חשישיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השטח בו שלטו החשישיון מסומן בלבן, בחלק העליון של המפה

חשישיוןערבית: الحشاشون או الحشاشين או الحشيشية, החשישיים) היה מסדר של ניזארים (אחת הקבוצות של הפלג האסלאמי איסמאעיליה) בעיקר מפרס ומסוריה, שנוסד בשלהי המאה ה-11. המסדר הציב איום צבאי על שלטונה של השושלת הסלג'וקית בשטחי ממלכת פרס, באמצעות השתלטות על מבצרים רבים, בהנהגתו של חסן בן אל-צבאח.

אנשיו נודעו באכזריותם ובמנהגם לחסל את אויביהם הפוליטיים והדתיים (בעיקר מוסלמים). התפרסמו בעולם בעיקר בשל המיתוסים שדבקו בהם.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעות נפוצה היא שמקור השם חשישיון מהמילה חשיש, כלומר מעשני חשיש, ככינוי גנאי שהוצמד לקבוצה על ידי מתנגדיה. השימוש המתועד הראשון בשם היה על ידי הח'ליפה הפאטמי העשירי "אל עמיר", במכתב משנת 1123 הוא כינה את הניזארים הסורים "החשישיה" (حشيشية). הכינוי חשישיה במקורות המוסלמים משמש ככינוי גנאי כללי, ללא קשר לחשיש. כינוי זה נפוץ בקרב היסטוריונים אנטי-איסמעאילים ולאחר מכן באירופה בעקבות חיכוכים צבאיים בין ניזארים וצלבנים, שמתעדיהם אימצו גם הם את הכינוי. הקבוצה נתפסה באירופה של ימי הביניים כקבוצה רדיקלית של מתנקשים המאומנים לחיסול ממוקד של יריביהם. עם הזמן המקור נשכח והמילה Assassin הפכה באירופה לכינוי לרוצח מקצועי. הקישור לחשיש נעשה על ידי אירופאים בימי הביניים. גם האוריינטליסט הצרפתי סילבסטר דה סאסי הפיץ את הטענה כי מקור שמם מהמילה חשיש.

הסופר אמין מעלוף טען, בהסתמך על טקסטים מהתקופה, כי חסן בן אל-צבאח קרא לתלמידיו בכינוי דומה במשמעות של נאמנות לבסיס האמונה.

תולדות החשישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך נפילתה של הממלכה הפאטמית חל פילוג באסמאעיליה. האסמעילים אשר חיו בפרס, תחת שלטון הסלג'וקים, תמכו בניזאר, בנו של הח'ליף הפאטמי אלמסתנצר (10361094). פורשים אלה נודעו בשם ניזארים. קבוצה של ניזארים התבצרו, בהנהגתו של חסן בן אל-צבאח, במבצר ההררי אלמוּת, אשר שוכן מדרום לים הכספי. החשישיון ניהלו ממבצר זה את מדיניותם, אשר לא בחלה בשיטות של רצח וטרור במתנגדיהם הפוליטיים והדתיים, ברחבי העולם האסלאמי כולו. השליחים אשר ביצעו מעשים אלו נקראו בשם "חשישיים".

טעות היסטורית נפוצה היא לשייך את החשישיון אל זרם ה"פידאיון", שמשמעותו "הפודים" (את נפשם בשליחות זו למען אללה), שדגלו בהתאבדות למען אללה ו-72 הבתולות.

חסן אבן-צבאח, מנהיגה של הקבוצה, אימץ את שיטת ההתנקשויות כחובה קדושה במלחמתו נגד הטורקים הסלג'וקים ובעלי-בריתם הח'ליפים הפאטמים המצריים.

הארגון הסודי שהקים התפשט עד מהרה מערבה לעבר סוריה, תחילה לחאלב שם הצליחו להשתלב בצמרת המשטר, אך מעשי הרצח שלהם ומדיניותם, עוררו את התנגדות ההמון. ולאחר מותו של רידואן שליטה של חאלב (סוף 1113), נערך בהם טבח על ידי מתנגדיהם, ובראשם הקאדי של העיר אבו אל-פדל בן אל-ח'שאב. כתוצאה מכך, עבר מרכז הכובד של החשישיון לדמשק, שם על ידי קשרים עם ראשי הממשל, קבלו לנחלה את מבצר הבניאס. אך גם בדמשק הם הצליחו לעורר את איבת ההמון, ובשנת 1129 נערך בהם טבח על ידי מושל העיר בורי. הנותרים נסו לבניאס, ומסרו אותה תמורת הבטחת חייהם לידי הצלבנים.

מסדר המתנקשים שהוקם בשנות הששים למאה ה-12 בכפר מסיאף שבסוריה, תחת חסותו של מנהיג המתנקשים ראשיד א-דין סינאן (Rashid ad-Din Sinan), היה תפנית חשובה מאוד בהיסטוריה של החשישיון. שם קיבל כל אחד מיורשיו את התואר הזקן מן ההר.

בשנת 1256 הגיעו המונגולים בפיקודו של הולאגו חאן לפרס, ובמקום להטיל מצור על החשישיון, דבר שהיה גוזל מהם זמן רב ומשאבים מרובים, באו במשא ומתן עם מנהיג הכת רוכן א-דין ח'וסרו, ותמורת הבטחות להטבות אישיות קבלו את כניעת רוב המבצרים (למעט שתי מצודות אשר נכנעו לאחר מצור). לאחר שהשיגו המונגולים את מבוקשם, התכחשו להבטחותיהם, לקחו את רוכן א-דין ח'וסרו אל המדבר הכניסוהו בתוך שק ורמסו אותו בפרסות סוסיהם, כך הקיץ הקץ על התנועה בפרס.

בסוריה, לאחר שני עשורים, כבש הסולטאן הממלוכי בייברס את מצודות החשישיון והרג רבים מחברי המסדר. ובנותרים השתמש כשכירי חרב, כגון בניסיון הרצח של אדוארד הראשון מלך אנגליה במסע הצלב התשיעי.

מצודת מסייף

בכפר מסייף אפשר לראות בבירור את "מצודת מסייף" ששימשה כמפקדה של מסדרי המתנקשים ברחבי העולם.

האגדות אודות החשישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדות רבות ומגוונות סופרו אודות החשישיון, אך מעולם לא נמצאו להן תימוכין בכתבים מוסלמיים. על פי המחקר המודרני מקור האגדות הוא בצלבנים ששהו בסוריה באותה תקופה וראו במעשיהם של החשישיון מעשי טירוף.

קיימת טענה היסטורית בהשפעת כתבי הנוסעים של בנימין מטודלה ומרקו פולו. נטבע הרושם שהחשישיון שיתפו פעולה עם הצלבנים נגד צבאו של צלאח א-דין. למעשה, החשישיון ניסו להתנקש בחייו של צלאח א-דין פעמיים.

טענה נוספת היא שמרקו פולו ודודו מפאו פולו (Maffeo Polo) היו חברים בחשישיון.

החשישיון בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1981 הוציא לאור סטיב ג'קסון משחק קלפים אסטרטגי בשם אילומינטי. במשחק, כל שחקן שולט באגודת סתרים אחרת. אחת מהן היא "חברת המתנקשים", אחד הכינויים לחשישיון.
  • בשנת 1990 יצא ספרו של רוג'ר זילאזני ותומאס תומאס, "מסכתו של לוקי", שמתבסס במרבית עלילתו על מיתוסי החשישיון, ובו דמותו של חאסאן אלסבאח משמשת דמות ראשית.
  • בשנת 2007 החלה את דרכה סדרת משחקי הווידאו "Assassin's Creed" העוסקת בעלילות מסדרי המתנקשים, בין המשימות העולות במשחק על השחקן להילחם בשלטון הטמפלרי המושחת, בחיילים הסרצינים, בצלבנים ובכלל זה בטמפלרים הנוצרים. על אף שעלילת המשחק מכילה מספר אירועים אמתיים ודמויות היסטוריות, היא בדיונית ברובה.
  • בשנת 2005 יצא ספרו של ג'ונתן סטראוד, "שער תלמי", בו בפרק הראשון מתנקשים חאשישניים מנסים להתנקש בחייו של תלמי, אדונו של ברימאוס השד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]