שלום וסטפליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשרור הסכם מינסטר מאת חררד טר בורך (1648)
מפת אירופה אחרי ההסכם

שלום וסטפליה, הידוע גם כהסכמי מינסטר ואוסנבריק, הוא כינויה של סדרת ההסכמים שהביאו לסיום מלחמת שלושים השנה ואשר הכירו "רשמית" בפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה ובקונפדרציה השווייצרית. הסכמי וסטפליה נחתמו ב-24 באוקטובר 1648, בנוכחות פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, יתר הנסיכים הגרמניים, צרפת ושבדיה.

הסכם השלום הספרדי-הולנדי, שסיים את מלחמת שמונים השנה שהתחוללה בין שתי המדינות, נחתם ב-30 בינואר 1648, ואילו הסכם הפירנאים, אשר הביא לסיום מעשי האיבה בין ספרד וצרפת, נחתם אחת-עשרה שנים אחר כך, לאחר ניצחון הצרפתים בקרב החוליות (דונקירק).

תוצאות הסכמי וסטפליה היו רחבות היקף. בין היתר, ארצות השפלה הצפוניות הפרוטסטנטיות זכו לעצמאות מספרד, צעד שסיים את מלחמת שמונים השנה, ואילו פומרניה, ויסמר וברמן-ורדן הועברו לשליטה שבדית. כוחה של האימפריה הרומית הקדושה דעך, ושליטי הנסיכויות הגרמניות הורשו לקבוע את הדת השלטת באדמותיהם. שלום וסטפליה אף העניק הכרה חוקית לקלוויניזם. בעקבות ההסכמים, זכו שלוש ישויות מדיניות - שבדיה, ארצות השפלה וצרפת - למעמד של מעצמות מן הדרג הראשון. יחד עם זאת, קיומה המעצמתי של שבדיה לא ארך זמן רב.

להסכמים גם מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום, ועל התפתחות הלאומיות באירופה.

עיקרי שלום וסטפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום פראג, שאישר מחדש את שלום אוגסבורג, נכלל בהסכמי וסטפליה, אף שהתאריכים המתירים החזקה קבועה בנכסים קתוליים-לשעבר או פרוטסטנטים-לשעבר שונו בווסטפליה (1624 - 1627, במקום 1552 - 1627), שינוי שהטיב עם הפרוטסטנטים. כמו כן, הקלוויניסטים זכו להכרה בינלאומית.
  • נעשו תיקונים טריטוריאליים ומדיניים אחדים:
    • צרפת קיבלה את הבישופויות של מץ, טול וורדן ואת כל אדמות אלזס מלבד סטרסבורג ומילוז.
    • שבדיה קיבלה את מערב פומרניה ואת הבישופויות של ורדן-ברמן ושטטין. בנוסף, זכו לשליטה על שפך נהרות האודר, האלבה והווזר.
    • ממלכת בוואריה קיבלה זכות הצבעה במועצת הנבחרים הקיסרית נסיך בוחר, (אשר בחרה את קיסר האימפריה הרומית הקדושה).
    • ברנדנבורג (פרוסיה) קיבלה את השליטה על מזרח פומרניה וכן על בישופות מגדבורג.
    • שווייץ זכתה להכרה כמדינה עצמאית לחלוטין.
    • הולנד (ארצות השפלה הפרוטסטנטיות) זכתה להכרה כמדינה עצמאית (לפני התקוממותה במאה ה-16, הייתה בחסות הכתר הספרדי ואגב כך תחת שלטון בית הבסבורג).
    • הנסיכויות הגרמניות (כ-360 במספר) הורשו לנהל מדיניות חוץ עצמאית, אולם נאסר עליהן לנהל מלחמה נגד קיסר האימפריה הרומית הקדושה. האימפריה כולה הורשתה לנהל מלחמות ולחתום הסכמים בינלאומיים כמדינה עצמאית.
    • נאסרה מפורשות בחירת קיסרה הבא של האימפריה הרומית הקדושה לפני מותו של הקיסר השולט בפועל.
    • השליטה על חבל הפלאטינאט (Pfalz) שבריינלנד חולקה בין קרל לודוויג, שליט הפלאטינאט (בנו ויורשו של פרידריך החמישי), והדוכס מקסימיליאן הראשון, שליט בוואריה (באופן זה חולקה בין הפרוטסטנטים והקתולים). קרל לודוויג קיבל את השליטה על הפלאטינאט התחתי (Rhenish Palatinate) ואילו מקסימיליאן שמר על כוחו בפלאטינאט העלי.

את חלק הארי של הסכמי מינסטר ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מתוכנה.

השפעת שלום וסטפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הגורסים כי שלום וסטפליה היה ביסוד כינונה של הדיפלומטיה המודרנית, שכן ההסכמים יצרו במידה רבה את המערכת המודרנית של מדינות הלאום. להסכמים הייתה גם השפעה מכרעת על התפתחות הלאומיות באירופה. ואמנם, המלחמות שפרצו לאחר שלום וסטפליה לא נסבו סביב חיכוכים דתיים, כי אם מדיניים ולאומיים. הדבר אפשר למעצמות קתוליות ופרוטסטנטיות לכרות בריתות זו עם זו, במה שיצר שינויים מהותיים בדפוסי חלוקת העוצמה במערכת הבינלאומית.

תוצאה חשובה נוספת של שלום וסטפליה הייתה ביטול התפיסה לפיה האימפריה הרומית הקדושה ניצבת כאדוניתו החילונית של העולם הנוצרי כולו. מההסכמים עולה, כי מדינת הלאום הריבונית תהיה בבחינת הסמכות השלטונית הבכירה ביותר, שאיננה כפופה לאף גורם זר.

תפיסות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיון שנערך בשנת 1998 בדבר הרלוונטיות הפוליטית של שלום וסטפליה אמר חבייר סולאנה, אז המזכיר הכללי של נאט"ו, כי "ערכי האנושיות והדמוקרטיה [היו] בלתי-רלוונטיים בסדר הווסטפלי המקורי", והוסיף כי "המערכת הווסטפלית הייתה מוגבלת. עקרון הריבונות שעליו נשענה יצר בסיס ליריבות, ולא לקהילת מדינות; לבידוד, ולא לאינטגרציה."‏[1]

בשנת 2001 שר החוץ הגרמני, יושקה פישר, התייחס לשלום וסטפליה בנאומו באוניברסיטת הומבולדט בטענו כי המערכת הפוליטית האירופית שכוננו הסכמי וסטפליה שוב איננה רלוונטית: "התפיסה שביסודה של אירופה אחרי 1945 עמד ועודנה עומדת בסימן דחייה של עקרון מאזן הכוחות האירופי ושל השאיפות ההגמוניות של מדינות בודדות שהופיעו לאחר שלום וסטפליה ב-1648; דחייה שהתבטאה בהידוק האינטרסים החיוניים של מדינות אירופה ובהעברת הזכויות הריבונות של מדינת הלאום למוסדות אירופיים על-לאומיים."

לאחר פיגועי הטרור במדריד ב-11 במרץ 2004, רשת הטרור אל-קאעידה הכריזה כי "המערכת הבינלאומית שכונן המערב מאז הסכמי וסטפליה עתידה להתמוטט; ומערכת בינלאומית חדשה תקום תחת הנהגתה של המדינה האסלאמית האדירה."‏[2]

בנוסף, יש הטוענים כי תהליך הגלובליזציה עומד בסימן התפתחות של המערכת הבינלאומית מעבר לעקרון המדינה הווסטפלית הריבונית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]