תיבת סקינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיבת סקינר

ניסוי תיבת סקינר, הוא ניסוי חשוב בביהביוריזם שנערך על ידי החוקר פרדריק סקינר, אשר הניח את היסודות לחקר ההתניה האופרנטית והפסיכולוגיה הביהביוריסטית. סקינר ערך ניסוי בחולדות, שלמטרתו בנה תיבה (הנקראת "תיבת סקינר") המכילה: נורה, מגש מזון ודוושה.

הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בשלב השני, תכנן סקינר את התיבה כך שכאשר החולדה לחצה על הדוושה השתחרר מזון הישר למגש המזון. גם כאן בדק באיזו תדירות תלחץ החולדה על הדוושה. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר. מכאן הסיק סקינר כי החולדה למדה לקשר בין פעולת הלחיצה על הדוושה לבין קבלת המזון. סקינר המשיך את הניסוי וחישמל את התיבה בזרם חלש, אך כואב. כל פעם שהחולדה לחצה על הדוושה הזרמים החשמליים חדלו, ובמהרה עלתה התדירות בה החולדה לחצה על הדוושה.

התניה אופרנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התניה אופרנטית

בהתבסס על ניסוי זה, הגדיר סקינר את המונח "התניה אופרנטית": שינוי בתדירות התגובה בעקבות קבלת חיזוק לאחר ביצוע התגובה. חיזוק הוא כל גירוי או אירוע שמגדיל את תדירות הופעת התגובה הרצויה. סקינר טען כי קיימים שני סוגים של חיזוקים:

  • חיזוק חיובי - קבלת גירוי נעים לאחר ביצוע התגובה המגדילה את תדירותה.
  • חיזוק שלילי - הפסקת גירוי בלתי נעים לאחר ביצוע התגובה המגדילה את תדירותה.

חיזוק מלא הוא חיזוק הניתן בכל פעם שהתגובה בוצעה. לעומתו, חיזוק חלקי הוא חיזוק הניתן רק בחלק מהפעמים שהתגובה בוצעה. סקינר טען שלצורך תהליך למידה יעיל, רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולאחר מכן לעבור לחיזוק חלקי. זאת משום שחיזוק חלקי גורם לדעיכה איטית יותר של ההתניה, מכיוון שהאורגניזם לומד להמשיך להתנהג בדרך מסוימת למרות אי-קבלת החיזוק.

מנגנונים של התניות אופרנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונש: גירוי או אירוע בלתי נעים הניתן לאחר ביצוע התגובה וגורם להכחדתה. לפי התאוריה, חיזוקים מלמדים את האורגניזם מה עליו לעשות, בעוד עונש מרגיל אותו מה לא לעשות. עונש לא מלמד, אלא רק נותן מידע לגבי מה לא צריך לעשות. עם זאת, עונש משיג שינוי התנהגותי מהיר ומכחיד התנהגויות בלתי רצויות במצבים בהם לא ניתן להשתמש בשיטת החיזוקים. למרות יתרון המהירות והיעילות של העונש על פני החיזוקים, ביקורות רבות עלו כנגד מתן העונש - נטען כי הוא מדכא ויש לו השפעות שליליות. לכן עדיף ליצור מצב בו יוכל האורגניזם לקבל חיזוק חיובי.

למידת בריחה: היא למידת תגובה המפסיקה גירוי בלתי נעים, הנלמדת על ידי חיזוק שלילי. באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם תגובות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך ניתן לראות בתיבת סקינר: סקינר חילק את התיבה לשני חצאים, שבאחד מהם הועברו זרמים חשמליים המכאיבים לחולדה. כאשר החולדה דרכה בצד המחושמל היא קיפצה בתוך צד זה, עד שבמקרה קיפצה לצד השני שאינו מחושמל. כך למדה, במהלך ניסיונות התגובות שלה, שהזרם החשמלי נפסק כאשר היא קופצת לצד השני של התיבה.

למידת הימנעות: היא למידת תגובה המונעת את הגירוי הבלתי נעים עוד בטרם התרחשותו. כלומר, לפני הגירוי הבלתי-נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי-נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי הבלתי-נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת וכך נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להימנע מהגירוי הבלתי-נעים התרחשה בשני שלבים:

שלב ראשון - ההתניה הקלאסית:
א. נורה (CS - גירוי מותנה) --/--> פחד (CR - תגובה מותנית).
זרם חשמלי (UCS - גירוי בלתי מותנה) ----> פחד (UCR - תגובה בלתי מותנית).
ב. נורה (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
ג. נורה (CS) ----> פחד (CR).
שלב שני: התניה אופרנטית. אם החולדה תדלג לצד השני, יפסק הגירוי הבלתי-נעים.
קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיבת סקינר בוויקישיתוף