נשים קטנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד השער של "נשים קטנות" מ-1868
כריכת הספר נשים קטנות

נשים קטנותאנגלית: Little Women) הוא ספרה המפורסם ביותר של לואיזה מיי אלקוט. הספר מגולל את קורותיה של משפחה בקונקורד, עיירה סמוכה לבוסטון שבמסצ'וסטס בארצות הברית. הסיפור מתרחש בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית ולאחריה. גיבורותיו הן ארבע האחיות - מרגרט (מג) הבכורה, שחלומה הוא להקים משפחה ובתחילה משתוקקת לחיות חיי מותרות. ג'וזפין (ג'ו) המרדנית והפרועה, שחלומה הוא להיות סופרת עצמאית וחופשייה, אליזבת' (בת') הצייתנית וטובת הלב, ואיימי הצעירה ביותר והמפונקת ביותר, שחלומה להיות ציירת ולחיות חיי מותרות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1868, תומאס ניילס, המוציא לאור של לואיזה מיי אלקוט, המליץ ​​לה לכתוב ספר על בנות שיפנה לקהל קוראים רחב.[1] בהתחלה אלקוט התנגדה, והעדיפה לפרסם אוסף של הסיפורים הקצרים שלה. ניילס לחץ עליה לכתוב את הספר של הבנות קודם ונעזר באביה עמוס ברונסון אלקוט, שגם קרא לה לעשות זאת.[1]

במאי 1868, כתבה אלקוט ביומנה: "ניילס, שותפו של רוברטס, ביקש ממני לכתוב ספר בנות. אמרתי שאנסה."[2] אלקוט קבעה את התרחשות הרומן שלה בבית אורצ'רד הדמיוני, שנושא את שם מקום מגוריה בעת כתיבת הרומן: בית אורצ'רד בקונקורד, מסצ'וסטס.[1] מאוחר יותר כתבה בזכרונותיה שהיא לא חשבה שהיא יכולה לכתוב ספר מוצלח לבנות ולא נהנתה לכתוב אותו.[3] "אני ממשיכה לדשדש משם ", כתבה ביומנה, "אם כי אני לא נהנית מסוג זה של דברים".[2] חוקרים מסווגים את "נשים קטנות" כרומן אוטוביוגרפי או אוטוביוגרפי למחצה.[4][5]

בחודש יוני באותה השנה, אלקוט שלחה את תריסר הפרקים הראשונים לניילס, ושניהם הסכימו כי אלה היו משעממים. אבל אחייניתו של ניילס, לילי אלמי, קראה אותם ואמרה שנהנתה מהם.[3] כתב היד השלם הוצג לכמה בנות, שהסכימו שזה היה "נפלא". אלקוט כתבה "הן המבקרות הכי טובות, כך שאני בהחלט צריך להיות מרוצה."[2] היא כתבה את נשים קטנות "בזמן המתאים ביותר לכסף".[6]

לדברי מבקרת הספרות שרה אלברט, בעת שימוש במונח "נשים קטנות", אלקוט התכוונה למשמעותו הדיקנסית; הוא ייצג את התקופה בחייה של אישה צעירה שבו ילדות ונערות היו "חופפות" עם נשיות צעירה. כל אחת מהאחיות מארץ', גיבורות העלילה, עברה חוויה מחרידה שמזכירה לה ולקורא כי "תום הילדות" היה בעבר, וכי "בעיית האישה הבלתי נמנעת" היא כל מה שנשאר.[6] מבטים אחרים מצביעים על כך שהכותרת נועדה להדגיש את נחיתותן של נשים בהשוואה לגברים, או, לחלופין, לתאר את חייהם של אנשים פשוטים, "לא חשוב" במובן החברתי.[7]

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Houghton AC85.Aℓ194L.1869 pt.2aa - Little Women, vol 2, illustration 45.jpg

ארבע בנות מארץ' משתדלות מאוד להתגבר על כיסופיהן ולשמוח בחלקן, אך מג כועסת על הגורל, שחמס את עושרה הקודם של המשפחה ומאלץ אותה לעבוד כאומנת לילדי עשירים מפונקים, כשכל רצונה ללבוש בגדי פאר ולבלות כמו חברותיה. ג'ו מתמרדת נגד ההכרח לשמש בת לוויה לדודה זקנה, נכה וקפדנית, תפקיד הנוגד בתכלית הניגוד את טבעה החופשי והסורר, שלא כדרך עלמות ויקטוריאניות בנות טובים. בת', ילדת בית ביישנית ואוהבת, משתוקקת לפסנתר טוב יותר ולפנאי לנגן כאוות נפשה במקום לעזור בעבודות הבית ואיימי רוצה שהכל יעריצו את יופיה ואת כשרון הציור שלה ויאפשרו לה ליהנות מכל מה שלבה חפץ בלי הגבלות. עם זאת, הארבע יודעות להעריך את חוג המשפחה האוהב והמגונן ולמצוא דרכים להשתעשע ולבלות גם ללא מותרות. אל הוויה חמה זו הן מאמצות את בן השכנים העשיר, לורי, נכדו של מר לורנס מפיל האימה, שאיננו חסר דבר במונחים חומריים אך חש ביותר בחסרון הוריו שמתו ובחברה צעירה, ומורד בסבו, המשתדל לנתקו מן המוזיקה, אהבת חייו, ולנתב אותו לעסקים. הקשר, הנוצר בין שני הבתים השכנים, מיטיב עם כל שוכניהם, בייחוד כשבת' הביישנית מוצאת את דרכה אל הפסנתר המשובח בבית לורנס ואל לבו של הזקן הבודד, המתגעגע אל נכדתו שמתה בילדותה ומתנחם בחיבתה של הילדה המוזיקלית מן הבית השכן.

משברים פוקדים את המשפחה. אבי הבנות, כומר צבאי במלחמת האזרחים, נופל למשכב ואשתו נחפזת לטפל בו. בהיעדרה נדבקת בת' במחלת השנית ממשפחת מהגרים חסרת-כל, שבה טיפלה בהוראת אמה. אחרי שכמעט נואשו מחייה, היא מתאוששת ומחלימה, אך סובלת מפגם בלב כתוצאה מסיבוך, ופגם זה יביא עליה את המוות בגיל 18 בלבד.

מר ברוק, מחנכו של לורי, מתאהב במג, המשיבה לו אהבה למגינת לבה של ג'ו, החוששת מכל שינוי באורח חייהן. לדרישת הוריה של מג, ג'ון ברוק מחכה למג עד הגיעה לגיל עשרים, אז הם נישאים וחיים באושר בבית קטן לא הרחק מבית המשפחה, תוך מאבק בקשיי הסתגלות והתבגרות הכרחיים, ומגדלים את דמי-ג'ון (דמי) ודייזי, ילדיהם התאומים.

אחרי שדחתה את חיזורי לורי, האהוב עליה כאח, יוצאת ג'ו לניו יורק, לחיות שם בפנסיון של ידידת אמה, לעבוד כמחנכת לבנותיה ולטפח את הקריירה הספרותית שלה. בפנסיון היא פוגשת את מר באר, פרופסור רווק לגרמנית, ולומדת להכיר ולהעריך את חוכמתו, טוב לבו, יושרו והגינותו, כשם שהוא לומד להכיר ולהעריך את הסופרת הצעירה והשאפתנית ומטה אותה בזהירות מדרך הפרסום הקלה, שהחלה ללכת בה בכתיבת ספרות קלוקלת לעיתונות פסולת. במשך הזמן מלבלבת ידידותם לאהבה, אך שניהם מסרבים להודות בכך. ג'ו נקראת הביתה, לטפל בבת' הגוססת, והקשר ניתק. ג'ו מטפלת בבת' עד מותה ואחר נשארת בבית עם הוריה, שקועה באבל ובדכדוך חסר תקוה.

לורי הנואש נוסע לאירופה ושם מטיל עצמו למערבולת חיי בטלה, בילוי ובזבזנות חסרי תכלית, שממנה שולפת אותו בסופו של דבר איימי, המסיירת באירופה עם משפחת דודתה ובוחנת את סיכוייה להשתלם בציור. שני הצעירים נאלצים להכיר במציאות - לורי מבין שלעולם לא יזכה באהבתה של ג'ו כפי שרצה בה, ואיימי מכירה, כי לעולם לא תהיה ציירת דגולה וכשרונה בינוני בלבד. עם ההשלמה ההדדית, כאשר לורי בא לנחם את איימי לאחר מותה של בת', הם מוצאים זה את זו מחדש, נישאים וחוזרים הביתה.

אל תוך שמחת השיבה וחגיגת נישואיהם של לורי ואיימי, מגיע מר באר, שבא להיפרד מג'ו לפני שיעזוב את אמריקה לבלי שוב. למעשה, ויתר על תקוותיו ואיננו מעז להציע לה את אהבתו בגלל הפרש הגיל ביניהם ובגלל מצבו הכלכלי הרעוע, אבל איננו יכול להסתלק בלי לראותה עוד פעם אחת. הוא מאמין, שג'ו עתידה להינשא ללורי ומתכוון להסתלק באופן שקט ומכובד, בלי להעמיס עליה את אהבתו המיותרת, אך ג'ו, הכנה וחסרת התחכום, מגלה לו את צערה על נסיעתו ואת אהבתה לו ותוכניותיו משתנות באחת. לאחר שירשה ג'ו מדודה מארץ' באופן מפתיע את אחוזת פלאמפילד, פרופסור באר וג'ו מקימים יחד בית ספר לנערים יתומים ועשירים כאחד ודואגים להם כאילו היו ילדיהם.

לדור הצעיר של משפחת מארץ' מוסיפים איימי ולורי (טדי, בפי ג'ו) בת פעוטה, הנקראת בת' על שם האחות שהלכה לעולמה בגיל צעיר. לג'ו ולמר באר (פרידריך) יש שני ילדים, טדי ורוב.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך העיבוד הקולנועי לנשים קטנות משנת 1933

מלבד הגרסאות האילמות בשנת 1917 ו-1918, נשים קטנות עובד לקולנוע ארבע פעמים נוספות: על ידי ג'ורג' קיוקור ב-1933, מרווין לרוי ב-1949, גורדון הסלר ב-1978, וגיליאן ארמסטרונג בשנת 1994.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-BBC הפיק שני עיבודים טלוויזיונים לספר בשנות החמישים: האחד בשנת 1950 ושוב בשנת 1958.

בשנות השמונים הספר עובד שוב לטלוויזיה, הפעם ביפן, בגרסת האנימה. הראשונה, "Little Women" שודרה ב-1981, והשנייה - "Tales of Little women" שיצאה בשנת 1987 ושודרה בישראל בטלוויזיה החינוכית בתחילת שנות התשעים תחת השם "נשים קטנות".

מחזות זמר ואופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר "נשים קטנות" עלה בברודוויי בשנת 2005, ולאחר מכן יצא לסיור הופעות ברחבי ארצות הברית. ההצגה עלתה גם בסידני, אוסטרליה, ב-2008

אופרת יוסטון גרנד הזמינה וביצעה את האופרה "נשים קטנות" ב-1998, והביצוע אף שודר ברדיו ברשת NPR בארצות הברית. האופרה שודרה בטלוויזיה ב-2001, וכבר עלתה בבתי אופרה נוספים מאז הבכורה.

במה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות בנות מערכה אחת[8] כבר הופקו בארצות הברית, בריטניה, איטליה, אוסטרליה, אירלנד, סינגפור מאז 2010.

מרישה צ'מברליין גם יצרה עיבוד למחזה באורך מלא.[9]

וידאו בלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד מודרני של הרומן, שכותרתו "מכתבי משפחת מארץ'", הופק על ידי Cherrydale productions ומופץ על ידי Pemberly Digital ב-YouTube. ההרצה המקורית החלה ב-25 בדצמבר 2014.

תסכית רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 2012 יצאה גרסת שמע מומחזת בהפקת Focus ב-Family Radio Theatre.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי רודין, "'אל תסתגרי רק מפני שאת אשה': על פמיניזם רדיקלי, ליברלי ומטריאליסטי ברומן נשים קטנות ללואיזה מיי אלקוט". ספרות ילדים ונוער, חוברת 133, יולי 2012, עמ' 56–75.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נשים קטנות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Cheever, Susan (2011). Louisa May Alcott: A Personal Biography. Simon and Schuster. ISBN 978-1416569923. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Madison, Charles A. (1974). Irving to Irving: Author-Publisher Relations 1800–1974. New York: R. R. Bowker Company. ISBN 0-8352-0772-2. 
  3. ^ 3.0 3.1 Matteson, John (2007). Eden's Outcasts: The Story of Louisa May Alcott and Her Father. New York: W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-33359-6. 
  4. ^ Cullen Sizer, Lyde (2000). The Political Work of Northern Women Writers and the Civil War, 1850-1872. Univ of North Carolina Press. p. 45. ISBN 9780807860984. 
  5. ^ Reisen, Harriet (2010). Louisa May Alcott: The Woman Behind Little Women. Macmillan. ISBN 9780312658878. 
  6. ^ 6.0 6.1 Elbert, Sarah (1987). A Hunger for Home: Louisa May Alcott's Place in American Culture. New Brunswick: Rutgers University Press. ISBN 0-8135-1199-2. 
  7. ^ Little Women-Foreword. HarperCollins UK. 2010. p. vi. ISBN 9780007382644. 
  8. ^ Murphy, Gerald P. "Little Women". Lazy Bee Scripts. 
  9. ^ "Little Women (full-length)". Playscripts.com. 
  10. ^ "Little Women (Audio Drama) by Focus on the Family Radio Theatre on iTunes". iTunes.