ויליאם פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם פן

ויליאם פן (William Penn)‏ (14 באוקטובר 1644 - 30 ביולי 1718) הוא קווייקר, מייסדה של המושבה האמריקנית פנסילבניה (כיום מדינת פנסילבניה, ארצות הברית. משמעות שם המושבה בלטינית: "יערו של פן"). פן נחשב לאבי האומה האמריקנית וממייסדיה, והיה ממקימי הבירה הראשונה של ארצות הברית, פילדלפיה. הוא המדינאי הראשון ביבשת אמריקה שכונן קשרים עם רוסיה, עוד כשהייתה האימפריה הרוסית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן נולד ב-14 באוקטובר 1644 בלונדון לאימו ההולנדית, ליידי מרגרט ג'ספר פן, ולאביו סר ויליאם פן (האב) שהיה אדמירל אנגלי ומקורב לבית המלוכה. פן הבן למד ב"כרייס צ'רץ'" באוקספורד אך שנא את המקום, מרד במערכת החוקים הנוקשים של בית הספר וחבר לתנועות אנטי-לוחמניות שם. הנהלת בית הספר סבלה זמן מה את התנהגותו (בעיקר בגלל מעמדו הרם של אביו) אך לבסוף סולק מהמקום ואביו שלח אותו ללמוד בבית ספר פרטי בפריז שם שהה כשנתיים.

כשחזר מפריז החל ללמוד בבית ספר למשפטים בלונדון שנקרא Lincoln's Inn. בתקופת לימודיו ב-1665 פרצה בלונדון מגפה שהבריחה מהעיר את המעמדות העליונים‏[1]. פן, שנשאר בעיר, התרשם מאוד מנכונותם של הקוויקרים לסעוד את החולים ולאסוף את המתים על אף שהמחלה פגעה ברבים מהם. פן גם הזדעזע מיחס השלטונות כלפי הקוויקרים למרות המסירות שלהם בטיפול בנפגעי המגפה. יחס זה נבע מ"חוק הקוויקרים" שהתקבל על ידי הפרלמנט ב-1662 ונועד להצר את רגלי הקוויקרים בכל הנוגע להתקהלות ואספות.

ב-1666 נשלח על ידי אביו לפקח על אחוזת המשפחה לייד קורק שבאירלנד[2]. ב-1667, בעודו שוהה באירלנד, הוזמן לאסיפת עם עם המטיף הקווייקרי תומאס לו שפעל באותה תקופה באירלנד. באותה פגישה התרשם פן עמוקות והחליט לקבל עליו את דרכיהם ותורתם של הקווייקרים וזמן קצר לאחר מכן נעצר בכלא של קורק. לאחר שיחררו החל לפרסם ספרים ומאמרים על דת הקווייקרים וב-1668 נאסר שוב במצודת לונדון.

ב-1669, לאחר 8 חודשים, שוחרר מהכלא בהשתדלותו של ג'יימס השני, מלך אנגליה הוא דוכס יורק ואביו שלח אותו שוב לאירלנד. כשחזר ללונדון ב-1670 שב לנאום בפני קהל את דעותיו ושוב נאסר והועמד למשפט נוסף, בו פסקו המושבעים שאינו אשם‏[3][4]. אף על זיכויים של פן ומיד הושת עליהם קנס והם נאסרו עד לתשלום הקנס. אביו של פן, שהיה מאוד חולה, שילם את הקנס ושיחרר את השניים וזמן קצר לאחר מכן, בהיותו על ערש דווי, סלח האב לבן על הדרך שבחר והוריש לו את כל כספו.

החל משנת 1672 התחזקה הסובלנות כלפי הקווייקרים באירופה ופן פעל רבות לשכנע מאמינים על ידי נאומים והטפות וכן עסק בכתיבת מאמרים וספרים. בנוסף נשא לאישה את גוליאמה מריה ספרינגט (Gulielmas Marias Posthumas Springetts שהייתה גם היא קווייקרית).

ב-1680 הורע שוב היחס לקווייקרים ואז גמלה בליבו של פן ההחלטה להקים מושבת קווייקרים בעולם החדש. פן ניצל חוב שהמלך חב לאביו עבור הלוואה שלא הוחזרה‏[5] על מנת לבקש חבל ארץ מצפון למרילנד[6]. ב-28 בפברואר 1681 העניק המלך צ'ארלס השני את שטר הזיכיון לפן. פן רצה לקרוא למקום "סילבניה" (sylvania הלקוחה מהמילה הלטינית "סילבה" שפירושה יער) והמלך קיבל את השם אך התעקש להוסיף בתחילה את השם "פן" לזכר ידידו האדמירל (אביו של פן) וכך נולד שם המקום "פנסילבניה".

מרגע שאושרה בעלותו של פן על השטחים בעולם החדש הוא החל להשקיע בהכנות לנסיעה. פן שלח אלפי מכתבי הזמנה לקווייקרים, טיפל באספקטים משפטיים מול האינדיאנים המקומיים, רכש ציוד וחומרים וקנה ספינות. פן ועוד כ-100 קוויקרים הקבוצת הראשונה שנסעה מערבה על גבי הספינה "וולקאם" (Welcome) שרכש‏[7][8]. הספינה יצאה בסתיו 1682 מן העיר "דיל" שבאנגליה ועגנה בנמל ניו קאסל שעל שפת נהר הדלאוור[9]. בעקבות ה"וולקאם" הגיעו למקום עוד כ-2000 קווייקרים על גבי 23 ספינות.

זמן קצר לאחר נחיתתם בחר פן נקודת המפגש של נהרות הדאלוור והסקולקיל להקים בה עיר חדשה בשם פילדלפיה. שמה של העיר שילב את המילים הלטיניות "פילוס" (אהבה) ו"אדלפוס" (אח) ובא לסמל את רוח הקווייקרים שדיברה על "אהבת אחים".

ב-1684 חזר פן ללונדון ולאור מעמדו הרם הפך לגורם משפיע בחצר המלוכה והביא ליעלאת הסובלנות בממלכה ואף הצליח להביא לשחרור קווייקרים רבים מהכלא. אולם ב-1689 עם עליית ויליאם השלישי לשלטון השתנה יחס אנגליה לפן ולמושבתו‏[10] והוא הודח מתפקידו כמושל פנסילבניה ואף נאלץ להסתתר למשך מספר שנים עד שבוטלו ההאשמות נגדו. בשנה שיצא ממקום מחבואו נפטרה אשתו (בגיל 51) וב-1695 נשא פן לאישה את חנה מרגרט קאלאוהיל (Hannah Margaret Callowhill) מבריסטול כשהוא בן 52 והיא בת 25.

לאחר שקיבל בחזרה את תפקיד המושל חזר פן ב-1699 לפנסילבניה ומצא מושבה מסוכסכת ורחוקה מאוד מהרעיונות הקווייקרים המקוריים שהיו הבסיס להקמתה. פן התחיל לפעול למען המושבה אך זמן קצר אחרי הגיעו שוב קרא המלך האנגלי ליטול לידיו את ניהול המושבה ופן ומשפחתו חזרו לאנגליה על מנת לפעול כנגד כוונה זו.

כל הנסיעות והמשפטים הביאו את פן לפשיטת רגל ואף לישיבה בכלא עקב חוב לא משולם. נדמה שצערו הגדול ביותר היה כפיות הטובה של מתיישבי פנסילבניה שלא באו לעזרתו‏[11].

ב-1712, בעודו במשא ומתן על מכירת המושבה, נפגע פן משבץ מוחי שגרם לו לשיתוק, איבוד כושר הדיבור ואיבוד הזיכרון. הוא המשיך לחיות מספר שנים ובקיץ 1718 הלך לעולמו ברסקומב, ברקשייר, אנגליה, והוא בן 73. הוא נקבר בכפר ג'ורדן במחוז בקינגהמשייר. ליידו קבורות שתי נשותיו ומספר מילדיו.

פן התברך בילדים רבים (7 מאשתו הראשונה ו-8 מאשתו השנייה). חלקם נפטרו בגיל צעיר וחלקם גידלו משפחות ענפות. לאחר מותו הוצב פסלו במרכז פילדפיה ושמו הונצח על מספר מבני ציבור.

דעותיו ופרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו של פן משקפים, מצד אחד, את אמונתו הקוויקרית, ומצד שני, את התנגדותו למלוכה באנגליה ולחוקים שפירסמה כנגד הקוויקרים כמו "חוק הקוויקרים" (1662) וחוק "אסיפות הפולחן" (1664).

בין כתביו ניתן למנות את:

  • 1668 - "יסודות החול נתערערו" (The sandy foundation shaken) שהביא למאסרו. הספר עירער על יסודות האמונה הנוצרית.
  • 1668 - "התמימות הגלויה" (Innocency with her open face) שבה ניסה לרכך את טענותיו נגד הכנסייה שהועלו בסיפרו הקודם.
  • 1669 - "אם אין יסורים אין כתר" (No cross, no crown) שנכתב במצודת לונדון והעלה על נס את הצורך לסבול כדי למלוך.
  • 1693 - "שלום אירופה בהווה ובעתיד" אשר נכתב בזמן שהותו של פן במקום מחבוא באנגליה. הספר מציע הקמת ארגון בינלאומי ליישוב סכסוכים‏[12]

רעיונותיו של פן על הדמוקרטיה והשוויון באו לידי ביטוי לאחר שנים רבות בחוקת ארצות הברית כמו גם באמנת האו"ם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגון לארסן, לוחמי חירות, הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 11-24

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במגפה זו ניספו כ-70,000 מתושבי לונדון
  2. ^ בתקופת שהותו באירלנד גוייס פן לצבא תחת פיקודו של הרוזן לבית אראן ואף השתתף בדיכוי מרד של חיל מצב מקומי. על פעילותו זו צוין לשבח
  3. ^ יחד איתו עמד למשפט גם מנהיג הקוויקרים ויליאם מיד
  4. ^ החלטת הזיכוי של המושבעים הייתה לצנינים בעיני השופט לכן נשלחו 3 פעמים לשנות את החלטתם אך הם לא עשו זאת ולכן עם סיום המשפט נקנסו ונשלחו למאסר עד תשלום הקנס
  5. ^ החוב היה על סך של כ-16,000 ליש"ט - שווה ערך לכ-2,000,000 ליש"ט כיום
  6. ^ האיזור המבוקש הועבר ב-1664 מההולנדים לאנגלים והיה נתון לסכסוך משפטי שעיכב את ההתיישבות בו
  7. ^ הנרטיב הקווייקרי מתייחס לספינה זו כמו שהאמריקאים הראשונים מתייחסים למייפלאואר
  8. ^ פן השאיר מאחוריו את אישתו ושלושת ילדיו
  9. ^ 30 מתוך 100 הנושאים מתו בים בגלל מחלת האבעבועות
  10. ^ הרקע לשינוי ההתייחסות היה קשור להתפשטות הצרפתים באמריקה ולצורך של ויליאם השלישי בבן ברית לוחמני וזאת בניגוד לגישה הפציפיסטית של פן
  11. ^ תחושת כפיות תודה זו הביאה אותו לנסות למכור את המושבה לאנגלים
  12. ^ שנים רבות אחר כך ייושמו רעיונות אלו בארגון האומות המאוחדות