קווי פראונהופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפיזיקה ובאופטיקה, קווי פראונהופר הם אוסף קווים ספקטרליים הקרויים על שם הפיזיקאי הגרמני יוזף פראונהופר.

ספקטרום האור הנראה עם קווי פראונהופר

הקווים נצפו לראשונה כקווי בליעה בספקטרום הפליטה של השמש. הכימאי האנגלי ויליאם הייד וולאסטון היה הראשון שתיאר קווים כהים בספקטרום השמש, בשנת 1802. פראונהופר גילה את התופעה מבלי להכיר את גילויו של וולאסטון בשנת 1814 והחל למדוד באופן שיטתי את אורכי הגל שבהם הופיעו הקווים הכהים. בסיום עבודתו, מנה פראוהופר 570 קווים, וציין את העיקריים שבהם באותיות מ-A עד K.

גוסטב קירכהוף ורוברט בונזן גילו מאוחר יותר שלכל יסוד כימי יש סדרת קווים ספקטרליים המאפיינים אותו. הם הסיקו כי הקווים הכהים בספקטרום השמש נוצרים מבליעה של אורכי הגל החסרים על ידי היסודות המתאימים בשכבות החיצוניות של השמש. חלק מהקווים נוצרים עקב בליעה של מולקולות החמצן באטמוספירה של כדור הארץ.


סימן יסוד אורך גל (ננומטר) סימן יסוד אורך גל (ננומטר)
y חמצן 898.765 c ברזל 495.761
Z חמצן 822.696 F מימן β 486.134
A חמצן 759.370 d ברזל 466.814
B חמצן 686.719 e ברזל 438.355
C מימן α 656.281 G' מימן γ 434.047
a חמצן 627.661 G ברזל 430.790
D1 נתרן 589.592 G סידן 430.774
D2 נתרן 588.995 h מימן δ 410.175
D3 (או d) הליום 587.5618 H סידן+ 396.847
e כספית 546.073 K סידן+ 393.368
E2 ברזל 527.039 L ברזל 382.044
b1 מגנזיום 518.362 N ברזל 358.121
b2 מגנזיום 517.270 P טיטניום+ 336.112
b3 ברזל 516.891 T ברזל 302.108
b4 ברזל 516.751 t ניקל 299.444
b4 מגנזיום 516.733

הקווים C, F, G', ו־h מתאימים לאלפא, בטא, גמא ודלתא בסדרת באלמר בספקטרום הפליטה של אטום מימן. הקווים D1 ו־D2 ידועים כ־"צמד הנתרן", אורך הגל ביניהם (589.29 ננומטר) קיבל את אות הסימון "D".

לעתים חל בלבול בהתייחסות בין סימונים שונים, לדוגמה, קו ה־d לעתים מיוחס לקו הציאן של ברזל ב־466.814 ננומטר ולעתים לקו ההליום הצהוב (שמכונה לעתים D3) ב־587.5618 ננומטר. דבר דומה קורה בקו ה־e, הוא מסמן גם את הקווים הספקטרלים של ברזל וגם של כספית. כדי למנוע בלבול לרוב משתמשים בשם מלא יותר, כדוגמת "קו ה־e של הכספית" או "קו ה־d של ההליום".