תסריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסריט הוא מתווה להפקת סרט קולנוע או תוכנית טלוויזיה, המתאר את ההתרחשויות במהלך הסרט או התוכנית על פי סדרן. תסריט יכול להסתמך על סיפור שהומצא על ידי תסריטאי או על יצירה קיימת כמו רומן, מחזה או סיפור קצר. ישנם סוגים רבים של תסריטים, המשמשים להפקת סרט בכל אורך, מפרסומת שאורכה שניות ספורות, עבור בסרט קולנוע באורך מלא וכלה בסדרה טלוויזיונית.

מבנה התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסריט מחולק לשורה של סצינות, שבכל אחת מהן כלול מספר רציף של הסצנה, סימון של מקום ההתרחשות (לדוגמה: "חוץ. יום. גינתו של יוסף" מציין סצנה המתרחשת באור יום, מחוץ לבית, בגינתו של אחד מגיבורי הסרט( בשם יוסף); תיאור של מקום ההתרחשות של הסצנה; ההתרחשות (הפעולה) בסצנה עצמה; דו-שיח בין גיבורי הסרט באותה סצנה; וסימון מעבר בין הסצנה לזו שאחריה.

לרוב, מקובל כי סצנה או שורה של סצינות מצטרפות ליחידה ארוכה יותר, המתארת שלב בהתפתחות העלילה, המכונה "רצף" (sequence). לרוב, רצפים אינם מצוינים במפורש בתוך התסריט.

תסריטי קולנוע, במיוחד כאלו המוגשים לאולפנים בהוליווד, נבחנים בעין קפדנית ביותר וחריגה מהתקן המקובל למראה התסריט תוביל בדרך כלל לפסילתם עוד לפני שנקראו. התקן המקובל מבוסס על אופן הכתיבה שהתבסס בשנות השלושים של הקלדה במכונת כתיבה, עם רווח רחב משני צדי הדף, ברווח כפול ועל צד אחד של הדף, והוא תקף גם כאשר התסריט מוקלד במחשב. ישנן תוכנות תסריטים המסייעות בהקפדה על תקן זה, כמו תוכנת דיאלוג בעברית.

התסריטים נבחנים גם על פי כלל האצבע המקובל של אורכם -- כשעמוד תסריט נחשב בדרך כלל למייצג דקת סרט. מאחר שרוב סרטי הקולנוע נמשכים 90 עד 120 דקות, זהו בדרך כלל גם אורכם, בדפים, של תסריטי קולנוע.

תסריטים לסרטי טלוויזיה וסרטים תיעודיים משתמשים בתבנית שונה מתסריטי קולנוע. לרוב, חלים על כתיבתם כללים נוקשים פחות, במיוחד בסרטים דוקומנטריים שהתפתחותם קשורה גם במחקר המבוצע תוך כדי צילומי הסרט.

שלבי התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תסריט עובר בדרך כלל מספר שלבים בדרכו לשמש בהפקת סרט.

סינופסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור קצר בעמוד ועד חמישה עמודים של ההתרחשות בסרט כולו. מטרת הסינופסיס למשוך את תשומת לבם של קרנות או מפיקים וגופי שידור. הסינופסיס מכונה לעתים "תסריט דוגמה" או "תסריט ספקולטיבי" (Spec script).

טריטמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתווה ארוך יותר (כעשרה עמודים ועד 30 בסרט באורך מלא) ומחולק לסצינות של ההתרחשות בסרט. הטריטמנט הוא בעצם תסריט ללא דיאלוגים, אך עם הרחבה בנוגע לאופיין ורקען של הדמויות. הטריטמנט נכתב כדי להעניק לקוראים רושם מדויק יותר באשר לאופיו של התסריט המלא, וכן הזדמנות לכותב לעבוד ולשכתב את המבנה ביתר קלות.

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט המלא. כשקיימים דראפטים המציינים את מספר השכתובים המשמעותיים שעבר התסריט. דראפט 5 יעיד, פחות או יותר, על חמש גרסאות שעבר אותו התסריט.

תסריט צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסריט הנעשה לפרקים, במיוחד על ידי במאי קולנוע, כדי לפרט לא רק את תיאור הסצינות והמתרחש בהן כי אם גם את האופן בו יש לצלמן. בסרטים קצרים (כמו סרטי פרסומת) ולעתים גם בסרטים באורך מלא, מצורף לתסריט הצילומים תסריט מאויר (Story board) הכולל איורים של קטעי הצילום השונים בסרט.

עיבוד התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קרובות, עיבוד התסריט משלב הסינופסיס לשלבים הבאים מבוצע על ידי אחד או כמה אנשים, שלעתים אינם קשורים לכותב המקורי של הסיפור (בעל "הרעיון"). במקרים אחרים, במיוחד כאשר הסרט מעובד על פי סיפור קיים, נכתב התסריט תוך כדי עיבודו מהתבנית הקודמת.

בהוליווד, ולעתים גם במקומות אחרים, ישנם תפקידים תסריטאיים מיוחדים, כאשר ישנו תסריט בעייתי או כאשר הסיפור המקורי (בדרך כלל בשלב הסינופסיס או הטריטמנט) נרכש על ידי אולפן סרטים במטרה להפיקו, אך האולפן אינו מעוניין בכותב המקורי (או בכותב המקורי לבדו) לכתיבת התסריט.

ישנם תסריטאים הנשכרים כדי לבצע כתיבה מחדש של תסריט, כאשר מפיקי הסרט סבורים כי ישנן בעיות עלילתיות או מבניות בתסריט הקיים. כתיבה מחדש כזו נפוצה בשלב ה"פיתוח" של התסריט, כאשר מבקשים להפוך טריטמנט לתסריט באורך מלא, או כאשר המפיק או האולפן סבורים כי בתסריט חסר אלמנט מסוים. לצורך אחרון זה ישנם תסריטאים מיוחדים, שתפקידם "להעשיר" תסריט קיים באמצעות שילוב רומן אהבים, תוספת קטעי פעולה, בדיחות והומור, וכן הלאה. תסריטאים אחרים עוסקים ב"הצלת" תסריטים: הפיכת תסריט שלדעת המפיקים אי אפשר להפיקו בצורתו הקיימת ויש לשנותו.

הליכים של שכתוב התסריט נפוצים מאוד בהוליווד, דבר שהוביל לביקורת על כך שסרטים רבים נראים כאילו נכתבו על ידי "ועדת כותבים" ועלילתם צפויה מראש.

סוגי תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מתסריטי הסרטים בהוליווד נכתבים על ידי "ועדת כותבים" וסובלים מהתערבות מקיפה של המפיקים והאולפנים. האחרונים, חוששים לעתים קרובות ממבנה חריג של תסריט ומפעילים לחץ לחזור ולהשתמש במבני תסריט ובסוגות תסריט שכבר זכו להצלחה בעבר.

מסיבה זו, אפשר להתוות כמה סוגים בסיסיים של מבנה עלילתי החוזרים ברוב הסרטים המופקים בהוליווד, בסרטי טלוויזיה ובסדרות טלוויזיה. אלה משתמשים במבנים מוכרים (לדוגמה, כאלו הקיימים באגדות עם) עם פיתוחים ותוספות שוליים:

  • אקספוזיציה: זהו שלב ההקדמה של הסיפור. כאן מוצג הגיבור העיקרי של הסיפור (פרוטגוניסט) ונמסר לנו מידע חיוני עליו. מידע הנחוץ להמשך העלילה ושהצופה יצטרך לזכור מצוין, בדרך כלל פעמיים (establishment). לדוגמה, אם הגיבור יראה משתעל פעמיים, סביר להניח כי בהמשך הסרט נגלה כי הוא חולה במחלה קשה. המידע כולל בדרך כלל תכונות אופי עיקריות, בעיית אופי עיקרית, רקע משפחתי והצגה ראשונית של חברו הטוב של הגיבור ואויבו העיקרי (אנטגוניסט).
  • אירוע מחולל: לאחר מספר דקות, בדרך כלל בין חמש לשבע, אירוע מסוים מכריח את הגיבור לייצר לעצמו מטרה. האירוע המחולל זורק את הגיבור מהמצב של נוחות ומכריח אותו לצאת למשימה.
  • הבעיה: עוד בשלב האקספוזיציה או זמן קצר אחריה, מוצגת בפני הגיבור הבעיה העיקרית שעמה יתמודד לאורך הסרט כולו. בדרך כלל, הבעיה היא מטרה מסוימת או דבר מסוים שהגיבור חפץ להשיג.
  • המכשול: המכשול הטיפוסי הוא "דמות חוסמת" -- דמות או מכשול פיזי החוצצים בין הגיבור למטרתו משום שמטרתם או אופיים מנוגדים לשלו. לדוגמה, הורה או מפקח משטרה קפדני האוסרים על הגיבור לבצע פעולות מסוימות, הר גבוה ועיקש שקשה לטפס עליו, תלמיד מרושע המתנכל לגיבור, וכן הלאה. בסרטים רומנטיים, המכשול הטיפוסי הוא אב קפדן, זיהוי שגוי או דימוי לא מתאים של הגיבור.
  • מסגרת הזמן: ברוב המקרים, כדי לגרום לצופים להימתח ולהתעניין יותר בגורלו של הגיבור, מוצגת מסגרת זמן שבה על הגיבור להשיג את מטרתו. מסגרת הזמן משמשת בדרך כלל גם כדי להאיץ ולהעצים את קצב הפעולות בסרט.
  • סדרת הניסיונות: ברוב המקרים, עושה הגיבור מספר ניסיונות לפתור את הבעיה, אך נכשל בכך. כישלונות אלו מביאים אותו למסקנה כי עליו לשנות את חולשת האופי שהוצגה באקספוזיציה כדי להתגבר על קשייו.
  • האשליה, או "הסיום הכוזב": בסרטים רבים, כולל הסיפור גם שלב בו הגיבור או האנשים שסביבו משלים את עצמם שהבעיה באה על פתרונה והסיפור בא אל קצו. שלב עלילתי זה נפוץ בסוגים רבים של סרטים, כשבסרטים רומנטיים הוא בא לעתים קרובות בדמות רצף אושר -- שורת צילומים המציגה את הגיבורים שמחים ומאושרים זה עם זו או זה עם זה או זו עם זו; בסרטי מתח או אימה שלב האשליה הוא זה שבו דמויות שונות (לעתים גם הגיבור) סבורות כי הרשע שבסיפור בא על עונשו.
  • שיא: השיא (climax) של העלילה מגיע בדרך כלל זמן לא רב לפני סופה. בנקודת השיא של הסיפור מתנגשים בדרך כלל הפרוטגוניסט והאנטגוניסט באופן חזיתי, כאשר הפרוטגוניסט לומד להתגבר על חולשת האופי שלו (או, במקרה ומדובר בטרגדיה, הוא נופל קורבן ל"חולשה הטרגית" שלו) ומתגבר על האנטגוניסט.
  • התרה: שלב זה בא אחרי השיא ומטרתו לתאר את מצבו של הגיבור וגיבורי המשנה אחרי שיא הסיפור. שלב ההתרה יכול להמשך מספר שניות ואף דקות. לדוגמה, בסרטי פעולה, שלב זה מאפשר לגיבור לחבוק את נערתו ולהיעלם אל האופק. בסרטים רומנטיים או כאלו העוסקים במשפחות שלב ההתרה נועד להבהיר כי הלקחים המוסריים הנכונים נלמדו על ידי הגיבור והופנמו היטב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]