אביגיל מיי אלקוט ניריקר
.jpg) | |
| לידה |
26 ביולי 1840 קונקורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בדצמבר 1879 (בגיל 39) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונרוז' |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה |
ציור |
| בן או בת זוג |
ארנסט ניריקר (1878–1879) |
| צאצאים |
לואיז מיי ניריקר |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
אביגיל מיי אלקוט ניריקר (באנגלית:Abigail May Alcott Nieriker ; 26 ביולי 1840 – 29 בדצמבר 1879) הייתה אמנית אמריקאית ואחותה הצעירה ביותר של לואיזה מיי אלקוט. היא הייתה ההשראה לדמות איימי ברומן החצי-אוטוביוגרפי של אחותה "נשים קטנות" (1868).[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביגיל מיי אלקוט נולדה ב-26 ביולי 1840 בקונקורד, מסצ'וסטס, הצעירה מבין ארבע הבנות שנולדו לעמוס ברונסון אלקוט ואביגיל סוואל אלקוט.
אחותה הייתה הסופרת לואיזה מיי אלקוט, שתמכה בלימודיה באירופה ועמה ניהלה מערכת יחסים קרובה, אם כי לואיזה מיי קנאה לעיתים בחיי המשפחה של אחותה, כמו גם ביכולתה להשיג את מה שרצתה והייתה זקוקה לו.[2]
היא הייתה כשרונית באמנות מגיל צעיר, ודמותה הייתה אחת האחיות ב"נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט, שתוארה כך: "היא מעולם לא הייתה מאושרת כמו בעת שהעתיקה פרחים, עיצבה פיות או איירה סיפורים עם דמויות מוזרות."[3]
חינוך ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא למדה הוראה בבית ספר ציבורי בבוסטון, החל מינואר 1853.[4] מאי הייתה גננת בגן הילדים הראשון שהקימה אליזבת פאלמר פיבודי. החל מחודש דצמבר 1860, מיי הייתה בסירקיוז, ניו יורק, שם לימדה צורה מוקדמת של טיפול באמנות בבית המחסה של ד"ר וילבור. לאחר מכן חזרה הביתה באוגוסט 1861 או 1862 כדי להתחיל ללמד אמנות בבית הספר קונקורד המנוהל על ידי חברו של אביה פרנקלין בנג'מין סנבורן.[5]
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם התרחבות ההזדמנויות החינוכיות במאה ה-19, נשים אמניות נעשו מקצועניות, כולל הקמת אגודות אמנות משלהן. עבודות האמנות שיצרו הנשים נחשבו לנחותות, וכדי לעזור להתגבר על כך, נשים הפכו ל"קולניות ובטוחות יותר ויותר" בקידום עבודתן, וכך הפכו לחלק מהדימוי המתהווה של "האישה החדשה" המשכילה, המודרנית והחופשייה יותר.[6] אמניות "מילאו תפקידים מכריע בייצוג האישה החדשה, הן על ידי ציור תמונות של הנשים והן בהדגמת מהלך חייהם."
החל משנת 1859 למדה מיי אלקוט אמנות בבית הספר של המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון. לאחר מכן ביקרה בפריז ולמדה באקדמיה ז'וליאן בשנת 1870 והציגה בשתי הערים, כמו גם במקומות אחרים בארצות הברית ובלונדון. היא ציירה בעיקר פרחים, אך גם יצרה עותקים מצוינים בליתוגרפיה. היא למדה אנטומיה באמנות אצל ויליאם רימר בבוסטון, וכן למדה עם ויליאם מוריס האנט, בין היתר.[7]
היא למדה בפריז, לונדון ורומא במהלך שלוש נסיעות באירופה בשנת 1870, 1873 ו-1877, שהתאפשרו לאחר פרסום הספר "נשים קטנות" של אחותה לואיזה בשנת 1868. היא נסעה לפחות באחת מהנסיעות עם אליס ברטלט ואחותה לואיזה מיי, שם היא הוכיחה עצמה כאמנית. היא למדה פיסול, רישום וציור.[7] באירופה היא גילתה שלנשים יש הזדמנויות חינוכיות גדולות יותר מאשר בארצות הברית, אך האקדמיות לאמנות לא אפשרו לנשים לצייר מודלים עירומים חיים. לשם כך למדה בהדרכת קרוג, שאיפשר לסטודנטים ולסטודנטיות לצייר דוגמניות חיות.[8] מיי אלקוט איירה את המהדורה הראשונה של "נשים קטנות", האיורים המוקדמים היו פשוטים ובוצעו לפני לימודיה באירופה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הלימודים בפריז, היא חילקה את זמנה בין בוסטון, לונדון ופריז. כוחה היה בהעתקה וכציירת טבע דומם, בשמנים או בצבעי מים. הצלחתה כמעתיקה של וילאם טרנר הייתה כזו שקיבלה את שבחיו של מר ג'ון ראסקין, ונתנה חלק מעבודותיה לשם העתקה של התלמידים בבתי הספר של דרום קנזינגטון בלונדון.
בשנת 1877, ציור "טבע דומם" שלה היה הציור היחיד של אשה אמריקאית שהוצג בסלון פריז, היא ציירה דיוקנאות וציורים של מראות חוץ.
היא גרה בלונדון ולמדה אמנות נוף כשפגשה את ארנסט ניריקר. הזוג התחתן ב־22 במרץ 1878 בלונדון. מיי הייתה בת 38, וארנסט ניריקר, סוחר טבק וכנר שווייצרי היה בן 22. ארנסט תמך בקריירת האמנות של מיי ועזר לה. בני הזוג התגוררו בפרבר פריזאי לאחר הנישואים.
בשנה שלאחר מכן היא הכינה את הציור "לה נגרה" שהוצג בסלון פריז, שנחשב ליצירת המופת שלה. זהו ציור ריאליסטי של אישה שחורה המציג את האינדיבידואליות הייחודית שלה מבלי להיות רומנטית או ארוטית.
סוף חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־8 בנובמבר 1879, בפריז, ילדה מיי בת, לואיזה מיי "לולו". שבעה שבועות לאחר מכן, ב־29 בדצמבר 1879, מיי נפטרה, אולי מסיבוכי הלידה. על פי רצונה, אחותה לואיזה מיי אלקוט, גידלה את לולו עד מותה בשנת 1888, ואז עברה לולו לאביה, ארנסט ניריקר, בציריך, שווייץ.
בשנת 2002, נערכה תערוכת עבודותיה וחייה, "שיעורים, רישום וחלומות: מיי אלקוט כאמנית", הייתה התערוכה הגדולה הראשונה של עבודותיה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביגיל מיי אלקוט ניריקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ From Alcott, a Parable for a Spirited Niece."
- ^ Little Women Abroad: The Alcott Sisters' Letters from Europe, 1870-1871.
- ^ Caroline Ticknor.May Alcott. Applewood Books; June 2012
- ^ Louisa May Alcott (1997). The Journals of Louisa May Alcott. University of Georgia Press. p. 70. ISBN 978-0-8203-1950-6.
- ^ Madeleine B. Stern (1999). Louisa May Alcott: A Biography. p. 104. ISBN 978-1-55553-417-2.
- ^ Laura R. Prieto. At Home in the Studio: The Professionalization of Women Artists in America. Harvard University Press; 2001. ISBN 978-0-674-00486-3. pp. 145–146
- ^ 1 2 Ednah D. Cheney. The Life of Louisa May Alcott. Cosimo, Inc.; 1 January 2010. ISBN 978-1-61640-251-8. p. 255.
- ^ Deborah Barker, Aesthetics and Gender in American Literature: Portraits of the Woman Artist. Lewisburg, PA: Bucknell University Press, 2000. p. 222,