אדוארד מתיו וורד
 | |
| לידה |
14 ביולי 1816 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| התאבד |
15 בינואר 1879 (בגיל 62) וינדזור, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנויות |
| בן או בת זוג |
הנרייטה וורד |
  | |
אדוארד מתיו וורד (באנגלית: Edward Matthew Ward; 14 ביולי 1816 – 15 בינואר 1879) היה צייר בריטי, שהתמחה בז'אנר היסטורי. הוא ידוע בעיקר בזכות ציורי הקיר שלו בארמון ווסטמינסטר המתארים פרקים בהיסטוריה הבריטית החל ממלחמת האזרחים האנגלית ועד מהפיכה 1688.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וורד נולד בפימליקו, לונדון. בצעירותו אייר את הספר "כתובות נדחות" שנכתב על ידי דודיו ג'יימס והוראס סמית'. הוא גם יצר איורים לסיפורים של וושינגטון אירווינג. בשנת 1830 זכה ב בפרס של האגודה לאמנויות. בתמיכתו של דייוויד וילקי ופרנסיס לגאט צ'אנטרי, והפך לתלמיד בבית הספר של האקדמיה המלכותית. בשנת 1836 הוא נסע לרומא, וזכה במדליית כסף מהאקדמיה סנט לוק עבור ציור, אשר בשנה שלאחר מכן הוצג באקדמיה המלכותית.[1]
כסטודנט, הפך וורד לחבר ב"הקליקה", קבוצת ציירים בראשות ריצ'רד דאד. כמו שאר חברי הקליקה הוא תפס את עצמו כממשיכו של הוגארת' ודייוויד וילקי. רבים מציוריו המוקדמים נקבעו במאה השמונה עשרה והיו נושאים הוגרטיים. הוא גם צייר פרקים מההיסטוריה של המאה השבע-עשרה, שהושפעו מחשיבתו של חברו, ההיסטוריון תומאס באבינגטון מקולי. הוא גם צייר נושאים מתולדות המהפכה הצרפתית. בשנת 1843 הוא נכנס לתחרות הציורים של ארמון ווסטמינסטר, אך לא הצליח לזכות בפרס.
האופוזיציה לקדם-רפאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות החמישים של המאה העשרים לקח וורד חלק בעימות עם הקדם-רפאליזם, ובמיוחד ג'ון אוורט מיליי, שסגנון האמנות שלו לא נחשב בריטי. ציורו של וורד "שארלוט קורדאי" גבר על הציור "אופליה" של ג׳ון מיליי בתחרות בליברפול, מה שהוביל לדיון רחב באותה תקופה.
ציוריו ההיסטוריים הובילו לבחירתו של וורד לצייר שמונה סצנות במסדרון המוביל לבית הנבחרים, למרות העובדה שלא זכה בתחרות המקורית בשנת 1843. הסצנות האלה היו אמורות לתאר פרקים מקבילים בצד המלכותי והפרלמנטרי במלחמת האזרחים. בציוריו של וורד מתוארים הדמויות המנוגדות כמתמודדות זו עם זו מעבר למסדרון.
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
וורד המשיך לצייר גרסאות הוגארתיות לפרקים מההיסטוריה הבריטית לאורך שנות ה־60 של המאה ה־19, כגון "הסטודיו של הוגארת בשנת 1739" (1863; גלריית האמנות של יורק) "רגעי הגסיסה של צ'ארלס השני" (1865; גלריית ווקר לאמנות, ליברפול).
בשנות ה־70 של המאה ה־19 צייר כמה נושאי ז'אנר מהחיים המודרניים, אך לקראת סוף העשור החל לסבול מבריאות ירודה ודיכאון.
ב־1 בינואר 1879 נמצא על רצפת חדר ההלבשה שלו, שגרונו חתוך בסכין גילוח. הוא צעק, "כעסתי כשעשיתי את זה; השטן הניע אותי".[2]
הוא נפטר ב־15 בינואר בביתו.
מהחקירה ב־17 בינואר נמצא כי הוא התאבד תוך כדי אי שפיות זמנית.[3]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1843 פגש וורד את הנרייטה וורד בת ה־11 (שמות נעוריה ונישואיה היו זהים, אך היא לא הייתה קרובת משפחתו). הם התחתנו בחשאי במאי 1848, לאחר סיוע מחברו הסופר ויליאם וילקי קולינס. אמהּ של הנרייטה מעולם לא סלחה על חתונתם. וילקי קולינס אולי ביסס את עלילת הרומן שלו בזיל משנת 1852 על נישואי וורד.
הנרייטה וורד גם הפכה לציירת מצליחה. היא הפכה למורה לאמנות בולטת לאחר מות בעלה וכתבה שני ספרים אוטוביוגרפיים על חייהם המשותפים.
בנו לסלי וורד הפך לקריקטוריסט פופולרי במגזין Vanity Fair, ובהמשך בכתב העת The World, בכינוי הספרותי "ספיי".
_-_Queen_Victoria_at_the_Tomb_of_Napoleon,_24_August_1855_-_RCIN_402019_-_Royal_Collection.jpg)
_-_The_Investiture_of_Napoleon_III_with_the_Order_of_the_Garter,_18_April_1855_-_RCIN_402020_-_Royal_Collection.jpg)
_-_Thomas_Babington_Macaulay,_Baron_Macaulay_-_NPG_4882_-_National_Portrait_Gallery.jpg)
_-_Daniel_Maclise_-_NPG_616_-_National_Portrait_Gallery.jpg)
