שיתוק ילדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיתוק ילדים (פוליומייליטיס, Poliomyelitis) היא מחלה של מערכת העצבים.
המחלה נגרמת על ידי נגיף הפוליו. בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים עד לפיתוח החיסון נגד המחלה בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת. לעתים נמצאות כיום עקבות של הנגיף במי השופכין של ערים גדולות. בדרך כלל גורם הנגיף לתסמינים קלים אולם במקרים חמורים המחלה מובילה לשיתוק ואף למוות (כתוצאה משיתוק שרירי הנשימה).
במבט היסטורי, החולה הידוע ביותר בשיתוק ילדים היה ללא ספק פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיאה ה-32 של ארצות הברית. רוזוולט לקה במחלה בגיל 39, לאחר שכנראה נדבק בנגיף לאחר שחייה באגם מזוהם באוגוסט 1921. עם זאת כיום ישנם חוקרים החולקים בדעתם על פשר מחלתו של רוזוולט. מחקר מדעי מקיף שפורסם בשנת 2003 ושבדק ביסודיות את נתוני מחלתו של הנשיא מצא סבירות גבוהה לכך שהסיבה לשיתוקו לא אובחנה נכון בשעתה ונגרמה כנראה כתוצאה מתסמונת גיאן-בארה ולא משיתוק ילדים.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] חיסון נגד הנגיף
לאחר מאמץ מחקרי של שנים, בשנות החמישים של המאה ה-20 שני חוקרים אמריקאים יהודים פיתחו חיסונים נגד פוליו, דבר שהפך בבוא הזמן את המחלה לנדירה בעולם המערבי והוריד את מספר מקרי המחלה השנתיים בעולם מ-350000 בשנת 1988 ל-2000 בלבד בשנת 2006. את התרכיב הראשון פיתח ד"ר יונה סאלק באמצעות נגיף מומת הניתן בזריקה, ולאחר מכן, בשנת 1962 ניתן בארצות הברית אישור לשימוש בתרכיב נוסף שפותח על ידי ד"ר אלברט סבין שהסתמך על נגיף מוחלש הניתן דרך הפה.
בישראל יוצר החיסון לראשונה על ידי נתן גולדבלום. עד אז, לעתים היו התפרצויות של המחלה, כפי שאירע בשנים 1949 - 1953 בישראל כשפרצה מגפת שיתוק הילדים (בשנת 1950 נצפו 1,621 מקרים כאלו).
התרכיב המוחלש ניתן בטיפות דרך הפה. בארצות הברית תרכיב זה אינו נמצא יותר בשימוש שיגרתי למעט מקרים יוצאי דופן. התרכיב נפוץ בשימוש בהרבה מארצות העולם כולל ישראל. החיסון יעיל בהקניית חסינות לאוכלוסיות גדולות, למניעת התפרצויות פוליו.
יש לציין כי נכון לחודש יוני 2005 – הוחלט על שינוי במדיניות החיסונים וחיסון זה יוצא מהשימוש בדומה לארצות הברית.
שני החיסונים מקנים חסינות למקבליהם. OPV - טוב יותר במניעת התפשטות המחלה. לכן בארצות שבהן שיעור הדברת הפוליו אינו דומה לזה של ארצות הברית, נפוץ עדיין השימוש בחיסון, אם כי בשילוב התרכיב מומת.
ילדים או מבוגרים שלא חוסנו מעודם כנגד פוליו ועומדים לנסוע לארץ אנדמית (ארץ בה קיימת המחלה), יקבלו תרכיב מוחלש דרך הפה 4 שבועות לפני נסיעתם.
ילדים בעלי רגישות לסוגי האנטיביוטיקה- נאומיצין, סטרפטומיצין, או פולימיקסין הנמצאים בשיעורים זעירים בתרכיב המומת, או בעלי רגישות אחרת לתרכיב המומת, יקבלו תרכיב מוחלש.
[עריכה] תופעות לוואי
בשכיחות נדירה ביותר, של 1 לכל 2.4 מיליון מנות, עלולים להופיע סימני שיתוק אצל מקבל החיסון או אצל בני המשפחה שבאו במגע עם הפרשות המחוסן. מצב זה נמנע על ידי מתן החיסון המומת (בזריקה) לפני החיסון החי-מוחלש (בטיפות).
ב-1989, הוכנס לתוכנית השגרתית בארץ, מתן חיסון מומת לפני החיסון החי המוחלש ומאז לא אירע אף מקרה שיתוק בין מקבלי החיסון. אך נוכח הסיכון האפשר הוחלט על הוצאתו משגרת החיסונים.
[עריכה] סיכונים
התרכיב המוחלש עלול, אם כי לעתים נדירות, לגרום לפוליו. נדירות ניתן למצוא תגובות אלרגיות קשות, לדוגמה: קשיי נשימה צרידות, פריחה או נפיחות צווארית. אם מופיע שיתוק, הוא יתרחש בין שבוע לחודש מקבלת החיסון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שיתוק ילדים |
- נגיף פוליו שעבר מוטציה נמצא במתקן ביוב
- זכויות חולי פוליו
- שיתוק הילדים בעבר ובהווה
- חיסון נגד שיתוק ילדים (פוליו)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Goldman, AS et al, What was the cause of Franklin Delano Roosevelt's paralytic illness?. J Med Biogr. 11: 232–240 (2003)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
