רוברט בילוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט בילוט
Robert Bilott
לידה 2 באוגוסט 1965 (בן 58)
אולבני, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה New College of Florida עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק Taft Stettinius & Hollister עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הקיום הנכון (2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט בילוטאנגלית: Robert Bilott; נולד ב-2 באוגוסט 1965) הוא עורך דין ופעיל איכות הסביבה אמריקאי.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילוט ניהל מאבק ממושך נגד ענקית התעשייה הכימית חברת דופונט.[1] במהלכו הגיש תביעות ייצוגיות נגד החברה והשיג לאלפי התובעים שיוצגו על ידו מאות מיליוני דולרים. תיאור מפורט של מאבקו בן עשרים השנים מופיע בסרט "פרשת המים" שהופק בשנת 2019. הסרט התבסס במידה רבה על ספרו של בילוט, "Exposure: poisoned water, corporate greed, and one lawyer's twenty-year battle against DuPont",[2] שבו תיאר את הפרשה ועל כתבות תחקיר ב"ניו יורק טיימס" ופרסומים אחרים.

בילוט ממשיך במאבקיו ונכון למרץ 2020 הוא מנהל תובענה ייצוגית נוספת נגד עשר ענקיות התעשייה הכימית, כולל Dupont ו-3M. בילוט ביקש להבטיח כי בעתיד יתקיים תהליך מקצועי ובלתי תלוי אשר ינטר את מי השתייה.[3]

כחלק ממאבקו בילוט גם מצטרף לחוקרים רבים המתארים את שיתוף הפעולה בין הרגולטורים של EPA לבין בכירי התעשיות הכימיות האמורים להיות מפוקחים על ידי ה-EPA. בילוט הוקיע את הסדר "הדלת המסתובבת (אנ')" בין המפקחים לאלו האמורים להיות מפוקחים על ידם. בילוט גם מרצה (בהתנדבות) על הסכנות שהדלת המסתובבת גורמת לכלל האוכלוסייה.[4] לדוגמה, כאשר דונלד טראמפ החליף את הנשיא אובמה והרגולטורים קיבלו חופש שלא להכביד על התעשיות, חזרו בכירי התעשייה הכימית למשרות של רגולטורים.[5]

הוכחה לכוח העצום של התעשייה ושתדלניה אפשר לראות בעובדה שאף על פי שבילוט חשף שמנהלי דופונט הצהירו הצהרות שקר, איש מהם לא הועמד לדין פלילי. רגולטורים גם דיווחו כי מנהליהם אסרו עליהם להוקיע את ענקי התעשייה.[6]

למסמכים שנחשפו במהלך המשפט בו בילוט תבע את דופונט חשיבות גדולה. החוקרים שפירא וזינגלאס עברו על מאות מהמסמכים שדופונט נאלצה למסור במהלך המשפט. במחקר מפורט הם מסיקים כי למניעת זיהום יש להגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין משילות תאגידית, רגולציה השומרת על איכות הסביבה, כללי התדיינות משפטית וחשיפת מידע על זיהום סביבתי.[7]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט בילוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rich, Nathaniel (2016-01-06). "The Lawyer Who Became DuPont's Worst Nightmare". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-17.
  2. ^ Exposure: poisoned water, corporate greed, and one lawyer's twenty-year battle against DuPont
  3. ^ Diana A. Silva, Third Circuit Allows Medical Monitoring Claims to Proceed for Groundwater Contamination at Willow Grove and Warminster Naval Facilities, www.mankogold.com (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  4. ^ מאמרו של גיא רולניק ב- Markerweek מתאריך 8.5.20 בעמוד 5.
  5. ^ Lindsey Dillon, Christopher Sellers, Vivian Underhill, Nicholas Shapiro, The Environmental Protection Agency in the Early Trump Administration: Prelude to Regulatory Capture, American Journal of Public Health 108, 2018-4, עמ' S89–S94 doi: 10.2105/AJPH.2018.304360
  6. ^ Sharon Lerner, Top U.S. Toxicologist Was Barred From Saying PFAS Cause Disease in Humans. She’s Saying It Now., The Intercept, ‏2019-10-24 (באנגלית)
  7. ^ "Is Pollution Value-Maximizing? The DuPont Case." Roy Shapira and Luigi Zingales, בעמוד 37