DSP (סדרת לוויינים)

DSP (באנגלית: Defense Support Program (DSP)) הייתה תוכנית שכללה סדרת לווייני לגילוי שיגורי טילים בליסטיים ופיצוצים גרעינים שהופעלה על ידי ארצות הברית החל משנות ה-70 של המאה ה-20. המערכת הייתה החלק העיקרי במערכת מוקדמת להתרעה על שיגורים. התוכנית נוהלה על ידי חיל החלל של ארצות הברית. היא פעלה עד לתחילת המאה ה-21 כאשר הוחלפה על ידי מערכת SBIRS. המערכת פעלה במקביל למערכת Oko שפותחה בברית המועצות והופעלה גם ברוסיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המערכת הייתה להחליף מערכת MIDAS שלא הצליחה להגיע לשלב מבצעי. בנוסף לכך בהמשך היא החליפה לוויינים מסדרה ולה. השיגור הראשון בוצע ב-6 בנובמבר 1970. הלווין שקל כ-900 ק"ג וכלל כ-2000 חיישנים. בנוסף לכך הותקנו פאנלים סולארים שסיפקו 400 ואט. אורך חיים המתוכנן של החללית היה 1.25 שנים.

השיגור היה מוצלח וחללית סיפקה מידע באיכות גבוהה. במהלך מלחמת המפרץ המערכת סיפקה לישראל ולערב הסעודית מידע על שיגורי "סקאד"^[1].

היה מתוכנן להגיע ל-25 לוויינים. בפועל שוגרו 23. הלוויינים שודרגו בהדרגה. בסופו של דבר המשקל הגיע ל-2380 ק"ג עם 6000 חיישנים והספק של 1485 ואט. עלות הלוויין הייתה כ-400 מיליון $. אורך חיים מתוכנן היה 3–5 שנים.

כל הלוויינים נבנו על ידי TRW. השיגור האחרון בוצע בשנת 2007. ככלל שיגורים בוצעו מנמל החלל קייפ קנוורל. רק לוויין DSP 16 הוצב במסלול על ידי מעבורת החלל אטלנטיס מסגרת משימה STS-44 בשנת 1991.

שיגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך שיגור	שם חללית	הערות
6 בנובמבר 1970	DSP-F1
5 במאי 1971	DSP-F2
1 במרץ 1972	DSP-F3
12 ביוני 1973	DSP-F4	השיגור נכשל
14 בדצמבר 1975	DSP-F5
26 ביוני 1976	DSP-F6
6 בפברואר 1977	DSP-F7
10 ביוני 1979	DSP-F8
16 במרץ 1981	DSP-F9
6 במרץ 1982	DSP-F10
14 באפריל 1984	DSP-F11
22 בדצמבר 1984	DSP-F12
29 בנובמבר 1987	DSP-F13
14 ביוני 1989	DSP-F14
13 בנובמבר 1990	DSP-F15
24 בנובמבר 1991	DSP-F16
22 בדצמבר 1994	DSP-F17
23 בפברואר 1997	DSP-F18
9 באפריל 1999	DSP-F19
8 במאי 2000	DSP-F20
6 באוגוסט 2001	DSP-F21
14 בפברואר 2004	DSP-F22
11 בנובמבר 2007	DSP-F23