שקופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שקופית בתוך מסגרת פלסטיק

שקופיתאנגלית: Reversal Film ‏; סרט היפוכי) הוא סרט צילום ובו דימוי פוזיטיבי שקוף בצבע או בשחור לבן, לרוב הוא חתוך ונתון בתוך מסגרת קרטון או פלסטיק ומיוצר בגדלים שונים, החל מסרט רול בגודל 35 מ"מ ועד לגיליונות של 8x10 אינץ', השימוש בדימוי פוזיטיבי מאפשר לגוונים עשירים הדומים לצבעם במציאות.

השקופית המורכבת באופן בודד משמשת במיוחד עבור הקרנה על גבי מסך באמצעות מקרן שקופיות דבר המאפשר לתמונה להיות נצפית על ידי קהל גדול בבת אחת. צורתה הנפוצה ביותר מגיעה בסרט חתוך של 35 מ"מ עם מסגרת של 2x2 אינץ'. ישנן מעבדות מיוחדות המייצרות שקופיות מתמונות במצלמה דיגיטלית ובפורמטים כדוגמת JPEG או קבצים שמקורם בגרפיקה ממוחשבת.

שקופית משמשת לעתים גם בסרט קולנוע, בעיקר ב-16 ו-8 מ"מ, במטרה להניב תמונה חיובית במצלמה המקורית בה צולם ומניעת ירידה באיכות כתוצאה מתהליך צילום נגטיבי שיש להעתיקו לפוזיטיבי. ובנוסף, כדי לייצר סרט שניתן להקרינו ישירות במקרן, בלי צורך בעיבודים נוספים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1903 רשמו האחים לומייר פטנט על צילום צבעוני בצבעים טבעיים, שנקרא "אוטוכרום לומייר" אשר הופץ באופן מסחרי בשנת 1907. בשיטה זו השתמשו בחיבור הצבעים הנראים לעין באמצעות תחליב רגיש לאור אשר ציפה צלוחית או פלטת זכוכית דקה ועליה שכבה של גרגרי עמילן תפוח אדמה צבועים. שיטת הצלוחיות הופסקה בשנות ה-30 ולאחריה נכנסו סרט הצילום הצבעוני המודרני הראשון הקודכרום (1935) של חברת קודאק וכן צלוחיות סרטי הקולנוע של אגפא, אך כל אלה יצאו מייצור וכבר לא היו קיימים בשנת 1961.

סרט הנגטיב המוקדם דרש עלות גבוהה של עיבוד והדפסה, עם איכות צבע בינונית, דהייה מהירה ושינויי צבע שהתגלו לאחר מספר שנים. לכן צלמים חובבים שהיה להם ציוד להקרנת סרטים השתמשו סעיקר בו, גם כי עלות רכישת המקרן קוזזה בצורך להדפיס את הדימויים. אולם החל משנות ה-70 ירדו מחירי ההדפסה ונעשו שיפורים באיכות, כך הנגטיב הפך לשיטה המועדפת על צלמים חובבים.

עד סביבות 1995 הייתה העדפה לשקופיות צבע בפרסום והשתמשו בה באופן נרחב בצילום מסחרי, עיתונות, ספורט וצילומי טבע, לאחר מכן היא הוחלפה בהדרגה על ידי המדיה הדיגיטלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]