טראומה גופנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טראומה גופנית היא פגיעה בגוף שמקורה, בדרך כלל, חיצוני. בשפה הרפואית קרויה בקיצור "טראומה" (למשל, יחידת הטראומה של בית החולים).
הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות נקרא טראומטולוגיה; זהו ענף משנה של תחום הנקרא רפואת חירום.
טראומה נפשית (הקרויה בשפת היום-יום "טראומה") נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייניה של טראומה גופנית
טראומה נבדלת ממחלה בכך שמקורה חיצוני. כלומר, כוללת פגיעה פיזית בגוף, כשזו מתרחשת לרוב במהירות. מחלות, לעומתה, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, הרי שאת פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף); ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולת תאי הגוף, ולא מחבלה; בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות; אף אירועי מחלה פתאומיים, כהתקף לב או שבץ, נובעים בדרך-כלל ממחלות איטיות שקדמו לאירוע.
טראומות גופניות נחלקות לכמה קבוצות:
- לפי אזור אנטומי או מערכת פיזיולוגית בגוף (לדוגמה: מצב חרום קרדיאלי (לב ומחזור הדם), מצב חירום בטני, נוירולוגי, נשימתי ועוד.
- לפי גיל הנפגע. קיימות שלוש קבוצות גיל שלכל אחת מהן ניתן טיפול שונה (בעיקר באובדן הכרה. הטיפול נבדל גם במקרים אחרים אך מתבטא בעיקר בכמות החומרים אותם דורש הטיפול, כגון דם ותרופות).
- חלוקת הקבוצת לפי גיל:
- מרגע הלידה עד כשנה.
- משנה עד כשמונה שנים.
- החל בשמונה שנים ומעלה.
בעשורים האחרונים הפך לימוד נושא הטראומה לנושא מרכזי ברפואה. הפאראמדיק, מקצוע חדש שהוגדר בשנות ה-70, הוא חובש בכיר המתמחה בטיפול בטראומה ומנהל את הצוות הרפואי בשטח. הפאראמדיק עובר הכשרה אינטנסיבית שאורכה לפחות של שנה וחצי, זאת בניגוד לקורס החובשים הקצר. כיום, ניתן במספר אוניברסיטאות ללמוד לתואר ראשון ברפואת חירום.
[עריכה] טיפול שטח
קביעת סוג הטיפול בשטח מחייב זיהוי סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הם: רסיסים (בפרט, סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה ללא הדף, איבוד הכרה, מחלה, התייבשות, דימום (פנימי או חיצוני), חוסר חמצן (תוצאה של טביעה, חניקה או הלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ.
[עריכה] איבוד הכרה
עקב מחלה, חבטה ללא דימום, הלם וחוסר חמצן.
- לפי הנחיות american heart association יש לבצע 30 עיסויים ושתי הנשמות:
- שלושים לחיצות עם מרפקים נעולים ("עיסויים") על מפתח הלב ולאחר מכן שתי הנשמות בנפח של עד רבע מנפח ריאת אדם בוגר (נתינת חמצן אם יש) וחוזר חלילה.
[עריכה] התיבשות
טיפול מקביל לטיפול במחלה ובחבטה, אך כולל גם הזרמת נוזלים לווריד.
[עריכה] דימום וחבטה
- דימום חיצוני - טיפול כמו במחלה, ובנוסף חסימת הדימום והזרמת דם לאחר הפסקתו.
- דימום פנימי - טיפול כמו במחלה, ובנוסף, כדי שלא לפגוע בקרישים שנוצרים, תהיה הזרמת הדם איטית.
[עריכה] רסיסים
רסיסים גורמים תמיד לדימום חיצוני, אותו יש לחסום. ניתן לשלוף רסיסים קטנים, בתנאי שהוצאתם לא תגרום נזק, כך גם סכין שאינה תקועה באזור הריאות (וכן בלב, במוח ובצוואר, פציעות הגורמות לרוב למוות עוד בטרם הגיע האמבולנס) תשלף כשלאחר מכן יחסם הדימום. חשוב לציין ששליפתם של רסיסים עלולה להגביר את איבוד הדם, ולכן תעשה אך ורק על ידי צוות מיומן בלווי של מכשור מתאים. אם הינכם מגישים סיוע ראשוני לפצוע- אל תעשו פעולה זו, שכן היא עלולה להזיק.
[עריכה] הדף שגורם לחבטה וחבטה
הרגעה, בדיקה אם יש דימום פנימי (גילויו יוביל להזרמת דם איטית מאוד, כשלעתים גם זו תדחה), בדיקות הכרה מתמידות ומתן חמצן בעירפול חושים.
[עריכה] הלם
הלם הינו מצב פיזי בו הגוף מאבד כמות גדולה של נוזלי גוף כתוצאה מטראומה (קינטית, חום או קור). במצב של הלם אין באפשרות הגוף לשמור על זילוח (הובלת דם לרקמות פריפריות למשל, המוח). הלם הוא מצב חירום, המסכן את חיי הפצוע באופן מידי ויש לטפל בו באחריות, ובהתאם לסוג הפגיעה. ישנם סוגים רבים להלם. היפוולמי: כתוצאה מאיבוד נוזלים. המורגי: כתוצאה מאיבוד דם. ספתי: כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה.
[עריכה] שבץ והתקף לב
הזרמת חמצן.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
