לסלי וורד
 | |
| סיר לסלי וורד, דיוקן, 1915 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1851 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
15 במאי 1922 (בגיל 70) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות קנסאל גרין |
| מקום לימודים |
איטון קולג' |
| פרסים והוקרה |
Knight Bachelor |
  | |
לסלי מתיו וורד (באנגלית: Leslie Matthew Ward; 21 בנובמבר 1851 – 15 במאי 1922) היה אמן פורטרטים וקריקטוריסט בריטי, שצייר במשך ארבעה עשורים 1,325 דיוקנאות שפורסמו באופן קבוע בכתב העת ואניטי פייר, תחת הכינוי "ספיי" ( SPY ). הפורטרטים יוצרו בצבעי מים והפכו לכרומוליטוגרפים לפרסום במגזין. אלה בדרך כלל שוכפלו על נייר טוב יותר ונמכרו כהדפסים.[1][2]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
וורד היה אחד משמונת ילדיהם של האמנים אדוארד מתיו וורד והנרייטה וורד. הוריו נשאו שם משפחה זהה גם לפני נישואיהם, אך לא היו קרובי משפחה. שניהם היו ציירי היסטוריה ידועים, אמו הגיעה ממשפחה של ציירים וחרטים, ביניהם אביה, צייר המיניאטורות ג'ורג' רפאל וורד, וסבה, צייר החיות המהולל ג'יימס וורד. היא הייתה האחיינית והאחיינית רבא של צייר הדיוקן ג'ון ג'קסון (אמן) והצייר ג'ורג' מורלנד.[3]
לשני הוריו היו אולפנים בבתיהם בסלאו ובקנזינגטון בלונדון, שם הם אירחו באופן קבוע את האליטה האמנותית והספרותית של לונדון. אביו של לסלי וורד אירח את צ'ארלס דיקנס ואורחים בולטים אחרים.
אף על פי שמעולם לא העניקו לבנם הכשרה רשמית, הם וחבריהם האמנים עודדו את לסלי וורד הצעיר, לצייר ולפסל.[4]
לסלי וורד התחיל לצייר בעודו באיטון קולג', כשהוא משתמש בבני כיתתו ובמנהל בית הספר כדוגמנים. בשנת 1867 הוצג פסל של אחיו באקדמיה המלכותית בלונדון. בבית הספר הוא היה תלמיד ממוצע, ואחרי שעזב את איטון בשנת 1869 אביו עודד אותו להתאמן כאדריכל. לסלי וורד פחד לומר לאביו שהוא רוצה להיות אמן והוא בילה שנה אומללה במשרדו של האדריכל סידני סמירקה, שהיה חבר משפחה.
האמן ויליאם פאוול פירת' שוחח עם אביו בשמו, ולאחר ויכוח ממושך הוא הסכים לתמוך באימוני בנו כאמן. וורד נכנס לבתי הספר המלכותי באקדמיה בשנת 1871. בשנת 1873 שלח חלק מעבודותיו לתומאס גיבסון באולס, ארבע שנים לאחר שנוסד המגזין Vanity Fair. עבודותיו אלה הובילו לכך שהוא נשכר להחליף את קרלו פלגריני, שעזב את המגזין באופן זמני. לסלי וורד הציע לבאולס להשתמש בשם העת "SPY", כלומר "מתבונן בסתר". חתימת "המרגל" של וורד הייתה דומה לחתימה- Ape המסוגנן של פלגריני.[4]
"וניטי פייר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסלי וורד צייר 1,325 ציורים ל"וניטי פייר "בין 1873 ל -1911, שרבים מהם תיארו את אישיותם של המצוירים. דיוקנאותיו של המלכות, האצולה והנשים, היו מוצגות בצורה אוהדת יותר.
דיוקנאותיו המוקדמים, כמעט תמיד היו באורך מלא, ובעלי מרכיב של קריקטורה חזק יותר. בדרך כלל עיוות את פרופורציות הגוף, כאשר הראש ופלג הגוף העליון גדולים מאוד ונתמכים בחלקים התחתונים שהוצגו הרבה יותר קטנים. כאמור, מאוחר יותר, הסגנון שלו התפתח לפחות קריקטוריסטי ויותר דיוקן אמיתי, תוך שימוש בפרופורציות גוף מציאותיות. כאמור, הוא עבר מקריקטורה למה שכינה "דיוקנאות אופייניים", כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו "ארבעים שנות מרגל", שפורסמה בשנת 1915.
וורד עבד בשיטתיות, לעיתים קרובות מהזיכרון, לאחר שהתבונן ב"קורבנותיו" במרוצים, בבתי המשפט, בכנסייה, בתיאטרון בהרצאות באוניברסיטה או בלובי של בתי הפרלמנט. לפעמים הם הגיעו לסטודיו שלו כדי לדגמן גלימות או מדים. קריקטוריסט, האמין וורד, נולד ולא נוצר. הוא ציין, "זיכרון טוב, עין חדה לפרטים, ותודעה להעריך ולתפוס את כל האווירה והמוזרות של הדמות הם חיוניים." קריקטורה, הוא ציין, לעולם לא צריכה להיות תלויה בפגם פיזי, וגם לא צריך לכפות אותו. "אם הייתי יכול לסכם את האומנות של יצירת קרירטורה במשפט, הייתי אומר: שהקריקטורה צריכה להיות סוג מסוים של קומיקס אבל בנגיעה חביבה, ותמיד נטולת וולגריות."[2]
בראיון שנתן 1897 עורך 'וניטי פייר' לפרנק בנפילד ממגזין קאסל, סיפר כי וורד קיבל סכום של בין 300 ל -400 פאונד עבור כל דיוקן. לסלי וורד היה האמן המפורסם ביותר ב- Vanity Fair. אכן, כל הז'אנר נוטה להיקרא על שמו, ולרוב מכנים את הקריקטורות "קריקטורות ריגול". הוא עבד ב- Vanity Fair למעלה מארבעים שנה והפיק יותר ממחצית מ -2387 הקריקטורות שפורסמו.
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסלי וורד השתייך למועדונים חברתיים שונים בלונדון של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. שם הוא צייר רבים מ"קורבנותיו".
בשנת 1899, שנים אחרי שאביה סירב לתת לו רשות להתחתן עם ביתו, נישא לסלי וורד לאשת החברה ג'ודית מרי טופאם-ווטני, בתו היחידה של מייג'ור ריצ'רד טופם. הייתה להם בת אחת, סידני.
הקריקטורה האחרונה של וורד ל"וניטי פייר " הופיעה ביוני 1911 שכן החל לתרום את דיוקנאותיו האופייניים "לוולד מייפייר". הוא השלים את הכנסותיו בציור דיוקנאות. בשנת 1918 הוא קיבל תואר אבירות. וורד ניבא כי "כאשר ההיסטוריה של התקופה הוויקטוריאנית תיכתב בפרספקטיבה אמיתית, המראה והתיעוד הנאמן ביותר של גברים מייצגים ורוח תקופתם ימצא במגזין "וניטי פייר" .
לאחר התמוטטות עצבים נפטר וורד לפתע מאי ספיקת לב בביתו בכיכר דורסט 4, מרילבון, לונדון ב־15 במאי 1922.
הוא נקבר ב -18 במאי בבית הקברות קנסל גרין בלונדון.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
Guglielmo Marconi, 1905 -
Harold Hilton, 1903 -
Nasser al-Din Shah 1873 -
William Gomm, 1873 -
Prince Arthur, 1876 -
Robert McCall, 1903 -
Edward M Hall, 1903 -
W. S. Gilbert, 1881 -
Fred Archer -
Bernard FitzPatrick, 1882 -
Georgina Weldon, 1884 -
Franz Liszt, 1886 -
Hamo Thornycroft, 1892 -
Joseph Barnby, 1894 -
Edward Bickersteth,, 1884 -
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לסלי וורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לסלי וורד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- לסלי וורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Authors: Ward Leslie (sorted by popularity), Project Gutenberg
- ^ 1 2 Leslie Ward, Forty Years of 'Spy', 3 במרץ 2011
- ^ Sir Leslie Ward - Spy - The Earl of Denbigh, www.artoftheprint.com
- ^ 1 2 Leslie Ward (1915), Forty Years of "Spy", London: Chatto and Windus