שלום אוגסבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלום אוגסבורג הוא חוזה שלום בין פרדיננד הראשון, אשר החליף את אחיו קרל החמישי כשליט הקיסרות הרומית הקדושה, לבין ברית שמלקלדן, אחוות נסיכים לותרנים. הסכם השלום נחתם בעשרים וחמישה בספטמבר 1555 בעיר אוגסבורג אשר בבוואריה. ההסכם סיים באופן סופי את מאבק הדת בין שתי הקבוצות ויצר חלוקה קבועה של זרמי הנצרות בתוך האימפריה הרומית הקדושה. בחוזה השלום נאמר הביטוי הלטיני "זה אשר לו סמכות השלטון, לו סמכות קביעת הדת" (Cuius regio, eius religio). מכאן נבע כי הנסיכים הגרמנים יכולים לקבוע האם דת השטח שבשליטתם תהיה קתולית או לותרנית. בכך היה למעשה אישור מחדש של עצמאות הנסיכים בשטחם. למשפחות ניתן פרק זמן אשר בו יכלו להגר לאזורים אשר בהם שלטה הדת אשר חפצו בה.

[עריכה] רקע היסטורי

שלום פסאו אשר אישר ב-1552 ללותרנים חופש דת אחרי ניצחון הצבאות הפרוטסטנטים, בישר למעשה על התהוות מסמך זה. הבעיה העיקרית של המסמך הייתה שלא הכיר בצורה חוקית במיעוטים דתיים כגון קלוויניסטים או אנבפטיסטים. הכרה אשר התקבלה לבסוף רק בשלום וסטפליה.

ההסכם, כאמור, נתן ללותרנים מעמד רשמי בשטח האימפריה הרומית הקדושה. דת הנסיך היא זו שתחייב את בני ארצו כך שמשפחות תוכלנה להגר לאזורים בהם שולטת הדת אשר בה הם חפצים להאמין. התר זה נקבע על פי סעיף 24 של ההסכם. "במקרה בו נתינים אשר שייכים לאזורים ישנים, רוצים להגר לאזור בעל נטייה דתית אחרת, עליהם למכור את רכושם על מנת לשלם את המיסים אשר מוטלים עליהם."

למרות שהסכם השלום הצליח במידה מסוימת בעידוד הסובלנות, הוא השאיר כמה נושאים עיקריים ללא טיפול. הקלויניסטים והאנבפטיסיטים לא קיבלו הגנה בהסכם ולכן קבוצות לותרניות רבות עדיין יכלו להיות מואשמות גם אחרי חתימת ההסכם ככופרים. סעיף 17 בהסכם: "... למרות זאת, כל אלו אשר לא משתייכים לשתי הכנסיות אשר הוזכרו עד עתה, לא יכללו בהסכם שלום זה ויודרו ממנו לחלוטין...". סבלנות לא הוצגה באופן רשמי במסמך לקלויניסטים והיא התקבלה רק ב-1648 בשלום וסטפליה. רבים אשר לא רצו לאמץ את הקתוליות או לותרניות הגרו מהקיסרות הרומית הקדושה, לרוב להולנד ולצרפת. חוסר הסבלנות כלפי הקלווינסיטים גרם להם לעשות צעדים נואשים אשר לבסוף הובילו למלחמת שלושים השנים. שלום וסטפליה אשר סיים את מלחמת שלושים השנים, תיקן למעשה את העוולות אשר עלו מתוך הסכם שלום אוגסבורג.