פורטל:קולנוע/הידעת?/59

מראה פילם של סרט קולנוע, הפסקול לצד התמונות

מאז המצאת הסרט האילם, בסוף המאה ה-19, נעשו ניסיונות לפיתוח טכנולוגיית שמע רציפה ומסונכרנת עם התמונות, הנעות על המסך. לדוגמה, האחים וורנר ניסו לחבר גרמופון למקרנת הקולנוע, כך שגלגל המקרנה יסובב גם תקליט. המפנה הגיע בשנת 1927, עם הקרנת "זמר הג'אז", שכלל דיאלוגים ושירה מסונכרנים היטב, על הפילם, בפס, לצד התמונות - פסקול (בתמונה). הצלחת סרט זה הביאה תוך זמן קצר לייצור סרטים מלווי קול בלבד. גם סרטים חסרי דיבור, שנוצרו מאז, כגון "כלב אנדלוסי" של לואיס בוניואל וסלבדור דאלי או "טאבו" של פרידריך וילהלם מורנאו ורוברט פלאהרטי, לוו במוזיקה במוקלטת. צ'ארלי צ'פלין, שכיכב בלהיט הראינוע הבהלה לזהב, וגם ביים והפיק אותו, וכתב לו את התסריט, חזר לאולפן והקליט עבורו לחן שהלחין. הציבור איבד עניין בסרטים אילמים, והיסטוריונים מעריכים, כי מאלפי הסרטים האילמים, שצולמו, כ-75 אחוזים אבדו.