קונטרה-טנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

קונטרה-טנור הוא קול שירה גברי המקביל במנעדו לקול האלט והמצו-סופרן. לעתים נדירות הוא אף מקביל לקול הסופרן על ידי שימוש בפלסט.

הקול היה בשימוש במקהלות באירופה החל מאמצע המאה ה-16, הוא שימש בפוליפוניה ובמיוחד במנעד האלט. המונח עצמו נטבע באמצע המאה ה-17 באנגליה. במהלך התקופה הרומנטית הפופולריות של הקול עלתה ומספר מלחינים כתבו במיוחד לקול זה. במחצית השנייה של המאה ה-20 חזר הקול להיות פופולרי וגם הרפרטואר לו גדל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירות הפוליפוניות של המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 היה הקונטרה-טנור קול שהתווס ל"סופריוס" (הקול העליון) ולטנור. בעקבות כתיבת יצירות בעלות ארבעה קולות, כמו של יוהנס אוקכם ויאקוב אוברכט, התפצל הקול ל"קונטרה-טנור אלט" ול"קונטרה-טנור בס" אשר היו בהתאמה מעל ומתחת לטנור. באיטליה הפך "קונטרה-טנור אלט " לאלט, בצרפת ל-Haute-contre ובאנגליה לקונטרה-טנור.

בכנסייה הקתולית בתקופת הרנסננס נאסר על נשים לשיר בכנסיות. בשל כך, הקונטרה טנור שימש כתחליף לקולות הנשיים במוזיקה הליטורגית. רק כאשר החלה אופנת הקסטרטו בתחילת המאה ה-17 הפך הקול לחשוב ונכתבו לו תפקידים באופרות המוקדמות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.