ובעל טור שבועי ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות. ידוע בדעותיו השמאלניות, בהתנגדותו לכיבוש ולהתנחלויות ובסגנון כתיבתו הציני.

ב. מיכאל - בעל טור סאטירי בעיתון הארץ ולאחר מכן בעל טור שבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות"; כמו כן כתב בעבר מספר תכניות טלוויזיה. מיכאל מחזיק בדעות שמאלניות, המתנגדות לכיבוש, להתנחלויות ולקנאות הדתית. מאמריו מאופיינים בחריפות, מקוריות רעיונית, שפה גבוהה, תחכום רב ועוקצנות. במלוא 56 שנים למדינת ישראל (ביום העצמאות 2004), פרסם מיכאל מאמר ארוך במיוחד, בו הוא חוזה את חורבנה הפיזי הקרב של המדינה כתוצאה מהכיבוש.

אורי אורבך - איש הציונות הדתית, בעל טור שבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", לשעבר מנהל התוכניות של ערוץ הטלוויזיה הדתי "תכלת". במאמריו מרבה אורבך להציג את תמיכתו בהתנחלויות. מרבה לעסוק ביחסי חילונים-דתיים בישראל. אורבך מבקר במאמריו את החברה החילונית מחד, על התנכרותה, לטענתו, לשורשיה היהודיים ואת החברה החרדית מאידך, על היותה, לטענתו, חברה שמרנית, קנאית ובדלנית יתר על המידה, ובפרט על היותה חברה שמדכאת את מעמד האישה.

גדעון לוי - בעל טור בשם "אזור הדמדומים" במוסף השבועי של "הארץ". לוי מרבה לסקר את הסבל הנגרם לפלסטינים עקב פעולותיה של ישראל ובעיקר פעולותיהם של צה"ל והמתנחלים. כתיבתו הפובליציסטית עוסקת בעיקר ביחסי יהודים-ערבים, אך גם במגוון נושאים נוספים. לעתים קרובות הוא מבטא בכתיבתו עמדות נון-קונפורמיסטיות, כגון הגנה על זכויות החרדים ברמת אביב, זכויות האסיר יגאל עמיר, תמיכה במעשהו של החייל חננאל דיין שבחר שלא ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל ועוד.