פרשת מותו של רב"ט אהוד שניאור
פרשת מותו של רב"ט אהוד שניאור היא אירוע שהתרחש ביחידת דובדבן, ובו נגרם מותו של רב"ט אהוד שניאור מטרטורים בהוראת מפקדיו. הוא התמוטט ומת בעת שביצע "ריצת אפוד".[1] האירוע והמשפט שבא בעקבותיו עוררו דיון ציבורי על התנהלות ופיקוח בצה"ל, וכיצד יחסי מפקד-חייל צריכים להתנהל. הסמל שהורשע בהתעללות וגרימת מותו של שניאור, נידון לשנתיים מאסר בפועל.[2]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהוד שניאור טירון באימון מתקדם ביחידת דובדבן, חזר ליחידתו לאחר שנעדר מהיחידה למעלה מחודש ימים בשל פציעה. רופאיו הורו שיחזור לפעילות הגופנית באופן הדרגתי במשך שלושה שבועות נוספים. כשלושה שבועות לאחר שחזר לפעילות, ב-8 באוגוסט 2002, התקשה שניאור במהלך אימון ריצה. באותה לילה, נערכה "הקפצת כוננות" אשר לא התעורר לה, והוחלט להענישו על כך. מפקדו הישיר, ומפקד כיתה נוסף, הורו לשניאור לבצע פעילות פיזית קשה עם ציוד במשקל רב, תוך כדי שמפקדו הניח את רגלו על קסדתו של שניאור במהלך זחילה.[3]
למרות בקשתו של שניאור להיבדק על ידי חובש לפני הטרטור, בקשה זו לא טופלה והוא לא נבדק. למחרת בצהריים, נערך אימון ריצה נוסף תוך נשיאת אפודים. הוא התמוטט כ-700 מטרים מתחילת המקצה השלישי, וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.
בליבה של פרשת דובדבן נמצא מקרה טרגי של התעללות שהוביל למותו של חייל ביחידה המובחרת דובדבן. האירוע הביא לתביעה פלילית נגד מפקדו, סמל נ', אשר הורשע בהתעללות ובגרימת מות ברשלנות.[2]
חיילים ביחידה סיפרו כי שניאור חש ברע יום לפני מותו ולפיכך לא ביצע חלק מהפעילויות בטירונות היחידה. למחרת הוא קיבל עונש והוטל עליו למלא את המשימות שלא מילא יום לפני כן עם חבריו לצוות.[1]
המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
חובת הזהירות של מפקדים כלפי פקודיהם ואף כלפי כל חייל הנמוך מהם בדרגה נקבעה במספר הזדמנויות, בחקיקה, בפקודות הצבא ובפסיקה, במיוחד ביחס לפעילות אימונים. בית-הדין הצבאי הדגיש את החובה להבטיח כי אימונים לא יהיו כרוכים בסיכונים מיותרים.[1]
בחוות דעת רפואיות, נקבע כי ריצה תחת תנאים קשים כאלה שבהם נמצא רב"ט שניאור היא הגורם למותו, ככל הנראה ממכת חום. מפקדו הישיר של שניאור, היה מודע למצבו הגופני ולנסיבות המורכבות שקדמו ליום האימון האחרון שלו, ובכל זאת הורה על השתתפותו בריצה קיצונית. התנהלות זו נקבעה כרשלנות חמורה, מה שהוביל להרשעתו של הסמל בגרימת מוות ברשלנות ובהתעללות.[1]
המקרה וההליכים המשפטיים הביאו לנקיטת צעדים פיקודיים נגד המפקדים, ובמקביל, הוקמה ועדת חקירה שקבעה קיומן של נורמות פיקוד פסולות, חריגה מנהלים ואלימות כלפי טירונים ביחידה. למרות ההליכים הפליליים נגד המפקדים, הוריו של שניאור פנו לבג"ץ בבקשה להורות לפרקליט הצבאי הראשי להגיש כתבי אישום גם נגד מפקד הפלוגה ומפקד המחלקה, בניסיון להבטיח שמקרים דומים לא יחזרו על עצמם ושהלקחים ילמדו בצורה מלאה ויסוקו המסקנות הנדרשות.[1]
במהלך המשפט בבית הדין הצבאי, סמל נ' נקבע אשם ונידון לשנתיים מאסר בפועל. המקרה חשף פערים ובעיות בקרב יחידות בצה"ל ובאיך שקשרי מפקד-חייל מתנהלים בפועל. גזר הדין נתפס כחסר תקדים, בהתחשב בחומרת המעשים וההשלכות הטרגיות שלהם. התהליך המשפטי הביא לדיון ציבורי על הצורך בפיקוח ובשינויים באופן ההתנהלות בצה"ל.[2]
במשפט דרשו השופטים חשיבות רבה לתפקיד המפקדים ולאחריות הכרוכה בו. השופט אדמונד לוי הדגיש את החובה של המפקדים לדאוג לשלום הפיזי והנפשי של חייליהם ואת הכישלון החמור במילוי חובה זו במקרה זה. לוי קבע כי התנהגותם של מפקד המחלקה ומפקד הפלוגה ראויה לגינוי חריף וכי קיימת חובת ערנות ובדיקה מעמיקה יותר מצד המפקדים כלפי מפקדי הכיתות. הוא העלה שאלות על הבחירה להחזיר את המנוח לפעילות מלאה לפני הזמן שנקבע ועל התעלמות מסימני אזהרה כגון בדיקת עומס החום.[1]
השופטת עדנה ארבל הביעה את התמיכה בתביעת ההורים לנקיטת צעדים משפטיים נגד האחראים למות בנם, מתוך תקווה שהלקחים ילמדו והמסקנות יוסקו. ארבל ציינה את הזכות המוסרית והמשפטית של ההורים לדרוש צדק, תוך שהיא מדגישה את החשיבות של שמירה על חיילי צה"ל והכרה באחריות המפקדית.[1]
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרשה הובילה לנקיטת צעדים פיקודיים נגד מפקדי היחידה: קידום מפקד הבסיס בוטל, המג"ד הודח, מפקד הפלוגה ומפקד המחלקה הודחו מתפקידים פיקודיים ושוחררו מצה"ל, ומפקדי הכיתות הודחו מתפקידים פיקודיים ונפסלו מלשמש כלוחמים. בנוסף, הוגשו כתבי אישום פליליים נגד מפקדי הכיתות, על רקע התנהלותם באירועים שהובילו למותו של רב"ט שניאור.[3]
המקרה והמשפט שבאו אחריו עוררו דיון רחב בציבור ובצה"ל על נושאי אחריות מפקדית, התנהלות עם חיילים, והצורך בפיקוח ובהדרכה נאותה למניעת אירועים דומים בעתיד.[2]
הפרשה גרמה לצה"ל לבחון מחדש את מדיניותו ולקדם שינויים בהכשרות ובתהליכי פיקוח, על מנת להבטיח כי יחסי מפקד-חייל יתנהלו ברוח האחריות והכבוד ההדדיים.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 עוזי ברוך, מפקדיו של טוראי אהוד שניאור לא יעמדו לדין, באתר ערוץ 7, 29.08.10
- ^ 1 2 3 4 חנן גרינברג, מי ישלם על הטרטור למוות ביחידת "דובדבן"?, באתר ynet, 2 בפברואר 2004
- ^ 1 2 קצינת-משפטים מרטה קרמרנקו, עוזרת ראש תחום הדוברות, הרשעת מפקד בגרימת מוות ברשלנות בגין "טרטורו" של חייל, באתר www.idf.il