כופר (אמונה דתית)
המונח "כפירה" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר מקראית, ראו הכפירה.
כופר (וביהדות: אפיקורוס) הוא כינוי לאדם אשר אינו מאמין – בדרך כלל באמונות דתיות רווחות.
תוכן עניינים |
אטימולוגיה [עריכה]
בתנ"ך, המילה 'כופר' אינה משמשת לתיאור אפיקורוס, אך למרות זאת אנו מוצאים את השרש "כפר" במקומות רבים ובמשמעויות שונות. למשל בתיבת נוח "כופר תעשה לתיבה", (במובן זפת) "ועשית כפורת (כיסוי לארון הברית עליו היו הכרובים) זהב טהור", "לכפר על נפשותיכם" ועוד.
רש"י [1] בפרשת וישלח על הפסוק "כי אמר אכפרה פניו" מסביר כי המילה "כפר" בהטיותיה השונות מסמלת קינוח וניגוב ידיים, ובמילים אחרות - סילוק. הרש"ר הירש [2] מוסיף ומסביר שפירוש מילים אלו רעיון אחד להם: לכסות, להגן, לשמור. על פי דברים אלו הסיבה שהאדם שאיננו מאמין נקרא כופר היא מפני שהוא כביכול מכסה עצמו מהאמת, או כדברי רש"י מסלק עצמו מהאמת.
בתלמוד הבבלי הפועל "כופר" משמש גם במובנו התנ"כי.
גם בהקשר משפטי במובן של כפירה בטענה כגון "אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות"[3]
אבל גם במובן של כפירה באמונה דתית, לשלילה כגון: "כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו"[4] "שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין" "אמר ליה כופר לרבן גמליאל"[5]
או לחיוב כגון: "דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה"[6]
3 המובנים קיימים גם בעברית המדוברת כיום: "כפרה" מובנה סליחה או תיקון מעשה פגום מוסרית או דתית.
"הנאשם כופר בהאשמה" - משמעו אינו מקבל ומסתלק מהאשמה המוטחת בו.
וכמובן המובן הדתי של כופר באמונה דתית מסוימת או באמונה דתית בכלל(כאשר אומרים שאדם הוא "כופר" בלי לציין במה לרוב זאת הכוונה).
יחס הדתות לכופרים [עריכה]
הכפירה ביהדות [עריכה]
בכול הדתות ישנה התייחסות נרחבת לתופעת הכפירה, כבר בתורה מוזהר עם ישראל "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלוהינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם" ואף עונשו של הכופר מוזכר מיד "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים".
הכופר בדת נחשב כאדם ריק ומנוער מתוכן אשר אין לו חיים פנימיים אמיתיים וכביכול אין בינו לבין הבהמה אף הבדל. רש"י בפירושו לתורה [7] אומר כי נמרוד הוא הכופר הראשון אשר קם בעולם "כנמרוד גיבור ציד לפני ה'", ומאז תמיד היו כופרים אשר לא האמינו באל אחד ובאמיתות התורה, על פי היהדות גם מי שאינו מאמין כי אות אחת מהתורה לא ניתנה מאלוהים, הוא כופר. בתלמוד מובא [8] כי אף הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בחיי העולם הבא.
הרמב"ם צמצם את הדין לגבי הקראים (יהודים שהאמינו רק בתנ"ך ולא בתורה שבע"פ) באומרו שהדינים החמורים שנאמרו לגבי כופרים מתייחסים רק ל"איש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו" אבל מי שגדל להורים קראים, (אפילו אם ראה אחר כך את היהודים שמאמינים בתורה שבע"פ ואת דרכיהם) נחשב כ"תינוק שנשבה" ואנוס ו"לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום".[9]
הרב קוק כתב שאין לדון את הכופרים היום במלוא החומרה מכיוון שאין כוונתם לעזוב לגמרי את עמ"י ואין כוונתם לפגוע בו. זאת, בניגוד לכופרים הקדומים שלדעת הרב, כן התכוונו לכך.[10]
הכפירה בנצרות [עריכה]
בנצרות ישנם עיקרי אמונה ובהם הכרה באלהותו של ישו אשר המסרב להכיר בהם נחשב כופר. הנצרות דגלה בהצלת נשמותיהם של הכופרים על ידי צירופם לכת המאמינים בדרכים שונות ולשם כך הוקם המיסיון שהביא להפצת הנצרות ברחבי העולם ולהפיכתה לדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר. מסעי הצלב הידועים היו בעצם מסעות להצלת עיר הקודש מידיהם של הכופרים המוסלמים, ובדרכם לישראל הכריחו החיילים הנוצרים את הקהילות היהודיות שנקראו בדרכם לקבל את הנצרות או למות, רבים מהיהודים בחרו בתקופה זו למות על קידוש השם.
הכפירה באסלאם [עריכה]
האסלאם מאמין באל אחד ומחלק את הכפירה לשתי רמות: הכפירה החמורה היא של אלו שאינם מונותאיסטים, שלא מאמינים באל אחד, הרמה השנייה של כפירה רואה בנוצרים ככופרים אשר הוסיפו להם אלוהות, מוחמד על פי האסלאם הוא שליחו של האלוהים ומי שאיננו מאמין בזאת הינו כופר.
עונשו של הכופר [עריכה]
לאורך כל ההיסטוריה נענשו הכופרים בחומרה, בדרך כלל נעשה ניסיון של שכנוע הכופר שיכיר ב'אמת', הכופר אשר מסרב להכיר באמת מחויב מיתה, ונטען שבעולם הבא הוא נשלח לגיהנום. במקומות בהם הדת הייתה השלטת או בעלת השפעה על בעלי השלטון כמעט תמיד נרדפו הכופרים, לשיא הגיעו הדברים בתקופת ימי הביניים ובימי האינקוויזיציה הספרדית שרדפה את הכופרים וביצעה בהם עונשים מזוויעים.
כופרים מפורסמים [עריכה]
- אפיקורוס, הפילוסוף היווני שחי כשלוש מאות שנה לפני הספירה. יש הטוענים כי משמו נגזרה המילה "אפיקורוס", אם כי הרמב"ם טוען שמילה זו מקורה בארמית.
- הקיסר פלאויוס קלאודיוס יוליאנוס המכונה יוליאנוס הכופר, קיסר רומא האחרון שלא היה נוצרי (אף שקדמו לו קיסרים נוצרים), הנצר האחרון לשושלת הקונסטנטינית. הוא נקרא "הכופר" מאחר שלא הסכים לקבל את הנצרות שהתפשטה אז במהירות.
- תומאס פיין שהיה מהאבות המייסדים של ארצות הברית הוקע ככופר בנצרות לאחר כתיבת ספרו "עידן התבונה" שהכיל ביקורת על הדת הממוסדת ועל התנ"ך.
- ברוך שפינוזה, פילוסוף יהודי בן המאה ה-16 שכפר בדת היהודית, לאחר שהפך לאדם חופשי בדיעותיו. שפינוזה לרוב נחשב ליהודי החילוני הראשון בהיסטוריה היהודית.
