ניקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחושת - ניקל - קובלט
 

Ni
Pd  
 
 
Ni-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 28
סמל כימי Ni
סדרה כימית מתכות מעבר
צפיפות 8908 kg/m3
מראה
מתכתי מבריק וכסוף בעל גוון זהוב
Nickel chunk.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 58.6934 amu
רדיוס ואן דר ואלס 163 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 16, 2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
טמפרטורת התכה 1728.15K (1455°C)
טמפרטורת רתיחה 3186.15K (2913°C)
לחץ אדים 237Pa ב-1726K
מהירות הקול 4970 מטר לשנייה ב293.15K
שונות
אלקטרושליליות 1.91
קיבול חום סגולי 440 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 14.3 106/m·Ω
מוליכות תרמית 90.7 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 737.1 kJ/mol

ניקל (Nickel) הוא יסוד כימי מקבוצת מתכות המעבר שסמלו הכימי Ni ומספרו האטומי 28.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקל הוא יסוד כימי מתכתי קשה ממתכות המעבר, אשר הינו גם נוח לחישול ולמתיחה. צבע הניקל הוא לבן-כסוף והוא עמיד מאוד בפני חמצן. ניקל הוא אחד מחמשת היסודות הפרומגנטיים. דרגות החמצון שלו הן 1+ ו-2+. קיימות גם תרכובות שבהן דרגת החימצון שלו היא 3+.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לניקל שימושים רבים, העיקרי שבהם הוא בסגסוגות. 65% מהניקל שמופק בעולם המערבי משמש להכנת פלדת אל-חלד, 12% משמשים להכנת סגסוגות-על ו23% הנותרים משמשים לשימושים מגוונים, כגון, סוללות נטענות (סוללות ניקל-קדמיום) וכימיקלים שימושים כגון זרזים כימיים והצבען הצהוב הקרוי ניקל טיטניום. לניקל שימוש בציפוי באמצעות אלקטרוליזה.

סגסוגות ניקל מפורסמות:

  • פלדת אל חלד וסגסוגות אחרות עמידות בפני קורוזיה, כגון אלו המשמשות לייצור כלי נגינה בנשיפה, כפתורי בגדים ומטבעות.
  • הסגסוגת "אלינקו" שמכילה ניקל משמשת להכנת מגנטים.
  • מתכת "מונל" שהיא סגסוגת ניקל עמידה בפני קורוזיה שמשמשת להכנת מדחפים לאוניות, כלי מטבח ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בניקל נעשה עוד בימי קדם, עוד בשנת 3500 לפנה"ס. בסוריה של היום נמצא ארד שמכיל מעל 2% ניקל. מינרלים שהכילו ניקל היו שימושיים בצביעת זכוכית בצבע ירוק. ב-1751 המינרלוג אקסל פרדריק קרונשטדט ניסה למצות נחושת מהמינרל ניקלין (NiAs מכונה גם ניקוליט). הוא נכשל ובמקום נחושת זיקק ניקל.

מטבע הניקל הטהור הראשון הופק ב-1881 בשווייץ.

תפקיד ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכות חיות, הניקל נפוץ בעיקר בבקטריה, שמרים וצמחים. הוא נמצא בחלבונים אנזימטיים מסוימים, כגון אוראז ומשפיע על תפקודם. הניקל הוא יסוד חיוני בתזונת האדם בכמויות זעירות. מחקרים שנעשו על תרנגולים ועכברים (הקרובים מבחינה גנטית לבני אדם) הראו שניקל חיוני לתפקוד הכבד.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הניקל שנכרה מגיע משלושה סוגי מחצבים עיקריים, הראשון הוא לימוניט ((Fe,Ni)O(OH)),השני הוא גרניריט ((Ni,Mg)3Si2O5(OH)) והשלישי הוא פנטלנדיט (Ni,Fe)9S8)). מבחינת אספקה, קנדה היא המקור העיקרי לניקל והיא מפיקה כ-30% מהניקל בעולם. המרבץ העיקרי נמצא במקום שבתקופה גיאלוגית מוקדמת של כדור הארץ ספג פגיעות מטאוריטים רבות. מרבצים אחרים נמצאים במקומות אחרים בקנדה וכן ברוסיה, קלדוניה החדשה, אוסטרליה, קובה ואינדונזיה.

על סמך ממצאים גיאופיזיים, ליבת כדור הארץ מכילה את רוב אחוזי הניקל.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לריכוז העולה על 0.05 מ"ג/סמ"ק של ניקל או תרכובות ניקל מסיסות במשך זמן העולה על 40 שעות בשבוע יכולה להיות מסוכנת. לניקל תרכובות מסוכנות. דוגמה לכך היא אדי ניקל גופרתי, אשר חשיפה אליהם עלולה לגרום לסרטן. דוגמה נוספת היא החומר Ni(CO)4 שהוא גז מסוכן שמסוגל להתלקח באוויר.

ישנם אנשים שהינם אלרגיים[דרוש מקור] לניקל ועורם נעשה מגורה בבואו במגע איתו.

רמת הניקל המותרת בתכשירים שבאים במגע עם העור נקבעת על ידי האיחוד האירופאי.

הניקל הינו קרצינוגני - אחד מהחומרים המסוגלים להתחיל תהליך שבסופו עלול להוביל לסרטן [1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]