אבינה והגברים החשובים
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
טרבור ר. גטס  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן גרפי |
| נושא |
Abina Mansah |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
2012 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-19-023874-2 |
  | |
אבינה והגברים החשובים הוא ספר היסטוריה גרפית המבוסס על מסמכי משפט קולוניאלי שנערך בשנת 1887 בחוף הזהב. במסגרת המשפט טענה אבינה מנאש כי היא מוחזקת כבת ערובה בתנאים של עבדות, וזאת למרות ביטולה הרשמי של העבדות בידי השלטון הבריטי בקולוניות. עדותה של אבינה משקפת את מורכבותה של תקופת השעבוד באפריקה המערבית תחת שלטון קולוניאלי, ומאפשרת הצצה נדירה למפגש בין עולמה של אישה אפריקאית לבין מוסדות החוק האירופיים.
הספר נשען על תמלול הדיון המשפטי, ומשלב ניתוח ביקורתי של השיח המשפטי עם קריאה היסטורית המעמיקה בהקשרים רחבים יותר: ההיסטוריה של העבדות, האידאולוגיה הקולוניאלית, ותפיסות של צדק וזהות. המתח בין הסיפור האישי לבין הייצוג המוסדי של העבדות מעניק לטקסט ערך פדגוגי וחינוכי יוצא דופן.
הספר ראה אור בשנת 2012, ובשנת 2017 הופק על פיו סרט קולנועי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין המאה ה-16 ועד המאה ה-19 נמכרו בכפייה עבדים שחורים רבים מיבשת אפריקה לאמריקה. סחר העבדים האטלנטי הוביל לקיום ועידת ברלין בשנת 1884, במטרה להסדיר ולחלק את הקולוניות ביבשת אפריקה. במאה ה-19 מדינות מערביות רצו להשתלט ולהרחיב את האימפריות שלהן, דבר שהוביל מדינות רבות להשתתף ולקדם את רעיונות הוועידה. כחלק מיעדי הוועידה, החליטו המדינות; לאסור על מסחר בעבדים, לחלק את היבשת על פי גבולות שרירותיים וכן נקבעו גם כללי מסחר ושיט. בראש כל אלה, המטרה המרכזית היא - "פיתוח אפריקה". ההסכמים המערביים שנחתמו בוועידת ברלין הושתתו על הרצון של מדינות המערב להתחדש, להתפתח ולנצל משאבים שלא קיימים ביבשת אירופה. בריטניה לדוגמה, אשר ראתה בקולוניה ההודית נכס רב- ערך, ראתה באפריקה כקיצור דרך עם פתיחתה של תעלת סואץ, ופעלה ממניעים אסטרטגיים.
חוף הזהב הוא שמו האירופי של אזור לאורך רצועת החוף במערב אפריקה. שם זה הוענק למקום בשל העובדה שבמשך שנים רבות שימש כמקור מרכזי לחילוץ זהב ומשאבים טבעיים נוספים, אשר תרמו תרומה משמעותית לכלכלה העולמית בתקופה הקולוניאלית. בשלב ראשון התנהל הסחר באזור באמצעות נתיבי המסחר שעברו דרך צפון אפריקה, ובהמשך עבר להתבצע באמצעות קשרי מסחר ישירים עם מדינות אירופה שהחלו להגיע לחופי האזור. דפוסי הסחר הללו סללו את הדרך, בסוף המאה ה-16, להתפתחותו של סחר העבדים האטלנטי, שבמהלכו נלקחו תושבי האזור ונשלחו בעיקר לברזיל, לואיזיאנה והקריביים. סחר העבדים הואץ באמצע המאה ה-18 בעזרת שיתוף פעולה של ילידי המקום שנהנו מרווחים אדירים במסירת השבויים. בסוף המאה ה-18, הבריטים נחשבו בין התומכים הגדולים לביטול העבדות ברחבי העולם. המהפכה התעשייתית יצרה שינוי בחברה הבריטית והובילה למעמד בינוני של תעשיינים, בעלי ממון ואמידים. אלו, עזרו לממן הוגי נאורות והביאו אל הזירה הבינלאומית את המושג 'ליברליזם'. רעיונות חדשים אלו אפשרו לבריטים לראות עצמם כ"מתורבתים" יותר מאחרים וכך הצדיקו את המשימה המתרבתת (בה הבריטים האמינו כי מטרתם היא "להביא את התרבות" ליבשת אפריקה "הברברית"). בעקבות התקדמותן של תפיסות אידאולוגיות ליברליות בבריטניה, החלה מגמה של ארגון מחדש של המרחב הקולוניאלי בהתאם לערכיה של החברה הבריטית. במסגרת זו חוקקו הבריטים חוקים חדשים שהוטמעו בערים הקולוניאליות, ועיצבו את המרחב העירוני בהתאם לדפוסים הבריטיים המקובלים. למרות טבעו ההיררכי של המשטר הקולוניאלי, היחסים בין האירופאים לבין התושבים המקומיים היו, במידה מסוימת, פתוחים יותר מכפי שנהוג היה בקולוניות אחרות. שיתוף הפעולה ההדוק עם החברות המסחריות הבריטיות יצר תחושת קרבה תרבותית, עד כדי כך שחלק מהילידים החלו לזהות עצמם, ולו באופן חלקי, כבריטים.
עלילת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבינה מנאש ככל הנראה נולדה בחוף הזהב המזרחי לשבט דובר הewe. היא מספרת בעדותה שנלכדה לראשונה על די האלוף אסנטה אדו בופו בזמן פלישתו לשבט שלה בשנת 1869. על פי שמה ניתן להסיק כי נולדה ביום שלישי (אבינה\אבנה), והייתה ילדה שלישית במשפחה (מנשה\מנסה). לאחר שנלכדה, נלקחה אבינה להיות שפחה ביתית לשני בתי מגורים. לאחר מלחמת אסנטה-אנגלו (1873–1874) אבינה נלקחה כשלל מלחמה על ידי קאריקארי למחוז קוונווומה, והועברה בשנית על ידי סוחר בשם יואווהווה. הסוחר חיתן אותה עמו לכאורה, כדי שלא תראה כמו עבד, והכניס אותה לחוף הזהב, שם העבדות כבר לא הייתה חוקית. עם הגעתם למחוז כף קייפ מתברר כי יואווה מכר את אבינה לקוונמינה אדדו, שניסה לחתן אותה עם טנדו עבדו. מנאש החליטה לברוח ל'אנשי הארץ' שלה בקייפ קוסט, שקישרו אותה לג'יימס דייוויס- מתורגמן בבית המשפט שעזר לה בהגשת תביעתה על עבדותה. בתביעתה, אבינה טוענת שהוחזקה בתנאים של עבד ואף נמכרה בין סוחרים, דבר שיצא מהחוק בקולוניות הבריטיות. הסיפור מגולל את התנהלות בית המשפט מול החוק הבריטי, וגם סביב השוני בין תפיסת העבדות בחוק מול המציאות.
קוונמינה אדדו – הבעלים שתובעת את אבינה, רוצה לחתן אותה עם עבדו. ג'יימס דייוויס - מתורגמן בבית המשפט, שהתחנך בבית ספר של המסיון. דיבר בכמה שפות והיה בקיא בחוקי בית המשפט הבריטי. היה ממעמד נמוך ממוצא מעורב. ג'יימס ידע איך לפנות לשופט בבית המשפט, לכן החליט לעזור לאבינה ולפנות באמצעות המוסר אל השופט. וויליאם מלטון – פקיד במשרד המושבות הבריטי, שימש כשופט בתביעה. מלטון היה ידוע כאדם הגון, לפחות במקרים של עבדות. מלטון היה נעזר רבות ביועציו, שלרוב הגיעו ממשפחות סוחרים. במשפט זה הוא הזיק לאבינה, מתוך אינטרס לא לפגוע בתפיסת העבדות של אבינה ושל רבים אחרים. ג'יימס האטון ברו – עורן דין במקצועו, צאצא למשפחת סוחרים ומייצג את קוומינה במשפט. ברו האמין ברעיון של "המשימה המתרבתת" וחשב שהבריטים יועילו בהתפתחותם לאפריקאים.
בראש המשפט עמד מלטון- פקיד ששימש כשופט במושבה הבריטית. מלטון נתפס במושבה כאדם הגון, במיוחד לתיקים שעוסקים בשעבוד. את עמדת ההגנה תפס ג'יימס האטון ברו, שהיה חלק ממשפחת סוחרים מקומית, אמידה ובעלת קשרים רבים עם מנהיגים מקומיים והרשויות הבריטיות. ג'יימס נחשב כ"מעורב"(נולד להורים מגזע שונה) והאינטרסים שלו לרוב תאמו את הרשויות הבריטיות למרות שראו בעירוב כ"זיהום". ג'יימס ייצג את קוומינה ורצה להוכיח שאבינה לא הוחזקה בתנאי עבד כפי שנתפס בחוק הבריטי. במהלך המשפט אבינה מונה כמה דוגמאות לכך שבאמת הייתה עבד. היא מספרת על מחרוזת שקיבלה מיוואוה ונלקחה ממנה עם מכירתה, דבר הדומה מבחינתה להחלפת כספים במכירה. עוד היא מספרת שאחותו של קוומינה שלחה אותה לאסוף קרשים למדורה, להביא מים ולהכין אוכל, ולבסוף אבינה גם לא ישבה לאכול איתם את ארוחת הערב. היא טוענת שלא רצתה לעשות את הדברים האלו ואף איימו עליה והכריחו אותה. מלטון השופט, שואל את אבינה מדוע היא בטוחה שהייתה עבד, היא עונה שאצל הבעלים הקודמים שלה, כאשר המשפחה הייתה יושבת לאכול, העבד היה ממשיך לעבוד וכך גם קרה אצל קוומינה במהלך הארוחות- הם היו אוכלים והיא הייתה שוטפת את בגדיהם. אבינה הפסידה במשפט. לטענת החוק הבריטי אבינה לא הוחזקה בתנאים של עבד. היא הייתה מקבלת מזון ולבוש, לא קראו לה בלשון שפחה והיא מעולם לא הוכתה. בנוסף, לא בוצעה על חשבונה ומולה החלפת כספים, לכן בית המשפט לא מכיר בקנייתה\מכירתה. אבינה מסבירה לג'יימס דייוויס לאחר המשפט שהיא כבר ברחה והצליחה להשיג את החופש שלה, אף אחד לא ייקח אותה לעבדות יותר, אבל המטרה שלה הייתה להגן על חבריה ולשנות את היחס לאנשים כמוה. ניכר שאבינה הפסידה במשפט בעיקר מכיוון שמלטון לא רצה ליצור מגמה של מהפכת עבדים. בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שחבר המושבעים היה מורכב מבעלי שטחים ואינטרסים, סוחרים וחברים של בעלי עבדים – שלהם אינטרס דומה לשל מלטון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Trevor R. Getz, "Abina and the Important Men: a Graphic History", oxford university press, 2006.