קו מייסון-דיקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קו מייסון-דיקסון

קו מייסון-דיקסון (The Mason-Dixon line) הוא קו שסומן ונמדד על ידי שני המודדים והמדענים המפורסמים צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון (המדידות הסתיימו באוקטובר 1767) ומפריד בין המדינות פנסילבניה, דלאוור, מרילנד ווירג'יניה המערבית (ראו מפה). הקו בעצם מסמן את הגבול התרבותי בין צפון-מזרח ארצות הברית לדרומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכסוך אדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1632 העניק מלך אנגליה צ'ארלס הראשון ללורד בולטימור הראשון, ג'ורג' קלברט, את המושבה של מרילנד. חמישים שנה מאוחר יותר העניק צ'ארלס השני את האדמות שמצפון לויליאם פן (שהפכו יותר מאוחר לפנסילבניה). לאחר שנה העניק צ'ארלס השני לפן גם את חציו המזרחי של חצי האי דלמרווה (שנמצא דרומית מזרחית מפנסילבניה והיום נמצאות בו שטחיהן של מדינת דלאוור, מרילנד ווירג'יניה). כתוצאה מכך (בגלל שהענקת האדמות לשתי המשפחות חפפה) נוצר מצב של בלבול גדול בעניין מיקומו של הגבול בין שתי המושבות.

משפחת קלברט ופן העבירו את העניין לבית המשפט האנגלי וראש בית המשפט העליון באנגליה החליט שהגבול שבין חלקה הדרומי של פנסילבניה לחלקה הצפוני של מרילנד יהיה 15 מייל דרומית לפילדלפיה. לאחר כעשור הסכימו המשפחות על הפשרה ויצאו למדוד את הגבול. מדידת הגבול הייתה משימה קשה מאוד והיה צורך בגיוס מודדים מקצועים מאנגליה.

המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון הגיעו לפילדלפיה בנובמבר 1763. מייסון היה אסטרונום שעבד במצפה המלכותי בגריניץ' ודיקסון היה מודד מפורסם. השניים כבר עבדו יחד לפני המשימה שלהם במושבות.

לאחר הגעתם לפילדלפיה, משימתם הראשונה הייתה לקבוע את מיקומה המדויק לחלוטין של פילדלפיה. משם, החלו למדוד את הקו שנע מצפון לדרום שחילק את חצי האי דלמרווה לשטחים של פן וקלברט. רק לאחר שהשלימו משימה זאת המשיכו השנים לסמן את הקו שנע ממזרח למערב שבין פנסילבניה למרילנד.

הם קבעו במדויק את הנקודה שנמצאת 15 מייל דרומה לפילדלפיה ובגלל שהתחלת הקו הייתה מערבה מפילדלפיה, הם החלו את מדידותיהם ממזרח להתחלת הקו שלהם. המודדים הציבו אבן אמת מידה במקום ממנו החלו את המדידה.

המסע והמדידה במערב היו קשים ואיטיים. המודדים התמודדו מול סכנות רבות, בעיקר מכיוון האינדיאנים הילידים שהתגוררו באזור. לצמד היו מדריכים אינדיאנים אך כשהגיעו המודדים 36 ק"מ מזרחה מנקודת הסיום שלהם אמרו להם המדריכים לא להמשיך מחשש לתושבים העוינים באזור וכך מנעו מהמדידות מלהשלים את המטרה הסופית שלהן. ב-9 באוקטובר 1767, כמעט 4 שנים לאחר שהתחילו את המדידות, קו מייסון-דיקסון שאורכו 233 מיילים נמדד כולו (כמעט).

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחמישים שנה לאחר המדידות, הגבולות שבין שתי המדינות נכנסו לאור הזרקורים עם פשרת מיזורי (בשנת 1820). הפשרה ביססה גבול בין מדינות העבדות שמדרום למדינות ה"חופשיות" שמצפון (למרות שדלוור הייתה מדינת עבדות - שאומנם נשארה ביוניון). אותו גבול שנקבע בפשרה קיבל גם הוא את השם "קו מייסון-דיקסון" בגלל שההתחלה שלו במזרח לאורך הקו המקורי והמשיכה דרומה עד לנהר אוהיו ולאורכו עד לשפכו של הנהר לנהר המיסיסיפי.

הקו היה סימבולי מאוד בראשם של אנשי המדינות הצעירות שנאבקו בעבדות ובזכותה. שמם של שני המודדים יהיה לנצח מקושר למאבק הזה ולהפרדה הרגשית, כלכלית וערכית שבין מדינות צפון ארצות הברית לאלה שמדרומה.

יש הטוענים כי כינוייה של דרום ארצות הברית: "דיקסי" (Dixie) או ארץ דיקסי (Dixie Land) נובע משמו של ג'רמייה דיקסון ומכאן גם שמם של הנעימה והשיר "דיקסי".

קו מייסון-דיקסון בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר האמריקאי תומאס פינצ'ון כתב רומן היסטורי בשם Mason & Dixon ‏(1997) על אודות מסע המדידה של שני החוקרים.

מארק נופלר, סולן להקת הדייר סטרייטס בעבר, כתב שיר בשם "הפלגה לפילדלפיה" בו הוא מדבר על המודדים של קו מייסון - דיקסון.