השושלת האיובית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השושלת האיובית הייתה משפחת שליטים מוסלמים ממוצא כורדי. בני המשפחה היו פעילים במאה ה-12 וה-13 ובשיא כוחה שלטה על מצרים, סוריה, צפון עיראק, חלקים מארץ ישראל וערב הסעודית. מייסד השושלת הוא אַיוב ואִילו נציגה המפורסם ביותר הוא צלאח א-דין, נכדו של איוב.
צלאח א-דין מונה למושל מצרים בשירות אדונו, נור א-דין. עם מותו של אדונו בשנת 1174, מרד צלאח א-דין ביורשו והשתלט על מצרים. זמן קצר לאחר מכן השתלט גם על סוריה ומדינות נוספות. בחייו של צלאח א-דין עיקר המאמץ הופנה נגד השיעים במצרים ונגד ממלכת ירושלים הצלבנית.
עם מותו של צלאח א-דין התפרקה האימפריה לאמירויות רבות כשכל אחד מיורשיו מנסה לקרוע לעצמו נתח מהשלל. האימפריה המפוררת לא הצליחה להחזיק מעמד ונכבשה במהרה על גורמים אחרים. הממלוכים תפסו את השליטה במצרים ואילו החלקים הצפוניים נפלו בידיהם של המונגולים. שטחים אחרים נתפסו בידי גורמים אחרים.
