אבטחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַבְטָחָה היא סך הפעולות והאמצעים המושקעים על מנת להגן על קיומו של אדם או ארגון ועל נכסיו ובכלל זה: חיי אדם רכוש, מוניטין ומידע, כנגד פעולות זדון מכוונות המבוצעות על ידי אדם או ארגון עוין.

המושג אבטחה משמש את התחום הצבאי, החל מאבטחת מחנות קבע ומידע צבאי, וכלה באבטחת כוחות מתמרנים, לרבות קווי לוגיסטיקה, במבצעים צבאיים והן את התחום האזרחי. (ערך זה עוסק באבטחה אזרחית).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת האבטחה בהגדרתה לשרת את מפעיליה בכך שתסייע להם להגשים את מטרותיהם. על מנת להבין את מטרת האבטחה (בתחומים האזרחיים שלה) חשוב להבחין בין שני מושגים: ארגון ביטחוני וארגון מאובטח. בעוד הראשון מתייחס לארגונים שתכליתם וייעודם היא ייצור ביטחון ואבטחה (צבא, משטרה, שירותי ביטחון וכו') כשהביטחון או האבטחה, הם עיסוקם. השני- מתייחס לארגונים שייעודם הוא מתן שרות או ייצור מוצרים לשימושים אזרחיים ומשיקולים שונים מקיימים אצלם מערכי אבטחה כדי לאפשר תפקוד תקין והמשכיות (לרבות עסקית) של ארגון וחופש תנועה וביטחונו של אדם, גם במציאות וסביבה של איומים שונים. בארגונים אלו מערך האבטחה נתפס לא אחת כ"כורח הכרחי".

שתי הנחות יסוד עיקריות מונחות בבסיס הקמתו והפעלתו של מערך אבטחה: האחת- יתרון היוזמה נמצא בידי התוקף אשר מחליט על: המקום, הזמן, השיטה ועוצמת התקיפה. השנייה- היעדר מודיעין מוקדם להתרחשות הפיגוע או הפגיעה. היעדר מודיעין על כוונות לפגוע באדם או ישות ארגונית כלשהי, אין משמעותה שאין כוונה, אלא שלא ידוע על כך לגורם העוסק באיסוף המודיעין. מאחר שלא ניתן להבטיח כי מידע מודיעיני יהא זמין בכל זמן, שומה על מערך האבטחה להיות מוכן לתת מענה לכל תרחיש בכל עת. ברור הוא שהדבר אינו אפשרי מהיבטים רבים ובכלל זה היבטים תפעוליים ותפקודיים של הגורם המאובטח, היבטים תקציביים ושחיקה מתמשכת של האנשים העוסקים בכך. לכן, נדרש כלי שיאפשר קביעת סדרי הקדימויות וניהול סיכונים וגידורם לצורך הקביעה על מה להגן. זהו כלי "ניהול הסיכונים"

קיימים תחומים שונים של "אבטחה" ובכל אחד מהם, התשומות המושקעות והשיטות הנהוגות, שונות מתחום לתחום. עם זאת, בכל תחומי האבטחה השונים קיים הכלי הבסיסי של ניהול סיכונים (Risk Management) המורכב משני תהליכים: הראשון- זיהוי האיומים הרלוונטיים ומכונה: "ניתוח הסיכונים"(Risk Analysis), והשני- "דירוג הסיכונים" (Risk Prioritization) או ניתוח סיכון-תועלת לפי רמות חומרת הנזק הצפוי וסבירות התרחשות הסיכון.

ניתוח סיכונים מבוצע לגבי איומים ספציפיים מול יעד מוגדר (מדינה, ארגון, מתקן, אדם, תהליכי עבודה, רכוש ועוד). הנוסחה לחישוב סיכון היא: [Risk =ƒ [Likelihood  X Consequence, סיכון = [סבירות X נזק].  זיהוי, הגדרת האיומים ודירוגם מתבססים על מודיעין או הערכת קיומו של איום על בסיס ניסיון העבר או "החלטת מנהל"- בתהליך המכונה לא אחת "הערכת מצב".

לאחר ביצוע תהליך ניהול הסיכונים מתקבל גידור של הסיכונים מכל תרחיש ותרחיש איום. לכל איום/סיכון שזוהה יגובש מענה מבצעי/מקצועי הכולל גם הקצאת המשאבים, בהתאם לדירוג האיום. החלטה מוסמכת שלא להתייחס לאיום שזוהה, מהווה אף היא מענה לאיום.

מושגי יסוד באבטחה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איום (מוגדר גם כ"סיכון")- אירוע (ידוע או מוערך) שהתרחשותו עלולה לפגוע באדם או בארגון. הפגיעה עלולה להיות פגיעה בגוף או בנפש, פגיעה בנכסים או פגיעה תדמיתית.
  • רמת איום-  קביעת חומרתו של איום על אדם, מתקן או ארגון, הנובע ממידע מודיעיני, הערכת מצב או אירועים, המושפע מסבירות התרחשותו וכן חומרת הנזק הצפוי ממנו.
  • תרחיש האיום- דרך הפעולה המבצעית בה יבצע התוקף את הפיגוע (מוכר גם כ- דפ"א- דרך פעולה אפשרית)
  • איום הייחוס- החלטת מנהל על בסיס הערכת מודיעין לגבי המדד המספרי או הכמותי אליו יש להתייחס בעת ההתמודדות עם האיום (גודל, משקל, כמות, וכו')[1]
  • פעולות אבטחה (לרבות: אבטחה פיזית/אבטחת מערכות מחשב חיוניות/אבטחת מידע)-  פעולות הדרושות לשם שמירה על ביטחונו של אדם או שמירה על רכוש, במבנה או במקום של גוף ציבורי, וכן פעולות למניעת פגיעה בכל אחד מאלה או פעולות הדרושות לשם שמירה על מערכות ממוחשבות על מידע האגור במערכות אלה ועל מידע מסווג הקשור למערכות אלה, וכן פעולות למניעת פגיעה במערכות או במידע כאמור או פעולות הדרושות לשם שמירה על מידע מסווג של גוף ציבורי או מידע כאמור המצוי אצלו, וכן פעולות למניעת פגיעה בכל אחד מאלה[2]
  • איסוף מודיעין למבצע (אמל"מ)-  פעולות המבוצעות על מנת לאסוף מודיעין הדרוש לשם תכנון משימה מוגדרת וביצועה[1]
  • מעגלי אבטחה[א]- דפוס פריסה מבצעי המבוסס על רצועות היקפיות טריטוריאליות ופעולות אבטחה יזומות, במטרה: להקשות, לסכל או למנוע מהתוקף לממש כוונתו
  • גוף ציבורי (מונחה על פי חוק)- כל גוף המנוי בתוספות (לחוק הסדרת הביטחון), ולגבי משרד ממשלתי המנוי בתוספות – לרבות יחידות הסמך שלו.[2]
  • ממונה ביטחון (מנב"ט)- מי שמונה על פי חוק  זה להיות אחראי על ארגון פעולות אבטחה ועל הפיקוח עליהן[3]
  • איש אבטחה- עובד הנמנה עם מערך האבטחה של ארגון/מתקן, בתפקיד ייעודי
  • נאמן ביטחון- עובד בארגון מאובטח אשר, בנוסף לתפקידו הייעודי, ממלא משימות הקשורות לתחום האבטחה[ב]
  • סמכויות איש אבטחה- סמכויות פעולה לביצוע תפקיד כמפורט בחוק[4][5]
  • קצין מוסמך- בעל תפקיד שמונה על ידי ראש הארגון המנחה הרלוונטי, ושמינויו פורסם ברשומות, המוסמך לתת הנחיות מקצועיות, לאשר/לפסול מינוי אנשי אבטחה ולבצע פעולות בקרה מקצועית בגופים מונחים על פי חוק, בתחום האבטחה[6][7].
  • הנחיות מקצועיות- הוראות מקצועיות הנוגעות ל: פעולות אבטחה, לרבות הנחיות בעניין בקרה ודיווח[8]

תשומות ותפוקות באבטחה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבטחה מורכבת ממספר רכיבים מרכזיים (תשומות) אשר מטרתם לייצר אבטחה שהיא התפוקות אותן נקבל מהשקעת תשומות אלה.  

הרכיבים המושקעים באבטחה הם:  

  1. כוח אדם (תוך חלוקתו לסוגי ורמות תפקוד, לרבות ניהול)
  2. אמצעים וציוד (לרבות חימוש וטכנולוגיות שונות)  
  3. שיטה ונהלים (החל מ"תורה" כללית, עבור לתפיסת אבטחה לפי סוגי מתקנים ויעדים, המשך בנהלים מקצועיים וכלה בתוכניות אבטחה מפורטות לכל מתקן/ גוף מאובטח נתון)

באמצעות השקעה נכונה של משאבים אלה אל מול האיומים המוגדרים ועל בסיס דירוג הסיכונים נקבל את תפוקות האבטחה שהן:  

  1. הרתעה   
  2. מניעה 
  3. גילוי והתרעה  
  4. סיכול  
  5. התאוששות וחזרה לשגרה תפעולית 

סוגי אבטחה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחה נעשית בהקשרים מגוונים:

אבטחת אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה על בעל תפקיד מוגדר מפני איום על חייו, גופו ורכושו.

אבטחת מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה על מתקן מפני כניסה לא מבוקרת אליו, למניעת גניבת רכוש מתוכו או פגיעה בשוהים בתחומו ובנכסים אחרים של המתקן.

אבטחת יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחה של יישוב שלם מפני כניסה לא מבוקרת אליו למניעת ביצוע עבירות פליליות או פיגוע חבלני בתחומיו.

אבטחת מידע וסייבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה על מידע מפני גישה לא מורשית אליו, גניבתו, העתקתו או שיבושו וכן מניעת פגיעה בחומרה, תוכנה, רכיבי תקשורת ומערכות ארגוניות אחרות המסתמכות על מחשבים.

אבטחת "מערכות ממוחשבות חיוניות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה על מערכות ממוחשבות שנקבעו כחיוניות על ידי הגוף שהסמיכה לכך הממשלה[2]

אבטחה פיננסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך הכולל צעדים שעל בעל הממון לנקוט כדי להגן על עצמו מפני סיכונים בתחום הפיננסי, הכוללות סיכוני אשראי, שוק ומטבע.

אבטחת שרשרת אספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקיפת שרשרת האספקה

נגזרת לאבטחת הרכוש והמוצרים בגופים שמצויים בהם כל חוליות שרשרת האספקה(גלם, ייצור, החסנה, הפצה ואספקה)או חלקן. התחום עוסק בהיבט הפיזי והרישומי של החוסרים במלאים, בזיהוי הסיבות לפחת,  במזעור הפחת והפערים במלאי הרשום מול הקיים, בכל תצורותיו וכן בהיבט הקניין הרוחני בדגש למניעה וטיפול בזיופי מוצרים של בעל הקניין. סוג זה של אבטחה מתאפיין בפעילות של מניעה, סיכול, בקרה וביקורת, מודיעין וחקירה תוך שיתוף פעולה עם רשויות רלוונטיות.

יישומי אבטחה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבטחה של מבנים ויישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים בעיקר גדרות המקיפות את המבנה או היישוב, מצלמות טלוויזיה במעגל סגור המאפשרות השגחה מרחוק על האזור והקלטת הנעשה לתחקור מאוחר יותר, דלתות הנעולות במנעולים, ושומרים הניצבים בפתחי המקום או מפטרלים סביבו.

לאבטחה של רכוש קטן בגודלו ויקר ערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשת כספת, שבה מאוחסן רכוש זה.

לאבטחת אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים בעיקר שומרי ראש, הצמודים לאדם המאובטח בכל אשר ילך, וכן אמצעי הגנה פיזיים, כגון אפוד מגן או מכונית משוריינת, המגנים על גופו וכן אמצעים וכוח אדם נוספים לאבטחת מקום מגוריו.

לאבטחת מידע ומערכות מחשב חיוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים אמצעי הגנה פיזיים, להגנת המבנה שבו נמצא המידע, ובעיקר אמצעי אבטחה לוגיים, המונעים גישה לא מבוקרת אליו באמצעות רשתות תקשורת וכן כללי התנהגות מונעת מצד המשתמשים.

לאבטחה פיננסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמש המושג ניהול סיכונים וגידורם כאמצעי המשמש חברות ובעלי ממונות. יצויין שבנוהל זה נדרשת החברה להגדרת הסיכון, מדידתו ופעילות להקטנתו.

לאבטחת שרשרת אספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעים טכנולוגיים גלויים וסמויים (לרבות מצלמות ואמצעי הקלטה- בכפוף לדרישות החוק[ג]), בקרה וביקורת בתהליך שרשרת האספקה, כולל על ספירות המלאי ומכלול פעולות להשגת מודיעין כמו: הפעלת עובדים סמויים, מעקבים ונאמני ביטחון.

האבטחה האזרחית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל נתונה למתקפות טרור נגד אוכלוסייתה ותושביה עוד מימי היישוב טרם הקמת המדינה. בעשורים האחרונים הפך איום הטרור, לצורותיו השונות, נחלתן של מדינות רבות בעולם. אך גם כיום איום הטרור כלפי מדינת ישראל הוא ייחודי בעיקר עקב הקרבה הגאוגרפית היתירה למקורות ובסיסי הטרור ובשל הסכסוך הפוליטי הארוך המזין אותו.

מקור הסמכות לאסדרה (רגולציה) בתחום האבטחה האזרחית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי האחריות השונים ברמה הלאומית, בתחום האבטחה האזרחית, נגזרים משלוש רמות של הוראות מנהליות ברמה הלאומית:

חקיקה ראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקובעת את הגופים המנחים, הגופים המונחים, תחומי האחריות, חובות וזכויות וכל הוראה רלוונטית בתחום האבטחה. בין החוקים העיקריים ניתן למנות את: "חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998", "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005", "חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968" (יחד עם "צו רישוי עסקים 2013"), "חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז-1977", "חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכ"א-1961" " חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (פרק ג'1. "משמר בתי המשפט")".   אסדרה מסוג זה יכולה לחול על כל גורם במדינה, בין אם בבעלות פרטית או ציבורית, כל עוד הוא מנוי בחוק.

החלטת ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטות שקיבלו ממשלות ישראל (החל משנות ה-70 של המאה הקודמת) בדבר הקמה, הפעלה והנחיה מקצועית של מערכי אבטחה בגופים ותחומי פעילות שונים שקבעו הממשלות. תוכנן של החלטות אלו מסווג ולכן לא ניתן לפרסמן ברבים.     אסדרה מסוג זה חלה על תאגידים סטטוטוריים  ומשרדי הממשלה לרבות גופי הסמך שלהם[2]. הוראות לפי אסדרה מסוג זה מחייבות את הגוף המונחה, אולם אינן יכולות לסתור חוקים.

הנחיה "מרצון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמה בין גוף או ארגון שלא נכלל בחוק או החלטת ממשלה, כאמור, לגורם מנחה כחוק- בו מבקש הארגון/גוף לקבל הנחיה מקצועית בתחום האבטחה מהגורם המנחה, תוך התחייבות מראש לקיים הנחיות אלו. הנחיה מסוג זה קיימת כל עוד קיימת ההסכמה ההדדית בין הצדדים.                                                                                                                                

מודל "גוף מנחה"- "גוף מונחה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחריות הכוללת על ביטחון המדינה לרבות ביטחון הפנים ושלום הציבור, מוטלת על גופי הביטחון של מדינת ישראל (צה"ל, משטרת ישראל ושרות ביטחון כללי), כל אחד בהתאם לתחומי אחריותו. משימה זו מורכבת מהמון מטלות המצריכות משאבי אנוש, תקציב ותשתית ארגונית מתאימה. אלו, לעולם יהיו בחסר ויצריכו את ארגוני הביטחון לתעדף משימות ופעולות. כתוצאה מכך עלולים להיווצר פערי ביצוע בתחומים אלו.

בשל כך מדינת ישראל מקיימת הלכה למעשה מודל ניהול אבטחה אזרחית ברמה הלאומית, שאין לו אח ורע בעולם. גם אם קיימות מדינות באירופה וכן ארצות הברית המקיימות אסדרה מדינתית על נושאי הגנה מפני טרור ואבטחה אזרחית מסוימים, הרי שאין בהן את עומק הרזולוציה הקיימת באסדרה הישראלית בתחום האבטחה האזרחית, בדגש על ההגנה מול טרור.

המודל מבוסס על שתי ישויות: גוף מנחה- אחד מגופי הביטחון של ישראל שהוסמך לכך בחוק או החלטת ממשלה. וגוף מונחה- שאף הוא הוגדר בחוק או החלטת ממשלה.

תפקידו של הגוף המנחה הוא לקבוע את השיטה העקרונית והסטנדרטים לפיהם יתנהל מערך האבטחה בגוף מונחה לרבות קריטריונים לגיוס כוח אדם בתפקידים השונים ואופן הכשרתו. על אלו חייב הגוף המנחה לקיים פעילות בקרה ופיקוח כדי להבטיח כי הנחיותיו מבוצעות בצורה מקצועית נאותה. תפקידו של הגוף המונחה הוא להקים ולהפעיל את מערך האבטחה בהתאם להנחיות המקצועיות של המנחה המקצועי. הנחיותיו של הגוף המנחה מחייבות את המונחה בביצוען, אך בחוק קיימים מנגנונים ראויים ליישוב מחלוקות מקצועיות[9]

החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים מפרט את הגופים המנחים והמונחים ותחומי אחריותם. שני הגופים המנחים העיקריים הם משטרת ישראל ו-שרות הביטחון הכללי (שב"כ). מדובר בשני הגופים הראשיים האחראים, בין היתר, כל אחד בתחומו על ביטחון הפנים, שלום הציבור וביטחון המדינה מפני איומי טרור וחבלה[10][11] משטרת ישראל שואבת את סמכותה להנחות בתחום האבטחה, גם מ"חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968" ומ- "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור התשס"ה-2005".

יתרונו העיקרי של מודל זה הוא ביצירת סטנדרטים אחידים לביצוע האבטחה במגזרים השונים, תוך התייחסות מקצועית ונטולת פניות לאילוצים כגון: תקציב, תפעול וייעודו של הגוף המונחה. ניתן ללמוד ממודל זה על האחריות הכוללת הרבה המוטלת על הגופים המנחים באשר לטיבן המקצועי הנדרש של הנחיותיהם, לצידה של אחריות הגופים המונחים בנוגע לאיכות התפקוד של מערכי האבטחה שלהם. האחריות הביצועית הכוללת של מערכי האבטחה בכל גוף מונחה מוטלת על המנכ"ל/ סמנכ"ל בהיות אחד מהם הממונה על מנהל הביטחון הארגוני או מנהל העסק/תאגיד בפועל[12][13]

היחידות המקצועיות בגופים המנחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה המקצועית במשטרת ישראל האמונה על יישום אחריות משטרת ישראל להנחיה מקצועית באבטחה, היא חטיבת האבטחה והרישוי הכפופה לראש אגף שיטור אבטחה וקהילה שבמטה הארצי, שבראשה עומד קצין משטרה בדרגת תת ניצב (מקבילה לתת-אלוף בצה"ל)

חטיבת האבטחה הוקמה אמנם ביולי 2008, אך קדמה לה מחלקת אבטחה (שבראשה עמד קצין בדרגת ניצב משנה (מקביל לאלוף-משנה), שבה היו 4 מדורים מקצועיים- אבטחת מתקנים, ביטחון מעברי גבול, אבטחת מוסדות חינוך ותחבורה ציבורית ומאויימים, ובנוסף ק' רישוי ארצי. למעשה החלה משטרת ישראל לעסוק בהנחיית האבטחה בתחומי אחריותה כפי שהוטלו עליה בהחלטת ממשלה 411 מ-1975 ובהמשך לפי חוקים שונים כאמור.

בשנת 2006 הוקמה מחלקת מעברים (בפיקוד קצין בדרגת ניצב משנה) על בסיס מדור ביטחון מעברים שאליו צורפו 2 מדורים. מחלקה זו אחראית על הנחיית האבטחה הפיזית והחמושה וכן הבידוק הביטחוני של רכב ומטען מסחרי, במעברי הגבול האזרחיים של מדינת ישראל. על בסיס שתי המחלקות לעיל הוקמה, כאמור, חטיבת האבטחה במשטרת ישראל.

היחידה המקצועית בשרות הביטחון הכללי האמונה על יישום אחריות הארגון להנחיה מקצועית באבטחה, הוא אגף האבטחה הכפוף לראש השרות, ובראשו עומד בעל תפקיד ברמה המקבילה לדרגת אלוף .

שרות הביטחון הכללי החל לעסוק בהנחיית האבטחה לאחר אירוע חטיפת מטוס אל על (בטיסה מרומא) לאלג'יריה ב-1968, אירוע שבעקבותיו הוקם מערך האבטחה בתעופה הישראלית.

אבטחה ממלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלות ישראל לדורותיהן קבעו, בשורה של החלטות וצעדי חקיקה, למסד מודל האבטחה הלאומית על מתקנים וארגונים שונים שהוגדרו על ידן כאינטרס לאומי שפגיעה בהם, לרבות טרור, פוגעת במדינת ישראל. גופים אלו חויבו (תחילה בהחלטות ממשלה- משנות ה-70) בחוק (החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998) להקים ולהפעיל מערכי אבטחה בתחומים שונים רלוונטיים. בין יתר הגופים הללו ניתן למנות את משרדי הממשלה, רשויות סטטוטוריות, גופים פרטיים (כמו חברות תקשורת) שקיבלו היתר מהמדינה להפעיל משאבים לאומיים שונים (למשל תדרי תקשורת אלחוטית) או המהווים תשתית לאומית קריטית ולכן נמצאו חייבים בהקמת מערך אבטחה, וכן עובדי ציבור שונים (שאינם סמלי שלטון) המאויימים עקב תפקידם[14].

בשנים האחרונות בשל התגברות איומי הסייבר נכללו בחוק האמור גם גופים הכוללים/מפעילים תשתיות מחשוב קריטיות ואף הוקם מערך הסייבר הלאומי המבוסס על שני גופים קודמים: הרשות הלאומית להגנת הסייבר ו- מטה הסייבר הלאומי שאוחדו בינואר 2018.

לציין כי בהתייחס לאינטרסים לאומיים מאובטחים, אלו מתייחסים גם לחו"ל כמו נציגויות ישראליות רשמיות, התעופה הישראלית ומשלחות ישראליות רשמיות.

אבטחה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד האבטחה הממלכתית מתקיים גם הצורך של אבטחת שלום הציבור מפני פח"ע וסיכונים אחרים, במקומות שאינם נמנים עם אלו שפורטו לעיל, אך היסטוריית הטרור בישראל מלמדת כי היו והם יעד שכיח לפיגועי טרור ובהם: מרכזי קניות, בתי מלון, מוסדות חינוך והשכלה גבוהה, אירועים המוניים תחת כיפת השמיים ואירועי ספורט. גם בתחום זה קבעו ממשלות ישראל באמצעות חקיקה (חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968  וחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005) תנאים שונים בתחומי האבטחה, מניעת פשיעה ובטיחות בהם חייבים בעלי המקומות או מפעילי האירועים לעמוד, על מנת לקבל רישיון להפעלת העסק או קיום האירוע. בין יתר התנאים הוטלה החובה להקים מערך אבטחה מקצועי הכולל בעלי תפקידים שונים לרבות מנהל ביטחון.

ההוראה החוקית המפורטת שמתייחסת לתנאים להקמה והפעלת עסק טעון רישוי, הוא "צו רישוי עסקים" המהווה חלק מחוק רישוי עסקים ומתעדכן לפי הצורך. גם בתחום זה הוראות משטרת ישראל, כמנחה מקצועי, מחייבות את הגופים/ארגונים הכלולים בחוקים הנ"ל ואי עמידה בדרישות המשטרה עלולה להביל לסנקציות שונות כגון: סגירת בית עסק, אי מתן רישיון עסק ואף כתב אישום פלילי.

עיסוק נוסף השייך לתחום האבטחה, במגזר העסקי/מסחרי, הוא אבטחת שרשרת אספקה ומניעת פחת ואבדן של רכוש ומוצרים. תחום זה אינו נכלל באחריות ההנחיה של הגופים המנחים שנקבעו בחוק או החלטות ממשלה, אולם חלק מהסיבות לפגיעה בשרשרת האספקה או האבדן קשורות לעבירות פליליות הנחקרות על ידי משטרת ישראל. במידה והארגון הוא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, רשאית משטרת ישראל להשית תנאים לקבלת הרישיון, במסגרת היותה "נותן אישור" לעניין מניעת פשיעה על פי "צו רישוי עסקים"

סמכויות אנשי אבטחה לביצוע תפקידם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לאפשר לאנשי האבטחה האזרחית בגופים המונחים, כאמור לעיל, לבצע את תפקידם ומשימותיהם בשגרה ובאירועי חירום, ניתנות להם סמכויות חוקיות לבצע פעולות מול הציבור, שיש בהן פגיעה מסוימת בזכויות יסוד של אדם כגון: הזכות לפרטיות, הזכות לחופש התנועה, הזכות לקניין פרטי והזכות לבריאות ושלמות הגוף. זאת, לצורך שמירה על ביטחון הציבור. סמכויות אלו מוענקות על ידי הגופים המנחים בכפוף להכשרה מתאימה, נשיאת תעודה רשמית על ידי איש האבטחה (המוענקת אף היא על ידי הגופים המנחים) ותנאים המפורטים בחוקים לגבי אופן ונסיבות מימוש הסמכויות.   סמכויות אלו מפורטות ב: "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005" (סעיפים 3. עד 6א.) וב "חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998" (סעיפים 3. ו- 13א.) וחוקים נוספים.

הסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמכות חיפוש, ללא או אגב חשד("סימן מחשיד" במינוח המקצועי)- על גופו של אדם, בחפצים הנושא עמו ובכלי תחבורה
  • סמכות דרישת הזדהות מאדם- באמצעות תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו, שהאדם מחויב לשאתה על פי חוק
  • סמכות מניעת כניסה למקום
  • סמכות הוצאת אדם ממקום
  • סמכות לתפוס חפץ העלול לפגוע בביטחון הציבור- ומסירתו למשטרת ישראל בהקדם האפשרי
  • סמכות עיכוב עד לבואו של שוטר- למשך זמן שלא יעלה על 3 שעות
  • סמכות מניעת כניסה עם נשק (ברישיון) או דרישה להפקידו[ד]
  • סמכויות למניעת אלימות- במקומות המוגדרים בתוספת ל"חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור"[16]
  • סמכות שימוש בכוח סביר למימוש הסמכויות- על פי התנאים המפורטים בחוק

בנוסף לסמכויות הייעודיות כאמור לעיל, ניתן לעשות שימוש בהוראות חוק אחרות המעניקות סמכויות מסוימות לכל אזרח ובהן: עיכוב בידי אדם פרטי[17], סמכות מניעת הסגת גבול (כלומר הוצאה ממקום), אף תוך שימוש בכוח סביר[18],  וכן הסכמתו החופשית והמודעת של אדם לבקשה של אדם אחר לבצע עליו פעולה הפוגעת בזכויותיו (למשל חיפוש על גופו), בתנאים המפורטים בהלכת בן חיים של בית המשפט העליון.  בסמכויות אלו יכול לעשות שימוש כל אזרח, בכפוף לתנאים המפורטים בהוראת החוק/הפסיקה המתאימה, לרבות אנשי אבטחה בגופים ומוסדות פרטיים שאינם מונחים על ידי אחד הגופים הביטחוניים המוסמכים. חשוב לציין כי סמכויות אלו מוגבלות מאוד בתחולתן, עוצמתן ונסיבות הפעלתן, לפיכך ראוי לעשות בהן שימוש בשום שכל ובזהירות הראויה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מילון מונחים באבטחה, המרכז לניהול וביטחון, וינגייט
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 1
  3. ^ חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, סעיפים 1. ו- 2.
  4. ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005 (סעיפים: 3. - 6א.)
  5. ^ חוק להסדרת הביטחון- סעיפים 3. ו-13א.
  6. ^ חוק הסדרת הביטחון- סעיפים: 1. 4. 5.(ג). 6. ו-10.
  7. ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור- סעיפים: 2. 7.(ב) ו-8.
  8. ^ החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 10.(א).
  9. ^ חוק להסדרת הביטחון- סעיפים: 10(א) (ב), 10א. ו-11.
  10. ^ פקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א-1971, סעיפים: 3. ו-90א.- 90ד.
  11. ^ חוק שרות ביטחון כללי, התשס"ב-2002 סעיף 7.(ב)(2)(4)
  12. ^ חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 2.(א)
  13. ^ חוק רישוי עסקים- סעיפים 14. ו-15.
  14. ^ חוק להסדרת הביטחון- התוספת השלישית (סעיף 6)
  15. ^ חוק הטיס (ביטחון בתעופה אזרחית)- סעיף 14. חוק בתי המשפט- סעיפים: 106א. ו- 106ז. חוק משכן הכנסת רחבתו ומשמר הכנסת- סעיף 5.
  16. ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005, סעיף 6א.
  17. ^ חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996- סעיף 75
  18. ^ חוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969"- סעיף 18.

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בקרב קהילת אנשי המקצוע בתחום, מקובל גם המונח: "שכבות אבטחה"
  2. ^ מדובר בדרך כלל במשימות משניות התומכות במערך האבטחה הייעודי של הארגון. הענקת סמכויות חוקיות, לביצוע תפקידו של נאמן הביטחון, היא בסמכות הגוף המנחה שנקבע
  3. ^ ככל שאמצעים אלו מייצרים מאגר מידע או עלולים לפגוע בפרטיותו של אדם במרחב הציבורי
  4. ^ סמכות זו מצויה בשני חוקים: "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור" ו-"חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים". בחוק סמכויות (סעיף 10.) נדרש צו של השר לביטחון הפנים ובו רשימת המקומות בהם אסורה הכניסה עם נשק או חלה חובת הפקדה בכניסה. צו כזה טרם הוצא על ידי איש משרי הבט"פ מאז נחקק החוק. לפיכך, נכון למועד זה (2018) הסמכות לפי סעיף זה היא "אות מתה" (ניתן לממשה לפי חוקים אחרים לעניין קניין פרטי וסמכות מנהל/מחזיק המקום לקבוע תנאים לכניסה למקום). בחוק להסדרת הביטחון, לעומת זאת, הסמכות קיימת באותם גופים ציבוריים המנויים בחוק, הפועלים גם מכוח חוקים אחרים שבהם קיימת הוראה מיוחדת לגבי איסור נשיאת נשק (שדות תעופה, בתי משפט ומשכן הכנסת)[15]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]