רשיד א-דין סנאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשיד א-דין סנאן
سنان شيخ الجبل
לידה 1130
בצרה, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1193 (בגיל 63 בערך)
מסייף, סוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה سِنان بن سَلمان بن مُحمد البَصري עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הסלג'וקית, המדינה האיסמאעילית-ניזארית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Al-Kahf Castle עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית ניזארים, אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רשיד א-דין סנאןערבית: رشيد الدين سنان, היה ידוע גם בכינוי "השיח' של ההרים" (בערבית: شيخ الجبل); 1132 - 1193) היה איש דת אסלאמי, ומנהיג הפלג הסורי של זרם האסמאעילים הנִזארים, ואחד מגדולי הפוליטיקאים בהיסטוריה של האסלאם[1].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשיד א-דין סנאן, נולד בשנת 1132 בבצרה שבדרום עיראק, למשפחה מבוססת ובעלת שם. על פי האוטוביוגרפיה שלו, אשר רק פיסות ממנה שרדו, הגיע רשיד בעודו נער למרכז של החשישיון שבאלמות בפעם הראשונה לאחר ויכוח סוער עם אחיו, שם הוא עבר הכשרה מסורתית על פי דרכי המסדר. בשנת 1162, מנהיג המסדר דאז שלח את רשיד לסוריה, שם הוא הכריז על תחילתו של עידן אסלאמי חדש[2].

רשיד נהנה מעצמאות מהותית מהמרכז שבאלמות, וכמה כתבי יד אף מייחסים לו מעמד חצי אלוהי[3].

אויבו המושבע, הסולטאן סלאח א-דין, שלט במצרים וסוריה משנת 1174 ועד שנת 1193. סלאח א-דין הצליח פעמיים להינצל מניסיון התנקשות שניסו להוציא אל הפועל אנשיו של רשיד. לאחר ההתחמקות מניסיונות ההתנקשות בו, הצעיד סלאח א-דין את צבאו אל תוך מחוז חלב, שם הוא השמיד את נכסיהם של האסמאעילים הנִזארים[4].

בשנת 1176, הוביל סלאח אד-דין מצור כבד על מסיאף, שהייתה אז מעוזם של אנשיו של אשיד א-דין סנאן, אך לבסוף הוא הסיר את המצור, לאחר שהתרחשו שני אירועים חריגים. על פי אחת העדויות, לילה אחד, השומרים של סלאח א-דין הבחינו באור כלשהו אשר מגיע מהגבעות של מסיאף, ויורד אל עבר המחנה האיובי. סלאח א-דין הקיץ משנתו, והבחין בדמות עוזבת את האוהל שלו. הוא הבחין שהאבוקות שסביב אוהלו כבו, ולצד מיטתו הוא מצא רקיק חם, האופייני לחשישיון, ומעליו היה סכין משוחה ברעל, שהיה נעוץ בה פתק. הפתק הכיל איום מפורש, שבו נאמר שאם המצור לא יוסר, סלאח א-דין יחוסל. לאחר מכן, העיר סלאח א-דין את כל המחנה בזעקות וצעקות, תוך כדי שהוא טוען שרשיד א-דין היה בעצמו אותה דמות שהוא ראה עוזבת את האוהל שלו. כתוצאה מהמקרה הזה, הורה סלאח א-דין לשומרים שלו להגיע להסכם עם רשיד א-דין[5]. מתוך הבנה שהוא לא יוכל עוד להתחמק מהמתנקשים של החשישיון, הוא ביקש לחבור אליהם, דבר שהוביל את הצלבנים לצאת נגדו[6].

המעשה הבולט האחרון של רשיד א-דין סנאן התרחש בשנת 1191, שנתיים לפני מותו. באותה שנה, הוא הורה על ההתנקשות במלך קונרד ממונפראטו, התנקשות שהתרחשה בהצלחה רבה. עד היום לא ידוע עם זה התרחש בשיתוף פעולה עם סלאח א-דין, או עם ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה, אך כך או כך, הסברה ההיסטורית המקובלת היא שזה אכן התרחש בשיתוף פעולה צמוד עם אחד מהם[7].

בשנת 1193, כתב רשיד א-דין מכתב לדוכס של אוסטריה, לאופולד ה-5, על פי בקשתו של ריצ'רד הראשון, ובו הוא נטל אחריות על הוצאת הפקודה שהובילה להתנקשות המוצלחת בקונרד ממונפראטו, בקשה שבה ריצ'רד הראשון הואשם על ידי רבים[8].

רשיד א-דין סנאן נפטר בשנת 1193, במבצר המערה שבמסיאף, סוריה. המשיך את דרכו אדם אחר מאלמות, אשר קיבל לידיו את מושכות השלטון וההנהגה של החשישיון[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rashid al-Din Sinan, www.alamut.com
  2. ^ Rashid al-Din Sinan - Oxford Reference (באנגלית)
  3. ^ Daftary, Farhad., The Ismailis : an illustrated history, London: Azimuth Editions in association with the Institute of Ismaili Studies, 2008
  4. ^ Reston, James, Jr., 1941-, Warriors of God : Richard the Lionheart and Saladin in the Third Crusade, 1st ed, New York: Doubleday, 2001
  5. ^ Lewis, Bernard, 1916-, The Assassins : a radical sect in Islam, New York: Basic Books, 2003
  6. ^ Willey, Peter., Eagle's nest : Ismaili castles in Iran and Syria, London: I.B. Tauris, 2005
  7. ^ Hodgson, Marshall G. S., The secret order of assassins : the struggle of the early Nizârî Ismâʻîlîs against the Islamic world, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2005
  8. ^ Jotischky, Andrew, 1965-, Crusading and the crusader states, 1st ed, Harlow, England: Pearson/Longman, 2004
  9. ^ Daftary, Farhad., The Assassin legends : myths of the Ismaʻilis, Papaerback ed, London: Tauris, 1995