Fall Brawl (1999)
| Fall Brawl (1999) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובם של דיאמונד דאלאס פייג', סיד וישס, לקס לוגר, סטינג והאלק הוגאן | ||
| מידע | ||
| ארגון | WCW | |
| תאריך | 12 בספטמבר 1999 | |
| עיר | וינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית | |
| אולם | לאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום | |
| מספר צופים | 7,491 | |
| סיסמה פרסומית | !Sting & Hogan Brawl For It All | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WCW | ||
| רוד ווילד | (1999) Fall Brawl | האלווין האבוק |
| סדרת אירועי Fall Brawl | ||
| 1998 | (1999) Fall Brawl | 2000 |
(1999) Fall Brawl היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-World Championship Wrestling (WCW). האירוע נערך ב-12 בספטמבר 1999, בלאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום שבוינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית. האירוע היה האירוע השישי בסדרת אירועי Fall Brawl.
תשעה קרבות התנהלו באירוע. בקרב המרכזי, סטינג ניצח את האלק הוגאן וזכה באליפות העולם במשקל כבד של WCW. עוד ברשימת הקרבות, סיד וישס ניצח את כריס בנואה וזכה באליפות ארצות הברית במשקל כבד של WCW, הארלם היט (בוקר טי וסטיבי ריי) ניצחו את הווסט טקסס רדנקס (בארי וקנדל ווינדהאם) וזכו באליפות הזוגות העולמית של WCW, וגולדברג ניצח את דיאמונד דאלאס פייג'.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב ה-WarGames נוצר לאחר שדאסטי רודס קיבל השראה מהסרט מקס הזועם שיצא לאקרנים בשנת 1985. במקור, הקרב זוהה עם קבוצת ארבעת הפרשים (ריק פלייר, ארן אנדרסון, אוליי אנדרסון וטולי בלנשארד). קרב ה-WarGames הראשון נערך באומני קולוסיאום, שבאטלנטה, ג'ורג'יה במהלך מסע ההופעות של ארגון ה-NWA כחלק מהאירוע The Great American Bash בשנת 1987. קרב זה הפך ייחודי לאירועי Fall Brawl משנת 1993 ועד לשנת 1998. זהו אירוע ה-Fall Brawl הראשון שלא כלל קרב WarGames.
עלילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכנית השבועית Monday Nitro.
אירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור | טוני שאבוני |
| בובי הינן | |
| מייק טניי | |
| מראיין | ג'ין אוקרלנד |
| כרוז | דייוויד פנזר |
| שופטים | מיקי הנסון |
| צ'ארלס רובינסון |
ברלין היה אמור להתחרות נגד באף באגוול, אך העלילה הציגה סיפור אחר כאשר באגוול איחר בהגעתו לאירוע. לעומת זאת, הסיבה האמיתית לאי קיום הקרב ביניהם הייתה שבאגוול סירב להפסיד. במקום זאת, ברלין התחרה נגד ג'ים דאגן.
בקרב המרכזי, סטינג ביצע על האלק הוגאן חסר ההכרה את מהלך ההכנעה שלו, הסקורפיון דת'לוק, לאחר שהוא חבט בו בעזרת מחבט בייסבול ולאחר שהוגאן לא הצליח להרים את ידו בשלוש הפעמים שבהם צ'ארלס רובינסון בדק את הכרתו. תוצאת הקרב נגרמה לאחר מספר הפרעות, כאשר הראשון שהפריע היה דיאמונד דאלאס פייג', כשתקף את השופט ניק פטריק וביצע על הוגאן את מהלך הדיאמונד קאטר. לאחר שהוגאן הצליח לצאת מניסיון ההצמדה, פייג' ביצע על פטריק את מהלך הדיאמונד קאטר. ברט הארט הגיע ותקף את פייג', בעוד שהוגאן השליך את סטינג אל מחוץ לזירה. סיד וישס נכנסה לזירה ותקף את הוגאן, אך במהרה נהדף על ידי הוגאן. הוגאן הדף מתקפה נוספת, הפעם של לקס לוגר, שניסה להכות אותו בעזרת מחבט. אז, סטינג תפס בידיו את המחבט לאחר שלוגר הפיל אותו ותקף את הוגאן בעזרתו. לאחר זכייתו של סטינג באליפות העולם במשקל כבד של WCW, הוא חגג עם לוגר במרכז הזירה.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| 1 | הפילת'י אנימלס (ריי מיסטריו ג'וניור, אדי גררו ובילי קידמן) ניצחו את ומפירו ואינסיין קלאון פוסי (ויולנט ג'יי ושאגי 2 דופ) | קרב זוגות[1] | 14:14 |
| 2 | לני ליין (א) (עם לודי) ניצח את קאז הייאשי | קרב יחידים על אליפות ה-WCW במשקל בינוני[1] | 12:09 |
| 3 | המשפחה הראשונה (יו מורוס ובריאן נובס) (עם ג'ימי הארט) ניצחו את הרבולוציה (דין מלנקו ושיין דאגלס) | קרב ללא פסילות[1] | 09:26 |
| 4 | ריק סטיינר (א) ניצח את פרי סאטורן | קרב יחידים על אליפות הטלוויזיה העולמית של WCW[1] | 09:23 |
| 5 | ברלין (עם הוול) ניצח את ג'ים דאגן | קרב יחידים[1] | 07:58 |
| 6 | הארלם היט (בוקר טי וסטיבי ריי) ניצחו את הווסט טקסס רדנקס (בארי וקנדל ווינדהאם) (א) (עם קורט הניג) | קרב זוגות על אליפות הזוגות העולמית של WCW[1] | 13:05 |
| 7 | סיד וישס ניצח את כריס בנואה (א) | קרב יחידים על אליפות ארצות הברית במשקל כבד של WCW[1] | 11:48 |
| 8 | גולדברג ניצח את דיאמונד דאלאס פייג' | קרב יחידים[1] | 09:04 |
| 9 | סטינג ניצח את האלק הוגאן (א) | קרב יחידים על אליפות העולם במשקל כבד של WCW[1] | 15:21 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים | |||