קורדון בלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קורדון בלוצרפתית: Le Cordon Bleu; "סרט כחול" או "פרס ראשון") הוא רשת בתי הספר למלונאות הגדולה בתבל, עם 29 בתי ספר בחמש יבשות המשרתים 20,000 סטודנטים מדי שנה. ‏[1] הוא מתמקד בלימודים של ניהול בתי מלון ואמנות הבישול.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור בית הספר מגיע מ- L'Ordre des Chevaliers du Saint Esprit , קבוצת עילית של אבירים צרפתים שנוסדה ב-1578. כל חבר קיבל "צלב הרוח הקדושה", שהיה תלוי על סרט כחול. לפי סיפור אחד, הקבוצה נודעה בשל הסעודות המפוארות והיקרות שלה, שנודעו בשם "קורדון בלו". בעוד ארוחות ערב אלו הסתיימו עם המהפכה הצרפתית, השם נותר זהה עם בישול מעולה. תאוריה אחרת טוענת שקורדון בלו פשוט היה קשור למצוינות, ושמאוחר יותר השתמשו בו לתיאור שטחים אחרים כמו בישול. ‏[2]

מגזין הקולינריה הצרפתי La Cuisinière Cordon Bleu אותו ייסדה מארט דיסטל (Marthe Distel) בשלהי המאה ה-19 אימץ את השם. ‏[3] כתב העת החל להציע שיעורים מיוחדים מאת השפים הטובים ביותר בצרפת. השיעורים התפתחו והתרבו ובעקבותיהם נוסד לבסוף בית ספר לבישול שנפתח בפריז ב-1895 ובמהרה נעשה אחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בעולם. בית הספר נסגר בזמן הכיבוש הגרמני של פריז. אחרי המלחמה רכשה מאדאם אליזבת בראסאר את בית הספר. בראסאר הפעילה את בית הספר עד לשנת 1984, אז היא מכרה אותו לבעליו הנוכחי, אנדרה ז'. קואנטרו, יורש של שושלות קואנטרו ורמי מרטן. ‏[4]

ב-1933, סייע התלמיד לשעבר דיון לוקאס לפתוח את בית הספר תחת השם קורדון בלו בלונדון, אנגליה. ‏[5] ב-1988, שנים מועטות אחרי שרכש את קורדון בלו, קואנטרו קנה את בית הספר בלונדון, ומאז השיק בתי ספר באדלייד ובסידני, אוסטרליה; סיאול, דרום קוריאה; אוטווה, קנדה; טוקיו, קובה ויוקוהמה, יפן; לימה, פרו; מקסיקו סיטי, מקסיקו ובנגקוק, תאילנד. קורדון בלו עמד לפתוח את בית הספר הכפרי הראשון שלו עם שותפו UCOL במרטינבורו, ניו זילנד בראשית 2009, אולם העסקה עלתה בתוהו עקב מחלוקת. ‏[6] לסיכום, למעלה מ-20,000 תלמידים לומדים בבתי הספר של קורדון בלו מדי שנה. קורדון בלו גם התרחב, הוציא לאור ספרי בישול וסדרת מוצרים למטבח. ‏[7]

בארצות הברית פועלים 18 בתי ספר תחת השם קורדון בלו, זאת בשיתוף פעולה עם Career Education Corporation , העסקה חודשה ב-2008 עד ל-2013.

פרט לתוכניות הבישול, קורדון בלו גם מציע תוכניות לניהול בתי מלון שבהן לומדים כ-2,000 סטודנטים לתארים ראשון ושני. הם מעניקים תוארי מאסטר בצרפת, יפן, קוריאה ואוסטרליה ותוכנית גסטרונומית במרשתת. תוכניות התואר הראשון שלהם בניהול בתי מלון ומסעדות מועברות בארצות הברית, מקסיקו, אוסטרליה, פרו וקוריאה. ‏[8]

פרט לקורסים הארוכים והתארים של בית הספר, כל בית ספר קורדון בלו מעניק גם רשימת קורסי בישול קצרים, התואמים לדרישות המקומיות. רוב התוכניות המעניקות תעודה מורכבות משלושה קורסים בני עשרה שבועות כל אחד, שלושה ב"בישול" ושלושה ב"מאפה". כל קורס, אם מושלם בהצלחה, מוביל לקבל תעודות של רמה בסיסית, בינונית או מתקדמת. ‏[9] תלמידים שמשלימים את כל שלוש הרמות באותו השטח מקבלים תעודת Diplôme de Cuisine or the Diplôme de Pâtisserie . אלו שמשלימים את כל ששת הקורסים מקבלים תעודת Grand Diplôme.

בספרים ובסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכרונותיה "חיי בצרפת" (My Life in France) ‏ (Knopf), ג'וליה צ'יילד בסיוע אחיינו של בעלה, אלכס פרודהום (Alex Prud'homme), דנים בחוויותיה בבית הספר בשלהי שנות הארבעים. ‏[10] זהו החלק בחייה של ג'וליה צ'יילד שהוא נושא הסרט "ג'ולי וג'וליה", שהופץ באוגוסט 2009 בארצות הברית. זוכת פרס האוסקר מריל סטריפ מגלמת את דמותה של צ'יילד בסרט.

ב-2007 הסופרת האמריקאית קטלין פלין כתבה תיאור מבפנים של לימודיה בבית הספר הפריזאי, ספינת הדגל של הקורדון בלו בספרה "ככל שהסכין שלך חדה יותר, כך את בוכה פחות" The Sharper Your Knife, the Less You Cry‏ (Viking/Penguin).זכרונותיה רבי-המכר של פלין מתארים את המבחנים היום-יומיים בהם התנסתה בתוכנית, ומספקים גם היסטוריה של בית הספר. זכויות הסרט לספרה של פלין נרכשו בידי יחידת הטלוויזיה של חברת פוקס המאה העשרים, עיבוד עבור Lifetime Network צפוי להיות מצולם בפריז.

ב-1991 קורדון בלו הוציאו לאור את ספר הבישול הראשון בשפה האנגלית המכונה entitled Le Cordon Bleu at Home. בפנים העטיפה נכתב: "מספק הבנה רצינית של הפילוסופיה והמיומנויות הנלמדים קרוב למאה שנים בקורס בית הספר בן התשעה חודשים "המעגל הקלאסי" עובר על שלושה שלבים, מהבסיס לטכניקות המתקדמים, זוהי גישת עומק למטבח הצרפתי הקלאסי ומציעה סדרת תפריטים ומתכונים שקל לעקוב אחריהם שמתאימים לכיתות בבית הספר. קרוב לשלוש מאות תמונות צבע יפהפיות מתארות את התבשילים המוגמרים, הצעות הגשה, וטכניקות בישול בכל שלב עד להשלמתן."

ספר אחר על חוויית הלימוד בקורדון בלו יצא לאור ב-2008 בבריטניה בשם "סוכר קורדון בלו: מה הצרפתים יודעים על בישול" ("Sacré Cordon Bleu: What the French Know About Cooking") אותו כתב מיכאל בות' (ג'ונתן קייפ) כמו ספרה של פלין, הוא גם מציג מתכונים צרפתים קלאסיים רבים.

נהוג להניח שהדמות אותה משחקת אודרי הפבורן בסרט סברינה מ-1954 לומדת בקורדון בלו בפריז, אולם שמו של בית הספר אינו מוזכר בסרט. היא אכן ביקרה בבית הספר עבור צילומי הסרט.

בוגרים ותלמידים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גסטון אקוריו
  • מאריו בטאלי (נשר ולא סיים)
  • סימון בק
  • מיכאל בות' (מחבר "סוקרה קורדון בלו")
  • דיוויד ברטקה
  • הומארו קאנטו (בוגר קורדון בלו בצפון אמריקה)
  • ג'וליה צ'יילד
  • נטלי דופרה
  • קטלין פלין
  • סטפאני איזארד ‏ (2008 Top Chef Champion, בוגרת קורדון בלו צפון אמריקה)
  • ג'אדה דה לאורנטיס
  • דיון לוקאס
  • דייב מרטין (בוגר קורדון בלו צפון אמריקה)
  • אאידה מולנקאמפ
  • ג'ף פרובסט (בוגר קורדון בלו צפון אמריקה)
  • סטיבן רייצ'לן
  • ננסי סילברטון
  • מינג צאי

סוגיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שקואנטרו רכש את בית הספר, החל קורדון בלו לנקוט יד קשה נגד המשתמשים בשם בית הספר בלא היתר. דוגמה אחת, ב-2006, איים קורדון בלו בפעולה משפטית נגד מסעדה קטנה בבעלות משפחתית ב- Ste. Anne, Manitoba בעוון הפרת סימן מסחרי. אם כי המסעדה פעלה תחת השם "קורדון בלו" מאז 1963, טענו הבעלים שאיש אינו יכול להאמין בטעות שקיים איזשהו קשר בין "המסעדה הקרתנית הקטנה" שלהם, לבין התאגיד הענק, הם חשו שאם הסוגיה תגיע לבית משפט התהליך ירושש אותם. כתוצאה מכך, הבעלים של המסעדה הסכימו לשנות את השם והגיעו להסדר סודי עם חברת קורדון בלו לתשלום הסימן ועלויות נוספות.

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ני רייט, אריק טרוי, שיטות בישול - המדריך השלם של הקורדון בלו, מאנגלית: עליזה ספקטור. אור יהודה :הוצאת כנרת, 2006.
  • לורן דושן וברידג’ט ג’ונס,‬ מנות אחרונות-המדריך השלם של הקורדון בלו, מאנגלית - שרה ריפין. אור יהודה :הוצאת כנרת 2007.
  • יסודות המטבח : כל החומרים, הציוד, המונחים והטכניקות המבטיחים בישול מוצלח / (הקורדון בלו) ; מאנגלית - שרה ריפין ; עריכה קולינרית - שיר הלפרין ; [גרפיקה ועימוד - לילי פרזי]. ‬‫ אור יהודה : כנרת, 2009. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]