טראומה גופנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצע שנגרם מסכין

טראומה גופנית או חבלה היא מצב דינמי שבו הגוף מתמודד עם פגיעה שמקורה, בדרך כלל, חיצוני.

בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים[1][2]:

  • פצוע אנוּש הוא מי שיש לו סיכון גבוה למות, גם אם יקבל טיפול רפואי בדחיפות.
  • פצוע קשה הוא מי שנמצא בסכנת חיים ממשית, וזקוק טיפול רפואי דחוף כדי להציל את חייו.
  • פצוע בינוני הוא מי שנשקפת סכנה לחייו אם לא יקבל טיפול רפואי. כלומר - מי שכעת יש להשקיע מאמץ קטן כדי להציל את חייו, אך אם יוזנח ידרש מאמץ גדול כדי להציל את חייו. פצוע בינוני יכול להיות גם מי שאין נשקפת סכנה ממשית לחייו, אך קיים חשש כבר לנכות משמעותית או איבוד איבר.
  • פצוע קל הוא מי שנפצע פציעה ניכרת, אך למרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים ולא נשקפת סכנה לנכות או אובדן איבר.

אין קשר בין חומרת הפציעה לבין חומרת הלקות, שהפצוע יצטרך לחיות עימה אחרי שיצא מסכנת חיים. לדוגמה, מי שסובל מאיבוד דם חמור הוא פצוע קשה שעשוי להחלים לחלוטין עם קבלת טיפול דחוף. לעומתו, מי שנפגע בעיניו מרסיסים עשוי שלא להיות בסכנת חיים כלל אך להתעוור ולסבול לפיכך מלקות קשה בהמשך חייו.

בשפה הרפואית קרויה בקיצור "טראומה" (למשל, יחידת הטראומה של בית החולים). הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות נקרא טראומטולוגיה, שהיא ענף משנה של תחום הנקרא רפואת חירום.

טראומה נפשית (הקרויה בשפת היום-יום "טראומה") נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה. חלק מהמקרים של הטראומה הנפשית, במיוחד טראומה נפשית בנסיבות מלחמתיות, מטופלים כמו פציעה גופנית לכל דבר.

מאפייניה של טראומה גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טראומה נבדלת ממחלה בכך שמקורה חיצוני. כלומר, כוללת פגיעה פיזית בגוף, כשזו מתרחשת לרוב במהירות. מחלות, לעומתה, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, הרי שאת פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף); ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולת תאי הגוף, ולא מחבלה; בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות; אף אירועי מחלה פתאומיים, כהתקף לב או שבץ, נובעים בדרך-כלל ממחלות איטיות שקדמו לאירוע.

טראומות גופניות נחלקות לכמה קבוצות:

חלוקת הקבוצות לפי גיל:
  1. מרגע הלידה עד כשנה.
  2. משנה עד כשמונה שנים.
  3. החל בשמונה שנים ומעלה.

בעשורים האחרונים הפך לימוד נושא הטראומה לנושא מרכזי ברפואה. הפאראמדיק, מקצוע חדש שהוגדר בשנות ה-70, הוא חובש בכיר המתמחה בטיפול בטראומה ומנהל את הצוות הרפואי בשטח. הפאראמדיק עובר הכשרה אינטנסיבית שאורכה לפחות של שנה וחצי, זאת בניגוד לקורס החובשים הקצר. כיום, ניתן במספר אוניברסיטאות ללמוד לתואר ראשון ברפואת חירום.

טיפול שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאראמדיק מטפל בנפגעת באמצעות מתן חמצן והלם חשמלי בדפיברילטור

קביעת סוג הטיפול בשטח מחייב זיהוי סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הם: רסיסים (בפרט, סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה ללא הדף, איבוד הכרה, מחלה, התייבשות, דימום (פנימי או חיצוני), חוסר חמצן (תוצאה של טביעה, חניקה או הלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ.

איבוד הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מחלה, חבטה ללא דימום, הלם וחוסר חמצן.

  1. לפי הנחיות american heart association יש לבצע 30 עיסויים ושתי הנשמות:
  2. שלושים לחיצות עם מרפקים נעולים ("עיסויים") על מפתח הלב ולאחר מכן שתי הנשמות בנפח של עד רבע מנפח ריאת אדם בוגר (נתינת חמצן אם יש) וחוזר חלילה.

התיבשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול מקביל לטיפול במחלה ובחבטה, אך כולל גם הזרמת נוזלים לווריד.

דימום וחבטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דימום חיצוני - טיפול כמו במחלה, ובנוסף חסימת הדימום והזרמת דם לאחר הפסקתו.
  • דימום פנימי - טיפול כמו במחלה, ובנוסף, כדי שלא לפגוע בקרישים שנוצרים, תהיה הזרמת הדם איטית.

רסיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסיסים גורמים תמיד לדימום חיצוני, אותו יש לחסום. ניתן לשלוף רסיסים קטנים, בתנאי שהוצאתם לא תגרום נזק, כך גם סכין שאינה תקועה באזור הריאות (וכן בלב, במוח ובצוואר, פציעות הגורמות לרוב למוות עוד בטרם הגיע האמבולנס) תשלף כשלאחר מכן יחסם הדימום. חשוב לציין ששליפתם של רסיסים עלולה להגביר את איבוד הדם, ולכן תעשה אך ורק על ידי צוות מיומן בלווי של מכשור מתאים. אם הינכם מגישים סיוע ראשוני לפצוע- אל תעשו פעולה זו, שכן היא עלולה להזיק.

הדף שגורם לחבטה וחבטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרגעה, בדיקה אם יש דימום פנימי (גילויו יוביל להזרמת דם איטית מאוד, כשלעתים גם זו תדחה), בדיקות הכרה מתמידות ומתן חמצן בעירפול חושים.

הלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלם הוא מצב שבו לגוף אין אפשרות לשמור על זילוח ‏‏[3](יש ירידה באספקת החמצן לרקמות הגוף). הלם הוא מצב חירום, המסכן את חיי הפצוע באופן מידי ויש לטפל בו באחריות, ובהתאם לסוג הפגיעה. ישנם סוגים רבים להלם. היפוולמי: כתוצאה מאיבוד נוזלים\דם מסיבי. נירוגני: כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים (עמוד השדרה הצאורי או הראש). ספטי: זיהומי (יכול גם להיווצר ממחלות חום). אנפילקטי: כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה, והלם קדיוגני(לבבי) שנגרם כתוצאה מפגיעה בתפקוד הלב

שבץ והתקף לב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרמת חמצן.

אוכלוסיות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב השוני האנטומי והפיזיולוגי פציעות אצל ילדים צריכים להתייחס באופן שונה.

תאונות הם המקרה המוביל של תמותה אצל ילדים בגילאים 1-14 בארצות הברית 16 מיליון ילדים מגיעים לחדרי מיון עקב סוג כלשהו של פציעה.

בנים נפצעים יותר מבנות ביחס של 2ל 1

חמשת הפציעות המובילות בעולם לילדים הם

תאונות דרכים 260,000

טביעה 175,000

כוויות 96,000

נפילות 47,000

רעלים 45,000

חלק חשוב בניהול טראומה אצל ילדים זה הכרכת משקל גופם על מנת לדייק במנת התרופה הרצויה כדי לטפל בהם לכן הומצאו מספר שיטות להערכת משקל גוף :שיטת ברזלי ,נוסחת לפלר, ונוסחת ת'רון.

הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טראומה מתרחשת אצל 5% מכל ההריונות, וזו הסיבה המובילה למוות של האימהות

אישה שבזמן הריון יעולה לחוות מספר סיבוכים כמו היפרדות שליה, לידת פג, וקרע ברחם. בזמן הריון משתמשים במכשירים הפולטים קרינה מייננת שהוכח שיוצר בעיות אצל התינוק למרות זאת רופאים משתמשים בבדיקות שמשתמשים בקרינה אך רמת הקרינה נחשבת לבטוחה ולא אמורה לפגוע בתינוק .

עקב בשינויים הפיזיולוגים בזמן הריון היה קשה לאבחן מצבי הלם. עקב זה כשהאישה מגיעה לשבוע ה23 מומלץ שתחובר למוניטור עוברי על מנת לעקוב אחר העובר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר חיל הרפואה
  2. ^ מה ההבדל בין פצוע קל בינוני וקשה? באתר mako
  3. ^ ‏מעבר של נוזל בתוך רקמה; הכוונה בעיקר למעבר של דם דרך רקמת הריאה לקליטת חמצן מן האוויר שבנאדיות ולשחרור פחמן דו-חמצני. הפרעה בזילוח פוגמת בחילופי הגזים. ‏

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.