קתדרלת ליסבון
 | |
| חזית הקתדרלה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קתדרלה |
| כתובת |
Sé  |
| מיקום | ליסבון |
| מדינה |
 פורטוגל |
| זרם | נצרות קתולית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1150 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1150 |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות רומנסקית, אדריכלות גותית, אדריכלות הבארוק |
| קואורדינטות | 38°42′35″N 9°07′59″W / 38.70985°N 9.1329833333333°W |
|
www | |
|
(למפת ליסבון רגילה)   קתדרלת ליסבון | |
  | |
קתדרלת מריה הקדושה היא קתדרלה רומית-קתולית הממוקמת בליסבון, בירת פורטוגל. הקתדרלה היא הקתדרלה העתיקה בעיר והיא מושבה של הפטריארכיה של ליסבון. מאז תחילת בנייתה בשנת 1147, הקתדרלה שונתה מספר פעמים ושרדה הרבה רעידות אדמה. כיום מערבבת הקתדרלה סגנונות אדריכליים שונים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליסבון הייתה מושבה של פטריארכיית ליסבון מאז המאה ה-4. לאחר תקופת שלטונם של הוויזיגותים בליסבון, העיר נכבשה על ידי המורים ונשארה תחת שליטה ערבית מהמאה ה-8 ועד המאה ה-12, אף שאזרחים נוצרים הורשו לחיות בליסבון ובסביבותיה. בשנת 1147 העיר נכבשה על ידי צבא שהורכב מחיילים פורטוגזיים בראשות אפונסו הראשון, מלך פורטוגל וצלבנים מצפון אירופה אשר לקחו חלק במסע הצלב השני. לאחר הכיבוש הוכתר צלבן אנגלי כבישוף של העיר, והקתדרלה נבנתה במקום בו עמד המסגד של ליסבון.
המבנה הראשון של הקתדרלה נבנה בין שנת 1147 לעשורים הראשונים של המאה ה-13 בסגנון רומנסקי. באותו זמן שרידיו של וינסנט הקדוש מסרגוסה, הקדוש הפטרון של ליסבון, הובאו לקתדרלה מדרום פורטוגל. בסוף המאה ה-13 המלך דיניש מפורטוגל הוסיף לקתדרלה קלויסטר גותי, ויורשו אפונסו הרביעי הסב את הקפלה הראשית לפנתאון מלכותי בסגנון גותי כדי שישמש אותו ואת משפחתו. ב-1498 הקימה המלכה לאונור מוויזאו את אחוות המתפללים לגברתנו הרחומה של ליסבון. האחווה הפכה למוסד צדקה קתולי אשר התפשט בערים נוספות ומילא תפקיד חשוב בפורטוגל ובמושבותיה.
רעידות אדמה היוו מאז ומתמיד בעיה לליסבון ולקתדרלה בפרט. במאה ה-14 וה-16 מספר פעמים, אך רעידת האדמה הקשה ביותר הייתה הרעידה של 1755, שבה נהרסה כליל הקפלה הראשית שהוסבה לפנתאון. הקליוסטרים וקפלות נוספות נחרבו גם הן בעקבות רעידת האדמה והשריפה שאחריה. הקתדרלה נבנתה מחדש באופן חלקי בתחילת המאה ה-20, והוענק לה המראה הנוכחי שלה כיום. בשנים האחרונות החצר המרכזית של הקלויסטר כבר נחפרה והיא מראה סימנים של התקופות הרומיות, הערביות וימי הביניים.
אמנות וארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קתדרלת ליסבון מכילה שלוש ספינות משניות, טרנספט וקפלה ראשית המוקפת על ידי אמבולטוריום. הכנסייה מחוברת לקלויסטר בצדה המזרחי. החזית הראשית של הקתדרלה מזכירה בצורתה מבצר, עם שני מגדלים המתנשאים מעל הכניסה וצריחים המתנשאים מעל הקירות. המראה המאיים של הקתדרלה, הניכר גם בקתדרלות פורטוגזיות אחרות מאותה תקופה, הוא שריד מתקופת הרקונקיסטה של חצי האי האיברי, כאשר הקתדרלה יכלה לשמש בסיס להתקפה על האויב בעת המצור על ליסבון.
סגנון רומנסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז המבנה הראשון משנת 1147 ועד היום, הקתדרלה שימרה את החזית המערבית עם חלון הרוזטה, את השער הראשי, את השער הצפוני הצדדי ואת תוך האולם. לשערים יש כותרות עמוד מעניינות ומפוסלות עם אלמנטים רומנסקיים. תוך האולם מכוסה בקמרונות חבית ובטריפוריום. כניסת האור למבנה נעשית באמצעות חלון הרוזטה של החזית המערבית והטרנספט, החלונות הצרים של מעבריו הצדדיים של האולם, וכן החלונות של מגדל התאורה של המסדרון. תוכניתה של הקתדרלה של ליסבון מזכירה את תוכניתה של הקתדרלה העתיקה של קוימברה, המתוארכת לאותה תקופה. באחת הקפלות של האמבולטורים יש שער ברזל מעניין בסגנון רומנסקי.
סגנון גותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-13 המלך דיניש מפורטוגל הורה על בנייתו של קלויסטר גותי, שניזוק ברעידת האדמה של 1755. בתחילת המאה ה-14 סוחר עשיר ושמו ברתולומיאו ז'וּאָנֶשׁ בנה ליד הכניסה לקתדרלה קפלת קבורה לעצמו. קברו וגופתו של ברתולומיאו ז'ואנש נמצאים כיום בתוך הכנסייה. זמן קצר לאחר מכן, המלך אפונסו הרביעי החליף את האפסיס הרומנסקי בקפלה גותית מוקפת באמבולטוריום עם קפלות קורנות. המלך אפונסו הרביעי ומשפחתו נקברו בתוך הקפלה, אך הקפלה, וקברו בפנים, נחרבה ברעידה של 1755. האמבולטוריום עצמו שרד והוא נחשב כיום למוצג חשוב של הסגנון הגותי-פורטוגזי. האמבולטוריום מורכב ממעבר מעגלי שאינו מחובר לקפלה הראשית, עם סדרה של קפלות קורנות. הקומה השנייה של האמבולטוריום מכוסה בקמרון צלעות ועוטרה בשפע חלונות שמכניסים לפנים הקתדרלה שפע של אור.
האמבולטוריום כולל שלושה קברים בולטים בסגנון גותי מסוף המאה ה-13. הקבר הראשון שייך לאביר לופו פרננדש פשקו, איש אצולה שעבד בשירותו של המלך אפונסו הרביעי. הקבר השני שייך לאשתו של האציל, מריה דה וִילָלוֹבּוּשׁ. הקבר השלישי שייך לנסיכה בלתי מזוהה. כל הקברים מעוטרים בסמלה של פורטוגל.
בסוף המאה ה-15 האמינו שלוחות סנט וינסנט המפורסמים נמצאים בקפלת סנט וינסנט באמבולטוריום. הלוחות נמצאים כיום כמוזיאון הלאומי לאמנות עתיקה בליסבון.
הזמן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה ה-17 נבנו לכנסייה כלי קודש בסגנון הבארוק, ולאחר 1755 הקפלה הראשית נבנתה מחדש בסגנונות הנאו-קלאסי והרוקוקו (כולל הקברים של אפונסו הרביעי ומשפחתו). מָשָׁדוּ דה קָשְׁטְרוּ, הפסל הכי ידוע בפורטוגל, הוא זה שיצר את העריסה המפוארת בקפלה הגותית של ברתולומיאו ז'ואנש. בתחילת המאה ה-20 הרבה קישוטים נאו-קלאסיים בחלק החיצוני והפנימי של הקתדרלה הורדו כדי להעניק לקתדרלה חזות ימי-ביניימית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת ליסבון
