גיטרה בס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיטרה בס בעלת ארבעה מיתרים מסוג Fender Mustang Bass
גיטרה בס בעלת חמישה מיתרים
גיטרה בס חסרת סריגים (Fretless)

גיטרת בס היא כלי מיתר מסוג גיטרה בעל 4 (על פי רוב), 5 או 6 מיתרים המפיקה צלילים נמוכים. היא החלה את דרכה כתחליף חשמלי לקונטרבס. השימוש בגיטרה בס נפוץ במספר רב של סגנונות מוזיקליים, ביניהם רוק, ג'אז, פופ, רגאיי, מטאל, דיסקו, פאנק רוק ופאנק.

בדומה לקונטרבס, מיתרי גיטרת הבס מכוונים בקווארטות לצלילים (מהנמוך לגבוה) מי-לה-רה-סול, בדיוק אוקטבה אחת מתחת לארבעת המיתרים הנמוכים של הגיטרה. קיימות גם גיטרות בס בעלות מיתר סי נמוך, ו/או מיתר דו גבוה (סך הכל: 5 או 6 מיתרים). בנוסף ניתן למצוא גיטרות בס עם 7 מיתרים, 8 (4 זוגות), 9, 10, 11 ו-12 (6 זוגות) מיתרים, אך אלו נדירות למדי. לעומת גיטרות חשמליות רגילות, בגיטרות בס נפוץ יותר השימוש בגיטרות נטולות סריגים (Fretless) בעלות צוואר חלק, בדומה לקונטרבס.

כמו הגיטרה החשמלית, גם גיטרת הבס היא כלי נגינה מוגבר. רטט המיתרים נקלט על ידי קולטנים הנקראים בלועזית פיקאפים ומתורגם לזרם חשמלי. זרם החשמל עובר באמצעות כבל אל המגבר שם הוא מוגבר, מתורגם בחזרה לצליל ומושמע. גיטרות בס תמיד ארוכות יותר בכמה סנטימטרים מגיטרות חשמליות מפני שהצלילים נמוכים יותר, וכתוצאה מכך צריך מיתרים ארוכים יותר. (ככל שהמיתר יותר ארוך, כך הצליל יהיה יותר נמוך).

גיטרת הבס הראשונה שיוצרה באופן תעשייתי פותחה על ידי ליאו פנדר, שפיתח גם את הגיטרה החשמלית הראשונה, והוצאה לשוק על ידי חברת פנדר בשנת 1951. היא באה לענות על הצורך בעוצמת שמע גבוהה שהייתה נחוצה לסגנונות מתפתחים כגון הרוק'נ'רול, אותה הקונטרבס לא יכול היה לספק. יצרני גיטרות בס חשובים אחרים הם גיבסון, ריקנבקר, איבנז, וורוויק ומיוזיק-מן.

לאחר גיטרת הבס הגיעה לעולם גם גיטרת הבס האקוסטית, שדומה יותר במבנה לגיטרה אקוסטית מאשר לגיטרה חשמלית. היא בעלת תיבת תהודה, ולכן אינה זקוקה למגבר על מנת להישמע בעוצמה סבירה.

בין נגני הגיטרה בס הידועים נמנים (שם הלהקה שבה ניגנו): פול מקרטני (הביטלס), שמוליק ארוך (ששת), אלי מגן (אחרית הימים), מיקי גבריאלוב (הצ'רצ'ילים), ג'אקו פסטוריוס (וות'ר ריפורט, סולו), גדי לי (ראש) אנדי רורק (הסמית'ס), סטנלי קלרק (Return to Forever), ג'ון אנטוויסל (המי), סטינג (הפוליס), ג'ון פול ג'ונס (לד זפלין), גרג לייק (קינג קרימזון), ג'ון דיקון (קווין), לס קלייפול (פריימוס), סטיב האריס (איירון מיידן), ויקטור ווטן (בלה פלק והפלקטונס, סולו), קאי אקהארט (Vital Information), פלי (רד הוט צ'ילי פפרז), מרקוס מילר (סולו), סטיב דיג'ורג'יו (דת'), אלכס וובסטר (קניבל קורפס),רוג'ר גלובר (דיפ פרפל), קליף ברטון (מטאליקה), כריס סקווייר (יס), לין-זי (Mindless Self Indulgence), דיויד דרוזיה, אליסיה סימונס (וואי), ג'ון מיונג (דרים ת'יאטר), ג'ף ברלין, רוג'ר ווטרס (פינק פלויד), מייק דירנט (גרין דיי) וג'וני קרייסט (אוונג'ד סבנפולד), גאי ברימן (קולדפליי), מייקל מאדן (מארון 5)

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיטרת הבס הומצאה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי הממציא והמוזיקאי פול תותמארק, שפיתח כלי נגינה שיפיק צלילי בס, בדומה לקונטרבס, אך יהיה קטן ונוח יותר, ויאפשר אחיזה רוחבית ולא אורכית של הכלי. בשנת 1935 יצא תותמארק לשוק כלי הנגינה, יחד עם כ-100 עותקים של הגיטרה שהמציא, ופתח עסק קטן בוושינגטון למכירת גיטרות בס חשמליות. בשנת 1947 המשיך באד, בנו של תותמארק, את מורשתו של אביו והמשיך לייצר גיטרות בס ודגמים חדשים.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל הממציא ליאו פנדר לייצר גיטרות בס גם כן, עם הדגם שפיתח, ה-Fender Precision Bass, או בקיצור ה-P-Bass. פשטותו של הדגם וצורתו, שדמתה לגיטרת הטלאקאסטר החשמלית של פנדר, תרמו לפופולריות הרבה של דגם זה בקרב המוזיקאים. הדגם של פנדר אפשר למוזיקאים רבים, ביניהם נגני גיטרה חשמלית, להופיע בקלות. נגנים כמו ביל בלאק ואלביס פרסלי היו מחלוצי הבסיסטים החשמליים, וגם הם ניגנו על ה-P-Bass של פנדר.

בשנות ה-60, פנדר הוציאה דגם חדש לסדרת הבסים שלה, ה-Fender Jazz Bass, הידוע גם כה-Deluxe Bass או J-Bass. לדגם זה היו 2 פיקאפים במקום היחיד שהיה ב-P-Bass. כמו כן, צורתו הייתה שונה מה-P-Bass. עם זאת , פנדר המשיכה להוציא דגמים שונים כמו ה-Fender Mustang Bass וה-Fender Telecaster Bass , באסים שבמקור מעוצבים כמו גיטרות חשמליות של פנדר .

עם השנים, חברות כמו גיבסון, קורט, איבנז ורבים אחרים החלו לייצר גם הם גיטרות בס, והתעשייה גדלה והתפתחה עד ימינו.

כיום, הבס הוא כלי נגינה פופולארי מאוד, ובחלק ניכר מהלהקות הפופולריות יש נגני בס.

סוגי פריטות על בס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיטרה בס מספר רב של טכניקות נגינה:

  • הטכניקה הנפוצה ביותר היא פריטה על ידי האצבעות. מתבצע בפריטה עם האצבע והאמה (ולעתים גם הקמיצה, כשרוצים לבצע פריטה מהירה יותר) על המיתרים.
  • פריטה עם מפרט. כאשר רוצים לנגן מהר, ולקבל צליל חד וברור יותר מהפריטה העמומה והאיטית יחסית על ידי האצבעות. נעשה בפריטה זו שימוש רב במוזיקת מטאל ופאנק רוק.
  • ישנה טכניקה של הצלפה (סלאפינג) על המיתרים (בעיקר השניים הנמוכים) באמצעות צד האגודל. טכניקה זאת נפוצה בסגנון הפאנק
  • ישנה טכניקה של משיכת (פופינג) המיתרים. הפופ נעשה על ידי משיכה חזקה של המיתרים (בדרך כלל הגבוהים יותר), בעזרת האצבע או הזרת.
  • טכניקה נוספת היא טאפינג, בה לוחצים בחוזקה על הסריגים הרצויים עם האצבעות וכך מופקים הצלילים.

מנעדים של הגיטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 4 מיתרים (מי לה רה סול): Music Bass Guitar 4st note.JPG
מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 5 מיתרים (מיתר סי נמוך) (סי מי לה רה סול): Music Bass Guitar 5st note.JPG
מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 6 מיתרים (מיתר דו גבוה) (סי מי לה רה סול דו): Music Bass Guitar 6st note.JPG

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]