תאי הילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאי HeLa שנצבעו בצביעת הכסט הצובעת את גרעין התא שלהם בכחול

תאי הילה (HeLa) הם שורת תאים של תאים נצחיים בשימוש נרחב במחקר רפואי. השורה נגזרה מתאי סרטן צוואר הרחם של הנרייטה לאקס, שמתה מסרטן בשנת 1951.

מקור שורת התאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאים גודלו על ידי ביולוג אמריקאי בשם ג'ורג' אוטו גי, שלקח את התאים מבלי לידע או לקבל רשות מגברת הנרייטה לאקס (אנגלית: Henrietta Lacks), שאובחנה בסרטן צוואר הרחם בגיל 31. בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק[1] שרקמות שמוצאות מגופו של אדם על ידי ניתוח, ביופסיה, אבחנה או כחלק מתרפיה אינם רכושו של הנבדק; אין צורך לבקש רשות כדי להשתמש בהם ואין לנבדק בעלות על מוצר שפותח מהם.

בהתחלה, פרסמו החוקרים ששורת התאים באה מאישה בשם הלן ליין או הלן לרסון, כדי לשמור על סודיות של המקור האמיתי, אבל כמה שנים אחרי פטירת גברת לאקס פורסם שמה האמיתי בכלי התקשורת. המשפחה לא קיבלה שום תמורה מן הרווחים שנבעו משימוש בתאים אלו.

תאים נצחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי הילה מכונים תאים נצחיים כי הם יכולים להמשיך להתחלק אין סוף פעמים במעבדה אם מחזיקים אותם בסביבה מתאימה (חמצן, מזון, וכו'). התאים מתחלקים בקצב מוגבר מאוד, אפילו בהשוואה לתאים סרטניים אחרים. תאים אחרים לא מצליחים להמשיך להתחלק לעד, כי בכל דור הטלומרים מתקצרים, תופעה שמשוער שמובילה להזדקנות ובסוף למות התא.[2] בתאי הילה נמצא אנזים בשם טלומראז. האנזים פעיל בזמן רבייה תאית ומגן על התא מפני התקצרות זאת.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי הילה נמצאים בשימוש במגוון רחב של מחקרים רפואיים, משיתוק ילדים (ד"ר יונה סאלק השתמש בהם לפתוח החיסון נגד המחלה), עד סרטן ואיידס. מעריכים שכמות תאי ההילה שהוצמחו בתרביות תאים גדולה בהרבה ממספר כל התאים שהיו בגופה של גברת לאקס.[3]

זיהום שורות תאים אחרות עם תאי הילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל קצב הרבייה המוגבר שלהם, לפעמים קשה להשתלט על צמיחתם במעבדה. הוכח ששיעור משמעותי משורות תאים אחרות "מזוהמים" עם תאי הילה – ההערכות נעות בין 10% ל-20%.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Moore vs. Regents of the University of California הפסיקה יצאה בשנת 1990.
  2. ^ מספר הפעמים שאוכלוסיית תאים יכולה להתחלק נקרא "גבול הייפליק" (Hayflick limit)
  3. ^ Sharrer T (July 2006). ""HeLa" Herself". The Scientist 20 (7): 22.
  4. ^ Masters JR (April 2002). "HeLa cells 50 years on: the good, the bad and the ugly". Nat. Rev. Cancer 2 (4): 315–9. doi:10.1038/nrc775. PMID 12001993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]