The Red Hot Chili Peppers (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
The Red Hot Chili Peppers
Rhcp1.jpg
אלבום אולפן מאת רד הוט צ'ילי פפרז
יצא לאור 10 באוגוסט 1984
הוקלט אפריל 1985
סוגה רוק, פאנק מטאל, ראפקור
אורך 30:42
חברת תקליטים EMI/Capitol Records
הפקה אנדי גיל
כרונולוגיית רד הוט צ'ילי פפרז
The Red Hot Chili Peppers
‏(1984‏)
Freaky Styley
‏(1985‏)

The Red Hot Chili Peppers הוא האלבום הראשון של הלהקה רד הוט צ'ילי פפרז. האלבום שנוי במחלוקת, וחלק גדול משיריו הם יותר בדיחות מאשר באמת שירים. בזמן העבודה על האלבום, הגיטריסט הלל סלובק והמתופף ג'ק איירונס עזבו את הלהקה כדי להצטרף ללהקה אחרת בשם What It Is? ובמקום הצטרפו ג'ק שרמן על הגיטרה וקליף מרטינז על התופים. ההרכב החדש מנגן חמישה שירים בלבד (כולל אחד עם המפיק אנדי גיל) ואת הסינגל הראשון של האלבום - True Men Don't Kill Coyotes וחידוש לשיר של האנק וויליאמס. הרכב הישן מנגן שישה שירים, כולל אחד שנמשך עשרים שניות בלבד וגם את הסינגל Get Up And Jump. האלבום נחל כישלון בשוק, ומכר רק 300,000 עותקים וקיבל שני כוכבים וחצי.

סיבוב הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות צאת האלבום בשנת 1984, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות קצר בארצות הברית על מנת לקדם את מכירתו. עם סיומו, הרוויח כל אחד מהם 500$ בלבד. הקהל בהופעותיהם הגיב בשלילה, העיתונים זיכו בביקורות קרירות, ולמרות זאת, התפתחה לה קבוצת מעריצים גדולה, בעיקר מלוס אנג'לס (ממנה באו הצ'ילי פפרז), אשר ליוותה אותם באותו הזמן.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו בידי אנתוני קידיס, פלי, ג'ק שרמן וקליף מרטינז חוץ מהיכן שנכתב אחרת.

1. True Men Don't Kill Coyotes – 3:40 הוא הסינגל הראשון מהאלבום, והיחיד מתוכו שצולם לו קליפ. אווירת השיר היא Fאנק אנרגטי שאפיין את הלהקה בשנותיה המוקדמות, המסתכם בראפ של אנתוני קידיס (הסולן), וצלילי הבס של פלי הבסיסט, אשר פותחים וסוגרים את השיר. בוידאו שצולם ניתן לראות חקלאי מוזר המשקה את גינתו במשקה רדיואקטיבי (כשברקע הר הוליווד), שמתחתיה פורצת הלהקה ומתחילה בביצוע השיר.

2. Baby Appeal – 3:40 השיר הוקלט עם ג'ק איירונס והלל סלובק. למרות שרמתו המוזיקלית צוינה כגבוהה וקליטה יותר מהסינגל הראשון, הוא מעולם לא שוחרר לרדיו, וכמו כן לא זכה להתייחסות מיוחדת מצד הלהקה. גם בשיר הזה בולט הבס, דבר שיוצר דמיון בינו לבין שירי האלבום השני, Freaky Styley.

3. Buckle Down – 3:24 שיר נוסף שסגנונו שונה במקצת מזה של האלבום, ובדומה לBaby Appeal, חושף כיוון מוזיקלי אחר הנוטה לכיוון האלבום הבא. ואולם, השיר היה ידוע כאחד המושמעים ביותר בהופעות באותם ימים.

4. Get Up and Jump – 2:53 עם הילל וג'ק איירונס. שוחרר כסינגל שני, ונחשב האהוב ביותר על חברי הלהקה מהאלבום. רבים מהמעריצים טענו כי לא ניתן להשוות ביצוע חי של השיר עם גרסת הדיסק. הוא מאופיין בדקלום מהיר במיוחד, הדן בסוגי קפיצות שונים. מבחינה לירית, היה זה שיר טיפוסי ברוח האלבום, אחד שלא מעביר מסר מסוים.

5. "Why Don't You Love Me" (Hank Williams) – 3:25

6. "Green Heaven" (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 3:59

7. "Mommy Where's Daddy" – 3:31

8. "Out in L.A." (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 2:00 השיר מנוגן עם הלהקה המקורית. עשר שנים אחרי יציאת השיר נקרא אוסף נדיר של הלהקה על שמו.

9. "Police Helicopter" (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 1:16

10. "You Always Sing" (listed as "You Always Sing the Same" on later releases) (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 0:19

11. "Grand Pappy Du Plenty" (פלי, אנדי גיל, קידיס, מרטינז, שרמן) – 4:14

בונוסים מהגרסה החדשה של 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

12. "Get Up and Jump" (demo) (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 2:37

13. "Police Helicopter" (demo) (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 1:12

14. "Out in L.A." (demo) (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 1:56

15. "Green Heaven" (demo) (פלי, איירונס, קידיס, סלובק) – 3:50

16. "What It Is" (a.k.a. "Nina's Song") (demo) (פלי, קידיס) – 3:57