אדמונד האלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדמונד האלי
Edmond Halley
Edmund Halley.gif
לידה 8 בנובמבר 1656
האגרסטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בינואר 1742 (בגיל 85)
גריניץ', ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, מתמטיקה, מטאורולוגיה, גאופיזיקה
ארצות מגורים אנגליה
מקום לימודים בית הספר סנט פול, קווינ'ס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה שביט היילי, תחנת מחקר היילי באנטארקטיקה, שיטת היילי לפתרון משוואות.
הערות חבר החברה המלכותית,Savilian Professor of Geometry באוקספורד, Astronomer Royal (אסטרונום מלכותי)
תרומות עיקריות
תוספות למפות כוכבים, גילוי הקשר בין לחץ האוויר והגובה על פני הים, חקר שביט היילי, חקר מרחק עד השמש, חקר מבנה כדור הארץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדמונד האליאנגלית: Edmond Halley)‏ (8 בנובמבר 1656 - 14 בינואר 1742) היה אסטרונום, גאולוג, מתמטיקאי, מטאורולוג ופיזיקאי אנגלי.

האלי נולד בלונדון ב-1656. בשנת 1703 התמנה לפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1720 מונה למשרת האסטרונום המלכותי בה החזיק עד מותו ב-1742.

האלי היה הראשון שפרסם רשימה המונה 341 כוכבים הנראים מחצי הכדור הדרומי. היה הראשון שפרסם לוח על רוחות הדרום והמונסונים וקישר את תנועת הרוחות עם התחממות כדור הארץ על ידי השמש, היה הראשון שתיעד את הקשר בין הלחץ הברומטרי והגובה מעל פני הים. בשנת 1690 פותח על ידי האלי פעמון הצלילה הראשון שכלל גם אספקת אוויר במהלך שהותו של הצוללן מתחת למים.

קידום כתיבה ופרסום של העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1684 הגיע האלי לביקור אצל ניוטון בקיימבריג' במטרה להבין את צורת מסלוליהן של פלנטות. האלי ביקש לדעת מה צורת העקומה שתתאר את מסלוליהם של פלנטות, אם מניחים כי כוח הכבידה הפועל עליהן נמצא ביחס הפוך לריבוע המרחק. ניוטון השיב כי המסלול יהיה אליפטי. כאשר ביקש האלי לבחון את חישוביו של ניוטון התברר כי החישובים שערך ניוטון לא נמצאו עתה בידיו [1]. הפצרותיו של האלי הובילו את ניוטון לפרסום חיבור שבו תיאר את חישוביו. היה זה חיבור צנוע בן תשעה דפים שפורסם בנובמבר 1984. חיבור זה הוביל את ניוטון, בעידודו של האלי, לפרסם כעבור שלוש שנים את יצירת המופת שלו "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע" (Philosophiae Naturalis Principia Mathematica) ב- 1687 [2]. יצירה זו שינתה את מהלך החיים האנושי. יש הרואים ביצירה זו את ראשית המדע המודרני, שהוביל למהפכה התעשייתית. האלי לא רק עודד את כתיבת הספר אלא גם דאג לממן את פירסומו.

שביט האלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1704 מונה האלי כפרופסור לגיאומטריה באוניברסיטת אוקספורד, אבל המשיך את עבודתו באסטרונומיה. ב -1705 פרסם ספר העוסק אסטרונומיה של שביטים, שבו תיאר את המסלולים הפרבוליים של 24 שביטים, שנצפו מ -1377 עד 1698. הוא הראה כי שלושת השביטים שחלפו בשמים בשנים 1531, 1607 ו- 1682 היו כל כך דומים במאפיינים שלהם, כך שסביר להניח כי מדובר באותו שביט. טענה זו שהוכחה כנכונה זיכתה את השביט בשמו של האלי. בספרו Synopsis Astronomia Cometicae ‏ (1705), האלי חזה כי כוכב השביט ישוב ב-1758, ויעבור באותו אזור בשמים. השביט שב בחג המולד של 1758, כשהאלי כבר לא היה בין החיים.

קביעת המרחק לשמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים מתוך ספרו של אדמונד האלי שפורסם ב- 1716 ובו הצעה לקביעת הפרלקסה של הנוגה, בעזרתה ניתן לקבוע את מרחק שבין כדור הארץ לשמש.

האלי קידם את חקר גודלו של היקום כאשר ב- 1691 פרסם מאמר שמראה כיצד תצפיות של מעברי פלנטת נוגה על פני השמש, כפי שהם נראים מנקודות שונות על פני כדור הארץ, יכולות באמצעות טכניקת הפרלקסה לשמש למדידת המרחק בין כדור הארץ לשמש. מעברי הנוגה על פני השמש הם אירועים נדירים, אבל ניתנים לחיזוי. האלי דן בנושא מעברי הנוגה פעם נוספת ב- 1716, כאשר חזה שזוג המעברים הבא ייתרחש בשנים 1761 וב- 1769. האלי העריך כי לא יחיה עד אז, לכן השאיר הוראות מפורטות איך לבצע את התצפיות הנדרשות [3][4].

כדור הארץ החלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלי היה המדען הראשון שהגה את תאוריית כדור הארץ החלול. בשנת 1621 פרסם האלי מאמר כי כדור הארץ מורכב מכדורים קונצנטריים שלהם יש קטבים מגנטיים. תאוריה זו באה להסביר את הסטייה המגנטית של כדור הארץ. האלי טען כי בכדורים הפנימיים חיים אנשים, חיות ויצורים שונים וכי שמשות קטנות מאירות את החללים.

על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייקל הוסקין, ההיסטוריה של האסטרונומיה, רסלינג 2012
  2. ^ ג'ון גריבין, ההיסטוריה של המדע, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, 2012
  3. ^ Teets, D.A. (2003). "Transits of Venus and the Astronomical Unit". Mathematics Magazine 76: 335–348. JSTOR 3654879. 
  4. ^ Halley, Edmund (1716). "A New Method of Determining the Parallax of the Sun, or His Distance from the Earth". Philosophical Transactions XXIX: 454. אורכב מ-המקור ב-24 June 2011. 


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.