אודרי הפבורן
אודרי הפבורן (באנגלית: Audrey Hepburn; 4 במאי 1929 - 20 בינואר 1993) הייתה שחקנית, דוגמנית ופעילת סעד בריטית שנודעה בפעילותה הרבה בארגון UNICEF – קרן הטיפול בילדים של האומות המאוחדות.
בנוסף לשפה האנגלית, שלטה הפבורן גם בצרפתית, איטלקית, הולנדית, פלמית וספרדית.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
שנות ילדותיה ונעוריה - עד מלחמת העולם השנייה [עריכה]
אודרי הפבורן נולדה בשם אודרי קת'לין רסטון (Audrey Kathleen Ruston) בבריסל שבבלגיה והייתה בתו היחידה של הבנקאי האירי ג'וזף אנת'וני רסטון ושל הברונית ההולנדית אלה ון הימסטרה (Ella van Heemstra) - ברונית ממוצא צרפתי הקשורה בקשרי משפחה לבית המלוכה הבריטי. מאוחר יותר שינה אביה את שמו להפבורן ואודרי הפכה בעקבות שינוי זה ל"אודרי הפבורן רסטון". לאודרי הפבורן היו שני אחים למחצה מנישואיה הקודמים של אימה לאציל הולנדי - אלכסנדר ואיאן קוורלס פון אפורד. אביה של הפבורן היה מיודד עם אוסוואלד מוסלי, מייסד "איגוד הפשיסטים הבריטי" וכך, התפקדו הוא ואמה של הפבורן למפלגה הפאשיסטית הבריטית וסייעו בגיוס כספים לפעילותה.
בהיותה בת שלוש לערך, עברה המשפחה מבלגיה להולנד. האב היה נוסע לנסיעות עסקים פעמים רבות, אולם כאשר היה בבית, נהגו הוא ואמה של הפבורן לנהל ויכוחים קולניים. כאשר אודרי בת שש, עזב אביה את אמה ולאחר תקופה קצרה, השניים התגרשו. בהמשך חייה תיארה הפבורן את גירושי הוריה כאירוע מכונן טראומטי ביותר עבורה. יש הטוענים שבשל כך, סבלה הפבורן במשך שנים אחר כך מחששות שגברים אליהם נקשרה יעזבו אותה.
בגיל חמש נשלחה הפבורן ללימודים בפנימייה בקנט, אנגליה. אמה חשבה שהדבר יסייע לחיזוק ביטחונה העצמי של הילדה, אשר נחשבה עד אז לביישנית ומופנמת. תחילת הדרך בפנימייה הייתה לה קשה, בין היתר בשל הגעגועים למשפחתה והעובדה שלא שלטה בשפה האנגלית. בחלוף הזמן, למדה הפבורן הצעירה את השפה עד לשליטה בה. בפנימייה החלה הפבורן בלימודי בלט, תחום שהיא עתידה להמשיך בו עד תחילת שנות העשרים שלה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הורתה האם לאודרי לשוב להולנד, מחשש לשלומה. השתיים עברו להתגורר בכפר הסמוך לארנהם שבהולנד, כעשרים קילומטרים מגבול גרמניה. האם חשבה שבצורה זו תוכלנה היא ובתה להתגורר באווירה רגועה, הרחק משאון העיר ורוחות המלחמה. ליתר ביטחון, מחשש לחייה בשל היותה אזרחית אנגליה, שינתה את שמה של אודרי ל"אדה פון הימסטרה" באמצעות זיוף תעודותיה. כעבור מספר חודשים פלשה גרמניה להולנד והאחרונה נכנעה לשלטון הרייך. את השינוי במצב החלה אודרי לחוש בעיקר באביב 1942. הקצבת מזון הונהגה אז ובאותו קיץ החלו להשלח משפחות של יהודים הולנדיים למחנות ההשמדה. אודרי בת ה-12 חזתה בגירוש. בזכרונותיה, היא תיארה את שראו עיניה: "הלכתי עם אמי לתחנת הרכבת, במטרה לנסוע, וראיתי קרונות בקר עם יהודים. משפחות עם ילדים קטנים, תינוקות, הועמסו לקרונות. אני אומרת לכם, המחזה הזה הופיע בכל הסיוטים שהיו לי מאז". באותה שנה הוציאו הנאצים להורג את אוטו, דודה של אודרי, בחשד שפעל במחתרת ההולנדית בתקיפת מטרות נאציות. אחד מאחיה למחצה נאלץ לברוח באותה עת מחשש שיתפס. בהיותה בת 13, אודרי החליטה לסייע למחתרת ולשמש שליחה עבורה. היא העבירה עלונים ברחבי האזור, תוך מעבר בנקודות בידוק נאציות.
בעלות הברית פתחו ב-17 בספטמבר אותה שנה במבצע, בין היתר במטרה לכבוש גשר הקרוב לעיר ארנהם, הסמוכה למקום מגוריהן של אודרי ואמה, במהלך מה שהפך למבצע הכושל "מארקט גרדן". תוך כדי הלחימה כמעט ונחרבה ארנהם כליל ורבים מתושביה נהרגו. על כ-90 אלף התושבים שנותרו ציוו הנאצים לעזוב את המקום. אודרי צפתה במחזות הקשים של הפינוי. כ-40 מתושבי העיר עברו להתגורר בכפר בו שכנה הפבורן. הגרמנים הרעו את יחסם לאוכלוסייה המקומית, ובשנת 1944 סבלה האוכלוסייה מרעב כבד ומחוסר באמצעי חימום. בשל תת תזונה והתנאים הירודים חלתה הפבורן בקצרת ובצהבת והייתה מרותקת למיטתה זמן רב. היא סיפרה כי נהגה לקרוא הרבה על מנת להסיח דעתה מהרעב. כאשר הבריאה נהגה לרקוד בלט ברחובות ולאסוף כסף עבור המחתרת ההולנדית.
הפבורן כוכבת הקולנוע [עריכה]
לאחר תום מלחמת העולם עברו הפבורן ואמה לאמסטרדם כדי שהפבורן הצעירה תוכל להמשיך בלימודי הבלט אצל סוניה גסקל, אשר נחשבה לאחת הבכירות במורות למחול באותה עת. בהמשך, לאחר שהתברר כי לא תוכל לפתח קריירה כרקדנית בלט, בשל שנות המלחמה שהחלישו את גופה ומנעו ממנה להתאמן, עברו הפבורן ואמה ללונדון, שם החלה אודרי לעבוד כדוגמנית. בשנת 1951 החלה להופיע בתפקידי משנה זוטרים בסרטים. תפקידה העיקרי הראשון היה בסרט משנת 1951 - "האנשים הסודיים" בו שיחקה רקדנית בלט. כמו כן השתתפה הפבורן בשנה זו במחזה "ג'יג'י" בתיאטרון בברודוויי ועבור תפקיד זה זכתה בפרס עולם התיאטרון.
סרטה ההוליוודי הראשון, בו שיחקה לצד גרגורי פק היה "חופשה ברומא" שזכה להצלחה רבה, ועבורו היא זכתה בשנת 1953 בפרס אוסקר עבור השחקנית הטובה ביותר.
הסרט "חופשה ברומא" הפך אותה לכוכבת, ובהמשך קיבלה הצעות רבות להשתתף בסרטים והשתתפה בין היתר ב"סברינה" עם המפרי בוגרט וויליאם הולדן עמו הייתה בקשר רומנטי. מאוחר יותר השתתפה הפבורן עם הולדן בסרט נוסף - "יום מהפכה אחד בפריז".
בשנת 1954 חזרה הפבורן להופיע בתיאטרון בתפקיד פיית המים בהצגה "אונדין", תפקיד עבורו זכתה בפרס טוני עבור השחקנית הטובה ביותר.
הפבורן הפכה לאחת השחקניות הפופולריות ביותר בהוליווד. היא שיחקה לצד פרד אסטר בסרט "פנים מצחיקות", לצד מוריס שבלייה וגרי קופר בסרט "אהבה אחרי הצהריים", לצד קרי גרנט בסרט "חידון בחרוזים", לצד רקס הריסון בסרט "גבירתי הנאווה", לצד פיטר אוטול בסרט "איך לגנוב מיליון", לצד ברט לנקסטר בסרט "הגזע הארור" ולצד שון קונרי בסרט "רובין ומריאן".
אחד מתפקידיה הידועים ביותר היה בסרט משנת 1961 - "ארוחת בוקר בטיפאני".
ליהוקה בשנת 1964 לסרט "גבירתי הנאווה" היה שנוי במחלוקת, שכן הכול ציפו כי תיבחר ג'ולי אנדרוס - באותה עת שחקנית לא ידועה, שהופיעה בתפקיד זה קודם לכן בברודוויי. המפיקים העדיפו לבחור בהפבורן הידועה על פני אנדרוס. הפבורן שרה את השירים עבור המחזמר, אולם, בלא ידיעתה הוחלף קולה בקול הזמרת מארני ניקסון. אנדרוס עצמה לוהקה באותה שנה לסרט מרי פופינס, ואף זכתה עבור תפקיד זה בפרס האוסקר בעוד שהפבורן לא הייתה מועמדת עבור תפקידה.
החל משנת 1967, לאחר 15 שנים ככוכבת, מיעטה הפבורן להופיע בסרטים. לאחר גירושיה מבעלה הראשון מל פרר ונישואיה לפסיכיאטר אנדריה דוטי היא ילדה את בנה השני. רק לאחר גירושיה מדוטי שבה להופיע בקולנוע בסרט "רובין ומריאן". היא סירבה להופיע בסרטים מספר שנים לאחר מכן, ושבה לשחק בסרט "קו הדם של סידני שלדון" בשנת 1979.
סרטה האחרון היה הקומדיה "הם צחקו על כולם" בבימויו של פיטר בוגדנוביץ'. הפבורן הופיעה הופעת אורח נוספת אחת בסרט "לנצח" (Always) של סטיבן ספילברג משנת 1988 - סרט שלא זכה להצלחה והורד מהר מהאקרנים.
עבודתה עבור UNICEF [עריכה]
בשנת 1978 מונתה הפבורן שגרירה מיוחדת של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF). הפבורן התרגשה מאוד ממינוי זה והחליטה להקדיש את חייה לשפר את חייהם של ילדים בארצות עניות, על מנת שלא יסבלו רעב כמו שהיא סבלה במהלך מלחמת העולם השנייה. הפבורן ביקרה בארצות רבות באפריקה ואסיה ופעלה לאיסוף כספים לתוכניות של UNICEF במשך שארית חייה.
בשנת 1992 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את מדליית החירות הנשיאותית לאות הכרה על עבודתה ההומניטרית, והאקדמיה האמריקאית לקולנוע העניקה לה את פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית (הפרס ניתן לה לאחר מותה).
נישואיה ופטירתה [עריכה]
בתחילת שנות ה-50 התארסה הפבורן לג'יימס הנסון בו התאהבה "ממבט ראשון" לדבריה, אולם לאחר שנקבע מועד חתונה, ואף נתפרה עבורה שמלה, ביטלה הפבורן את החתונה משום שהגיעה למסקנה שלא תוכל להמשיך בקריירה שלה אם תינשא לו (את השמלה נתנה כמתנה לזוג איטלקי עני שעמד להתחתן ולא היה לו כסף לרכוש שמלה).
הפבורן נישאה פעמיים - לשחקן האמריקאי מל פרר ולפסיכיאטר האיטלקי אנדראה דוטי, ונולדו לה שני בנים - אחד מכל בעל - שון מפרר, ולוקה מדוטי.
הפבורן התאהבה בפרר בעת צילומי הסרט סברינה, ונישאה לו ב-25 בספטמבר 1954. הנישואים נמשכו 14 שנים ("יותר מדי" לדבריה של הפבורן). לפרר הייתה מאהבת במשך מרבית שנות הנישואין, ואף להפבורן היה רומן עם השחקן אלברט פיני עמו שיחקה ב"שניים לדרך". לאחר גירושיה, פגשה בעת מסע ליוון את הפסיכיאטר האיטלקי אנדריאה דוטי והתאהבה בו. לאחר נישואיה דוטי בגד בהפבורן מספר רב של פעמים ולבסוף, לאחר 13 שנות נישואין, כשהייתה הפבורן סבורה שבנה לוקה יוכל להתמודד עם הגירושין, התגרשה מדוטי.
הפבורן הייתה ידועה ברזונה, ורבים סבורים כיום שהייתה אנורקסית אולם בנה מכחיש זאת בתוקף וטוען כי נהגה לאכול הרבה אולם הקפידה על פעילות ספורטיבית רבה וריקוד בלט. הפבורן הקפידה על חיים צנועים, והבתים בהם התגוררה היו בתים קטנים, אך בעלי גנים נרחבים בשל אהבת הגינון שלה, כמו כן היא סירבה לטוס במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה.
לאחר גירושיה פגשה את השחקן ההולנדי רוברט וולדרס עמו ניהלה מערכת יחסים ארוכה אך לא נישאה לו. הפבורן ווולדרס חיו יחד שמונה שנים מבלי להינשא. כאשר נשאלה הפבורן על כך, על ידי המראיינת ברברה וולטרס ענתה הפבורן שהיא ווולדרס נשואים - אולם לא באופן רשמי.
בשנת 1992 חלתה הפבורן בסרטן התוספתן, ונותחה בבית חולים בלוס אנג'לס. אולם הסרטן פשט בגופה. הפבורן סירבה לעבור טיפולי כימותרפיה ונפטרה ב-20 בינואר 1993 בטולוכנז שבווד בשווייץ בגיל 63.
סרטים [עריכה]
|
אנשים משייכים אותי לתקופה בה הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות בסרטים והמוזיקה הייתה תמיד נעימה. אני אוהבת שאנשים כותבים לי ואומרים "היה לי מצב רוח רע ואז נכנסתי לקולנוע, ראיתי סרט שלך וזה עשה את כל ההבדל". |
||
| – אודרי הפבורן | ||
- הולנדית בשבעה שיעורים (Dutch in Seven Lessons) (1948) (סרט דוקומנטרי)
- תינוק מונטה קרלו (Monte Carlo Baby) (1951)
- צחוק בגן העדן (1951) (Laughter in Paradise)
- דגן פרא (1951) (One Wild Oat)
- אספסוף גבעת האזוביון (1951) (The Lavender Hill Mob)
- סיפורי האישה הצעירה (1951) (Young Wives' Tale)
- האנשים הסודיים (1952) (The Secret People)
- נלך למונטה קרלו (We Will Go to Monte Carlo)(1952) (גרסה צרפתית ל-Monte Carlo Baby)
- חופשה ברומא (Roman Holiday) (1953)
- סברינה (1954)
- מלחמה ושלום (1956)
- פנים מצחיקות (Funny Face) (1957)
- אהבה אחרי הצהריים (Love in the Afternoon ) (1957)
- אחוזות ירוקות (1959) )(Green Mansions)
- סיפורה של נזירה (1959) (The Nun's Story)
- הגזע המוחרם (מוכר לעתים כ"הבלתי נסלח") (1960) (The Unforgiven)
- ארוחת בוקר בטיפני (1961) (Breakfast at Tiffany's)
- שעת הילדים (1961) (The Children's Hour)
- חידון בחרוזים (1963) (Charade)
- נוצצים בפריז (1964) (Paris, When It Sizzles)
- גבירתי הנאוה (1964) (My Fair Lady)
- כיצד לגנוב מיליון (1966) (How to Steal a Million)
- שניים לדרך (1967) (Two for the Road)
- בודדה באפלה (1967) (Wait Until Dark)
- רובין ומריאן (1976) (Robin and Marian)
- קו הדם (1979) (Bloodline)
- הם צחקו על כולם (1981) (They All Laughed)
- לנצח (1989)
תוכניות טלוויזיה [עריכה]
הפבורן השתתפה בסרט הטלוויזיה בהפקת סי בי אס "יום גשום בצומת גן העדן" (Rainy Day at Paradise Junction) קודם לפרסומה בסרט "חופשה ברומא". בשנת 1993 השתתפה הפבורן בסדרת הטלוויזיה "גני העולם" (Gardens of the World with Audrey Hepburn) בת תשעת הפרקים בהפקת רשת פי בי אס.
פרסים [עריכה]
בשנת 1953 זכתה הפבורן בפרס אוסקר עבור השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט חופשה ברומא. הפבורן הייתה מועמדת ארבע פעמים נוספות לפרס השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידיה בסרטים: סברינה (בשנת 1954), סיפורה של נזירה (בשנת 1959), ארוחת בוקר בטיפני (בשנת 1961) והמתן עד החשיכה (בשנת 1967).
הפסדה בשנת 1964 לג'ולי אנדרוס הייתה תוצאה של בחירתה לסרט גבירתי הנאווה במקום אנדרוס שהופיעה בתפקיד בברודוויי.
הפבורן היא אחת מתשעה השחקנים והשחקניות היחידים שזכו הן בפרס אמי, הן בפרס גראמי, הן בפרס טוני והן בפרס אוסקר.
לאחר מותה, בשנת 1993 קיבלה את פרס ג'ין הרשולט להומניטריות.
הפבורן זכתה בשנת 1954 בפרס טוני עבור השחקנית הטובה ביותר בשל תפקידה במחזה אונדין, וכן פרס עבור הישגים מיוחדים בשנת 1968. הפבורן זכתה בפרס גרמי עבור אלבום סיפורי הילדים שיצא לאור לאחר מותה בשנת 1993. הפבורן זכתה בפרס אמי עבור הישגים מיוחדים - עבור סדרתה "גני העולם", לאחר מותה בשנת 1993.
סרט ביוגרפי ואזכורים תרבותיים [עריכה]
בשנת 2000 הופק סרט ביוגרפי על חייה בשם "סיפורה של אודרי הפבורן" (The Audrey Hepburn Story) בהשתתפות השחקנית ג'ניפר לאב יואיט אשר הייתה שותפה בהפקת הסרט. הסרט זכה לביקורות שליליות בשל טעויות היסטוריות רבות וכן בשל משחקה של יואיט.
שחקניות רבות ניסו במהלך השנים להידמות לאודרי הפבורן בתצלומיהן ובמשחקן, ובהם השחקניות נטלי פורטמן, קירה נייטלי, אודרי טוטו ואמי רוסום.
דמות הנסיכה אורורה בסרט היפהפייה הנרדמת של אולפני וולט דיסני מבוססת על דמותה של אודרי הפבורן, מאחר שהמאייר העריץ אותה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אודרי הפבורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- קרן אודרי הפבורן - אתר האינטרנט הרשמי של הקרן
- אודרי הפבורן - עבודתה ההומניטרית - אתר המוקדש לפעילות זו בחייה
- רונית מטלון, אודרי, "בננות Blogs", 13 ביולי 2009
- סוזי מנקס, מטמון הבגדים של אודרי הפבורן, באתר עכבר העיר, 9 בדצמבר 2009; במקור, מתוך הניו יורק טיימס
- השמלה השחורה והקטנה -זה כל הקסם - על אודרי הפבורן כאייקון אופנה, באתר ביה"ס לאיפור "ירין שחף", 10 בפברואר 2013
| פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר | ||
|---|---|---|
| 1952-1960 |
ויוויאן לי (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1952) • אודרי הפבורן (בריטית)/לסלי קארון (זרה) (1953) • איבון מיטשל (בריטית)/קורנל בורקס (זרה) (1954) • קייטי ג'ונסון (בריטית)/בטסי בלייר (זרה) (1955) • וירג'יניה מק'קנה (בריטית)/אנה מניאני (זרה) (1956) • הת'ר סירס (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1957) • איירין וורת' (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1958) • אודרי הפבורן (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1959) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1960) |
|
| 1961-1980 |
דורה בריאן (בריטית)/סופיה לורן (זרה) (1961) • לסלי קארון (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1962) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1963) • אודרי הפבורן (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1964) • ג'ולי כריסטי (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1965) • אליזבת טיילור (בריטית)/ז'אן מורו (זרה) (1966) • אדית אוונס (בריטית)/אנוק איימה (זרה) (1967) • קתרין הפבורן (1968) • מגי סמית' (1969) • קתרין רוס (1970) • גלנדה ג'קסון (1971) • לייזה מינלי (1972) • סטפני הודראן (1973) • ג'ואן וודוורד (1974) • אלן בורסטין (1975) • לואיז פלטשר (1976) • דיאן קיטון (1977) • ג'יין פונדה (1978) • ג'יין פונדה (1979) • ג'ודי דייוויס (1980) |
|
| 1981-2000 |
מריל סטריפ (1981) • קתרין הפבורן (1982) • ג'ולי וולטרס (1983) • מגי סמית' (1984) • פגי אשקרופט (1985) • מגי סמית' (1986) • אן בנקרופט (1987) • מגי סמית' (1988) • פולין קולינס (1989) • ג'סיקה טנדי (1990) • ג'ודי פוסטר (1991) • אמה תומפסון (1992) • הולי האנטר (1993) • סוזן סרנדון (1994) • אמה תומפסון (1995) • ברנדה בלתין (1996) • ג'ודי דנץ' (1997) • קייט בלאנשט (1998) • אנט בנינג (1999) • ג'וליה רוברטס (2000) |
|
| 2001-היום |
ג'ודי דנץ' (2001) • ניקול קידמן (2002) • סקרלט ג'והנסון (2003) • אימלדה סטאונטון (2004) • ריס וית'רספון (2005) הלן מירן (2006) • מריון קוטיאר (2007) • קייט וינסלט (2008) • קארי מאליגן (2009) • נטלי פורטמן (2010) • מריל סטריפ (2011) • עמנואל ריבה (2012) |
|
- שחקני קולנוע וטלוויזיה בריטים
- אודרי הפבורן
- זוכי פרס גראמי
- מעוטרי מדליית החירות הנשיאותית
- זוכי פרס טוני
- זוכי פרס באפט"א: אישים
- זוכי אוסקר: השחקנית הטובה
- זוכי אוסקר: פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית
- זוכי אמי - אישים
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - מפעל חיים
- זוכי פרס גלובוס הזהב - שחקנים
- זוכי פרס גלובוס הזהב - מפעל חיים
